הגיע הזמן לאפסן את הקפסולה

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

כמעט כל בקבוק יין שסגור בפקק, חתום בקפסולה, או בעברית צחה "רדידה". אבל האם יש בה באמת צורך? בעידן שבו איכות הסביבה וקיימות מטרידים אותנו יותר ויותר, כדאי אולי לחשוב גם על נושא זה

יאיר קורן ידידי, הפנה אותי למאמר שהתפרסם בתחילת ספטמבר השנה (2021) בנושא של קפסולות היין: "הגיע הזמן שהיין יוריד את החלק העליון", אומרת כותרת המאמר, והכוונה היא לכל נושא הקפסולה.

מגוון קפסולות בדיל

יפות-יפות, שבא לבכות: קפסולות בדיל. (אתר puretincapsules.com)

אצלי, העניין הזה עולה מדי פעם לראש, בעיקר בהקשר של קפסולות שעוות הפלסטיק המעצבנות, שיקבי "יוקרה" שונים משתמשים בהן לאחרונה. יצורים אדומים, שמקשים על פתיחת בקבוקי היין עוד יותר מכל פקק שעם או אפילו פקק סינתטי: כל עוד הם טריים, הסגרים האלה עוד איכשהו ניתנים לניהול, אבל אחרי שהם בעצמם מתיישנים, הם מתייבשים, מתקשים ומתפוררים.

הם מוסיפים לעבודת הבקבוק – עוד יד, ועוד אנרגיה וזמן – והם מוסיפים לעבודת המזיגה.

אבל הקפסולות האלה הן חצי צרה. מבחינת איכות הסביבה וקיימות – ואני יודע שכבר נמאס לשמוע על העניין הזה כאן, אצלי – קפסולות של שעווה נמסות בזמן המחזור וניתן לומר שהן יותר ידידותיות לסביבה, מאשר כל סוג אחר של רדידה:

  • רדידות הפלסטיק הפשוטות עשויות מפלסטיק (PVC) – צרה קטנה, כל עוד מפרידים אותן מהבקבוק, מה שלא עושים אף פעם.
  • רדידות עשויות בדיל איומות בעצמן, כיון שבדיל הוא מתכת שכורים בעמל רב ותוך סיכון ובעבודת עבדים ממש (והוא לא ניתן למחזור פשוט) ויש ממנו כמות מוגבלת בעולם.
  • רדידות הלמינט – פלסטיק ובדיל – לא ניתנות למחזור בכלל, כמו כל למינט.
  • רדידות שמצמידים בדבק – ויש לא מעט יקבים שעובדים עם קפסולות כאלה – עשויות בדיל או למינט, לא ניתנות למחזור וגם קשה להפריד אותן מהזכוכית, שלא לדבר על פתיחת הבקבוק.

למה בכלל צריך קפסולה?

כדי לשמור על היין? בעידן המודרני, לא ממש צריך. נהפוכו: בהרבה מקרים מצטברת לחות מתחת לקפסולה ונוצרים תנאי גידול חביבים על כל מיני סוגים של עובש וצרות אחרות. מאידך, רבנים מסויימים וגורמי כשרות במקומות מסוימים בארץ, גורסים שרק אם יש קפסולה על הבקבוק, רק אז מותר לגוי לגעת בו. הגיע הזמן שגם המחלה הזו תעבור מהעולם.

פעם שמשו חותמי השעווה השונים מעין מנעול, שיקשה על הגישה לתכולת הבקבוק, לריקון וזיוף. השעווה מנעה לחלוח של הפקק בימים שבהם ההתאמה בין הפקק לקוטר הפתח לא הייתה מושלמת והגנה על השעם מפני שיניהם הארוכות של מכרסמים במרתף. בנוסף, בימות המילוי הידני וכמו בשמפניה, הקפסולות הסתירו את גובה הנוזל בבקבוק ובכך מנעו מצב שבו בקבוק יין אחד נראה היה פחות 'מלא' מבקבוק יין שני.

כיום משתמשים בקפסולות כדי לבדל יינות מסדרות שונות, ובעיקר לצרכים אסתטיים ולנראות היין. אפשר בהחלט להשתמש בצווארוני נייר לצורך העניין הזה, או פשוט בקפסולות אלומיניום שהן חלק מפקקי או סגרי ההברגה.

בעד קפסולה? נגד קפסולה? אתם מוזמנים להצביע כאן:

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.