יינות כישור בציר 2019

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

יקב כישור נמצא בגליל העליון, לא רחוק מכרמיאל, בישוב קהילתי בשם ‘כישורית’. היקב נוסד ב- 2010, ויש לו כ- 100 דונם כרמים. הנה רשמי טעימה של כמה יינות בציר 2019, לצד בצירים אחריםביקב כישור ביקרתי כמה וכמה פעמים: בעשור ומשהו שהוא קיים הוא התפתח בצורה יוצאת דופן, והיום מציע פורטפוליו יין מגוון מאוד, במחירים נוחים מאוד במרבית המקרים; בוודאי ליקב של כמה עשרות אלפי בקבוקים בלבד.

יצא לי הפעם לטעום זה-מול-זה יינות משני בצירים: 2019 מול 2018. נפלא לראות כיצד אותם יינות – זניים או בלנדים – מקבלים אופי שונה לחלוטין בשתי שנות בציר, למרות שהעשייה אותה עשייה. ביקב שואפים ליצור יינות בסגנון מסוים, יחסית מעודן ונגיש, במינימום עץ, אבל לא ‘אונסים’ את הסרגל משום בחינה: משאירים לפרי לתת את מה שהוא יודע לתת, וזה יפה. השונות בין שנה לשנה הופכת את המעקב אחרי היקב למעניין יותר, במיוחד למי ששומר על ראש פתוח ולא מצפה שבכל בציר יקבל יין באותו סגנון או ‘גוף’.

לא אביא כאן רשמי טעימה מפורטים, אלא רק התרשמויות כלליות יחסית. ככלל, באדומים, יינות בציר

עין יפעם 2016

עין יפעם 2016 (צילום: יקב כישור)

2019 “ארוזים” יותר ונותנים יותר פרי צר וחומציות. יינות 2018 הם על הצד הרחב יותר, טיפה מלאים יחסית ובשלים. מי שאוהבים יינות בבריקס (תכולת סוכר – פוטנציאל אלכוהול) גבוה יותר, יהנו מאוד מ- 2018, בעוד מי שאוהבים פרי אדום, טרי, ורעננות יחסית, יאהבו מאוד את מה שיש ל- 2019 לתת.

הבלנד הגבוה של היקב – עין יפעם – שווה השקעה ושמירה, מכל אחד מהשנתונים שטעמתי. 2016 עדיין חסר גיל, 2017 הרמוני כבר עכשיו, עם פוטנציאל התבגרות יוצא מהכלל, ו- 2019 נאמן לשנה באופיו.

כישור מורבדר 2019
היין לא נעשה בכל שנה. יש כאן הרבה פרי אדום טרי, אנימליות מקסימה. יין ‘שמח’ מאוד, שכיף לפתוח איתו ארוחה. (95 ש”ח) מאוד מוצלח (92)

כישור קברנה פרנק 2019
בציר III ביקב. בהחלט על הצד הירוק של הזן, אבל נרגע אחרי כמה דקות ומוציא הרבה “סגולים”, בצורת פרי סגול ופרחים. יין רענן ומאוד נעים. (90)

כישור GSM 2018 לעומת 2019
זו הדוגמא הקלאסית לתצוגת השנים עליה דיברתי למעלה: ה- 2018 מוציא הרבה מה’סירה’ באופי שלו, ואילו 2019 נותן הרבה יותר מהצדדים הקלים – פרחים ומשהו צהבהב של משמש לא בהכרח בשל. שני היינות טובים מאוד (90), וכל אחד ימצא בו משהו לאהוב.

כישור אדום 2019 – 2018
שני היינות שתיים מאד ונותנים תמורה טובה לכסף. מאוד אהבתי את בציר 2018, שיתאים גם לאוכל יחסית מודגש בטעמיו. יין מאוד “בולונזי”, במידה רבה.

כישור סירה 2019 – 2018
שני היינות מאוד ‘נאמנים לזן’ ולאופי הסגול שלו. כמו ב- GSM, גם כאן ה- 18 יותר רחב ומעניק, וה- 19 מהודק יותר ופרחוני. ההעדפה שלי כאן היתה ל- 19, אבל זה עניין סגנוני נטו. (91/92)

מצודת תפן 2019 – 2018 – 2017
זה כאילו עוברים ליינות של יקב אחר: אם היינות שעד כה היו באורינטצייה של פרי נטו, וגם כאשר הם בשלים הם כאלה, הרי שכאן מקבלים יותר גוף והרמוניות שהמקור שלהן יותר בעץ (היקב עושה שימוש מועט בעץ חדש).

בציר 2019 ו- 2017 קרובים זה לזה מבחינת האופי, עצורים ורעננים, חדים (17 יותר “בשרי”) ואילו ה- 18 ממש מתפרץ בכוס, סגול יותר ומתקרב יותר למה שמכונה לעיתים ‘יין ישראלי’.

יינות לבנים

בקצרה רבה: אם אתם לא מכירים את הריזלינג החצי יבש של היקב, עשו איתו הכרה ומהר. בציר 2017 מעולה, כאשר למרות גילו, לכאורה, הוא עדיין בעל אופי צעיר ממש. 2019 מראה בשלות מסוימת ואילו 2018 נמצא איפשהו באמצע. שלושתם הם יינות שישתלבו היטב עם אוכל מקומי או אסיאתי.

ריזלינג יבש: ה- 19 יש בו (כבר) נגיעות של מינרליות, בעוד שה- 18 נראה צעיר יותר. אישית אני מעדיף את ה- 18, אבל אם אתם רוצים “ריזלינגיות” כבר עכשיו, לכו על ה- 19.

 

 

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה טעימות, יין, יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.