יקב עגור: חדשות המהפכה

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

אחרי שני עשורים ומשהו, שוקי ישוב, היינן והבעלים של יקב עגור, כבר לא לבד. החל מהשנה יש לו שני שותפים: אלעד כ"ץ – לשעבר מנכ"ל יקב קסטל, ואייל דרורי – יינן

השנים 1999 – 2000 היו אולי השנים החשובות ביותר במהפכת יקבי הבוטיק בישראל: לקומץ היקבים הקטנים שכבר היו אז, שמות כמו קסטל ומרגלית, הצטרפו אז רבים נוספים, במעין גל גדול, שספק אם היה לו שני.

ובין היקבים האלה היה גם יקב עגור: היקב של שוקי ישוב, שיחד עם זאב דוניה למד אצל ברי ססלוב בערך בשנים האלה. בתחילה היו השניים שותפים ועשו יחד את היין, אבל הם נפרדו. דוניה לקח את השם "אלול", ושוקי הלך לעשות יין בנחלה שלו, במושב עגור. השניים נשארו בקשר טוב, ומשתפים ביניהם פעולה: האחד קונה ענבים מהשני, והשני עושה יין (כשר) אצל האחר.

כיום, "עגור" הוא יקב קטן למדי: היקף הייצור הממוצע במשך הרבה שנים היה כ- 15,000 בקבוקים בשנה, עם גדילה ל- 30,000 בשנה או שנתיים. עכשיו יש תוכניות להגדיל מאוד את הייצור – עד כ- 60,000 בקבוקים בשנה, ושם לעצור ולחשוב, כמו שמגדיר את זה אלעד כ"ץ.

בעבר היין היה נמכר בחנויות, אבל היום, במיוחד אחרי כניסתו של כ"ץ כשותף, ואפילו קודם, עיקר המכירה היא ביקב עצמו. בשנה האחרונה, שנת הקורונה, הדבר הזה קיבל דחיפה רצינית: יותר ויותר אנשים מגיעים ליקב, שמציע לא רק אירוח ומוסיקה ואירועים שונים, אלא גם סלסלות פיקניק ומוצרים מהאזור: גבינות וירקות מקומיים (למשל מחוות צוק), מאפים שונים, ועוד. מרכז המבקרים עבר שיפוץ ושדרוג מקיף ("הוצאנו את הזולה מהיקב", אומר אלעד כ"ץ), אבל הוא עדיין משדר חום וביתיות ומתבסס על עבודות הנגרות של שוקי ואומנות מקומית; הכול עשוי במלאכת יד, נאסף ממקומות ומקורות שונים והאקלקטיות החוגגת – עובדת.

היינות והיינן של יקב עגור

היקב מייצר מספר קטן של תוויות, ומתמקד בהן. אלעד כ"ץ, שהגיע לכאן כמעט ישירות מ'קסטל' מביא איתו את הרצון להמשיך במתודה הממוקדת (שדומה מאוד ל'קסטל') ומאמין גדול בבלנדים. אין כאן יינות זניים, אין ניסיונות עם זן כזה או אחר אלא פוקוס על יין בדרגת מחיר מסוימת ובסגנון מסוים. זו, אם תרצו, גישה שונה כמעט לחלוטין מזו של ידידו של שוקי ישוב – זאב דוניה – שעובד הרבה עם יינות זניים, ולא מהסס לייצר תווית חדשה כל אימת שיש לו משהו שהוא מרגיש שמרגש אותו. Make it and the will drink it מול Make it if they would drink it, אולי.

כ"ץ מביא איתו לא רק גישה ניהולית ושיווקית חדשה, אלא גם נטיעות וכרמים משלו: שנין בלאן, רוסאן וסירה בגבעת ישעיהו, שיוקצו לטובת ייצור יין ביקב. על כל האופרה הזו מנצח חלקית כבר עכשיו אייל דרורי, שעבד בשנים האחרונות בסוסון ים, והחל בבציר הבא (2022) יהיה יינן-שותף במשרה מלאה ב"עגור". כ"ץ פגש את דרורי ואת ישוב בנפרד, ובסופו של דבר יצר את החיבור בין השניים שהכירו זה את זה היטב: אייל עשה את הבציר הראשון שלו אצל שוקי.

היינות, אומרים ב'עגור', ישתנו בחלקם: האופי יהיה יין נגיש, נעים לשתיה, אומר כ"ץ. חלק מהתוויות – קסם, לים, שמירה מיוחדת – יישמרו ויישארו. הרוסה והבלאנקה -הבלנדים הוורוד והלבן, בהתאמה – יקבלו שמות חדשים ובלנדים חדשים. מהיין הלבן ומהרוזה כבר אין (נגמר – למבקרים, היקב מוכר יינות של יקבים אחרים), אבל מהיינות האדומים יש בהחלט מה לשתות:

עגור קסם 2020
בלנד של קברנה סוביניון, מרלו, סירה וקברנה פרנק. ליין יש חומציות טובה מאוד, פרי אדום טוב מאוד עם ירקרקות קלה, טובה. יש בו חריפות נחמדה, ששומרת על רעננות היין. (88 ש"ח).

עגור לים 2019
סירה ו- 30% מורבדר. מאוד אהבתי את היין, שיש בו צדדים שחורים-סגולים, שמשדרים משקל ו'עובי' ונותנים ליין גוף טוב, ואיתם יש דברים מתובלים, מרעננים.

עגור לים 2020
יין מאוד שתי, נעים חלק, עם נגיעות מתובלות-חריפות. גם הוא מלא, ואולי מלא אפילו יותר מזה של בציר 2019. בהחלט הייתי קונה מזה וגם מזה, ושומר לכמה שנים, לראות איך ולאן יתפתחו שני היינות הדומים מאוד זה לזה, אבל שונים בתחושת הפה (19 כבד יותר – 20 מלא ועגול יותר). (110 ש"ח)

עגור שמירה מיוחדת 2018
הבלנד הגבוה של היקב (140 ש"ח) שעשוי מקברנה סוביניון, מרלו, סירה, קברנה פרנק ופטי ורדו. זה ממש יין מתובל, "שחור" מאוד, עם טעמי ליקוריץ ושזיפים מיובשים, עם חריפות קלה. בסיומות יש מליחות כלשהי והיא ארוכה וטובה.

עגור שמירה מיוחדת בציר 2013
נשמר בהחלט יפה והיטב: מרגישים נגיעות ירקרקות כשל עשבי תיבול, הפה מאוד עגול והרמוני. היין נשאר יפה בכוס והמשיך להתפתח. אם יש לכם במקרה בקבוק – השאירו אותו לעוד שנתיים – שלוש.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה טעימות, יין, יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.