יינות ישראלים מתיישנים: היש מקום?

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

חפירות ארכיאולוגיות במרתפים ובמקררי היין שלי ושלא העלו כמה בקבוקי יין ישראלי מבצירים מעניינים, ששווה היה לטעום כדי לנסות וללמוד משהו. האמנם הצלחנו?

לא מעט מדברים על כושר ההתיישנות של יינות ישראלים – אדומים, בעיקר, אבל בשנים האחרונות גם יותר ויותר על ינות לבנים.

מה זה בכלל “כושר התיישנות”?

האם יין אחד, שמתיישן בצורה מסוימת, יהיה טוב לכולם ואחר לא? מהי התיישנות טובה של יין? מתי המסקנה היא ששווה להניח לו להתבגר, ומתי פחות? וכפי שנאמר לא מזמן “מה הערך של חלונות שתיה, אם אנחנו לא יכולים להתייחס אליהם?”

בעיני, “יכולת התיישנות של יין”, הוא עניין סובייקטיבי למדי. בסופו של דבר, אחרי כמה שנים, אני רוצה למצוא ביין יותר מורכבות, יותר רבדים ועניין, מאשר ביין כפי שהיה בצעירותו.

יש יינות שאינם נעימים לשתיה, ואחרי כמה שנים הופכים להיות נגישים יותר. זה לא ‘כושר התיישנות’, אלא התבגרות: מהשלב שבו היין מוכן לשתיה, מהשלב הזה מתחילה ההתיישנות. כמו לקחת תינוק בן יומו, שכל מה שהוא יכול לעשות הוא לחייך אליך, ולהפוך אותו לזאטוט שיכול כבר לעורר עניין נוסף, ואדם ‘בוגר’ בעל יכולות שיחה.

אז האם יין ישראלי יכול להתיישן?

הטעימה הבאה – די ארוכה – מראה שכן, בהחלט. היא חיזקה אצלי, לפחות, את ההבדל שבין יין שאינו מוכן לשתיה בזמן השחרור שלו לשוק, ודרושה לו התבגרות, לבין יין שמתיישן. היא גם הדגימה נפלא את זה שיש יינות שפשוט לא קורה להם כלום במהלך השנים, גם אם הפכו מוכנים לשתיה.

היינו יעל ונפתלי גיא תודה על האירוח) אורלי וזאב דוניה (סוסון ים), אהרון ג’לח (אפק) אייל דרורי (סוסון ים), והח”מ.

יינות טעימת מתיישנים מישראל

סגל לא מסונן קברנה סוביניון 2007
חלק, טעים מאוד ואלגנטי עם מעט עץ – כמות כזו שעוטפת אותו היטב, בצורה מדויקת. הטאנינים טובים, החומציות הייתה מאוזמנת מאוד והיה בו אפילו פרי סגול “מקורי” של קברנה. “זה יין ללא סימני עייפות.” אמר זאב דוניה.

ברקן סופירייר קברנה סוביניון 2006
בקבוק במשקל של פעם – נורא כבד. באף: פטריות וריחות של רוקפור. הרבה הרבה יותר מדי עץ, החומציות טובה, אבל היין בסופו של דבר היה חד מימדי ולא מהנה. זו למשל דוגמא ליין שיוצר על בסיס פרי בשל, עם הרבה עץ וכדי להרשים. לאחר שנים היה בו מעט מאוד.

סוסון ים ללא תווית 2005
בלנד מבוסס קברנה סוביניון, על פי הטעימה. הטאנין טוב, נעים, הגוף בינוני והחומציות טובה. השנה – 2005 – הייתה די בומבסטית במקור, והנה כאן יין שהתרכך להפליא, הפך נעים ושתי מאוד, silky אפילו.

צרעה גבעת חלוקים 2004
היין דומה מאוד באופיו ליין של 2006 (לא רק אני חשבתי כך), והמעניין הוא ששתי השנים היו די דומות, במקור: ‘רכות’. כאן הפרי הוא בשל, במיצוי די משמעותי, עם נגיעות של ירוק. אחרי כשעה מהפתיחה הוא כבר נפל.

בוסתן קברנה סוביניון 2004
היינן, יעקב פוגלר, כבר לא עושה יין וחבל: ביין הזה בהחלט אפשר להרגיש את הזן; אמנם על הצד הירוק שלו (שמיר ופטרוזיליה) עם טיפה אניס. לאחר זמן הוא מפתח טעמים של קימל. בסופו של הערב הוא עדיין נטעם היטב. התיישן יפה.

סוסון ים אנטואן סירה 2004
סירה! טאנין מצוין. חומציות גבוהה וטובה ויש ביין מאפיינים מובהקים של הזן: פרי סגול, קצת עשן. הסיומת בינונית-מתובלת בפלפל שחור וזיתים. על כל זה אותה טביעת אצבע של היקב; גואש… התיישן טוב? כן. הפך מורכב, נעים ועדיין שמר על מאפיינים זניים ברורים.

פלם קברנה סוביניון ריזרב 2003
שנה בשלה – מהסוג של 2005, רק יותר. האף היה ממש ירוק, ולא נעים לטעמי. היין כבד, אף שמזכיר את ה- 2006 של ברקן. הסיומת הייתה חומצית ומתובלת, עם טאנין די ירוק. ההרגשה הייתה של בוסריות במקור, והיין כאילו נעצר בזמן. זו אולי דוגמא ליין שבתחילת הדרך היה ‘צעיר’ אבל לא זכה לאותה התרככות ולידה.

ירדן מרלו 2003
יין מאוד חלק ועגול, עם טעמי קפה שמשולבים בפרי בצורה טובה  מאוד, ולא כופים את עצמם על היין. הזכיר מאוד את עבודת העץ הטובה של הסגל הלא מסונן. כאן התקבל מרלו מעניין מאוד, שתי ובעל מורכבות מעניינת. מרלו, במקומות הנכונים בישראל, עושה עבודה מצוינת (כרם קלע של רמה”ג הוא דוגמא טובה, מרלו פלם דוגמא אחרת והמרלו יונתן תשבי של פעם, עם ענבים מהדרום – דוגמא נוספת).

תשבי אסטייט קברנה סוביניון 2002
אוי, אבוי, שנת 2002: חמסין ששווים לו מצאנו רק ב- 2015. לשנה הזו נבאו רע ומר, אבל היא הפתיעה בסופו של דבר בחלק מהמקרים (הלימיטד אדישן של כרמל, היה אחד מהם) והנה הראשון שטעמנו הפעם.

כאן זו בפרוש עניין של חיבה לז’אנר, אם תרצו: פרי בשל – כיאה לשנה – עם פטריות פורצ’יני. היין יש, הפה פתיע ושתי מאוד ולא בשל או גס. הצבע גם הוא היה תקין. התיישן יפה.

ירדן קברנה סוביניון 2002
מאוד ארומתי, עם אניס וריחות סגולים טובים. יש כאן אקליפטוס, שנותן את הצד הירוק לקברנה. כן, ליין יש אופי בשל (פרי בשל) אבל יש בו גם ציפורן ואיזונים אחרים לפרי הבשל, שעושים אותו מהנה גם בגילו המתקדם.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה טעימות, יין, יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.