חצי בקבוק יין: בשבחו

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

לא הרבה אחרי תחילת המגפה, שאלתי את עצמי למה מסעדות לא מציעות חצי בקבוק יין עם משלוחי אוכל. יין מעשיר את החוויה של האוכל, מקרב אותה לארוחה במסעדה, והפורמט מתאים לזוג

“המסעדות שקועות בעצמן”, אמר לי אז מישהו, “ומסעדנים מעטים יכולים לחשוב על משהו חדש, חוץ מהשרדות.” יכול להיות שזה אכן היה המצב, אבל העובדה היא שחצאי בקבוקים החלו להימכר כמו לחמניות טריות, ונעלמו מהשוק מהר מאוד; נוצר מחסור של ממש, גם אצל משווקים יחסית גדולים.

לחצי בקבוק יין יש יתרון גדול למי שאוכלים ושותים לבד או בזוג: היתרון הגדול ביותר הוא לא העובדה שאין שאריות לשמור, אלא זה שהוא מאפשר לחוות או לשתות יותר מאשר סוג יין אחד בארוחה.

גמלא חצי בקבוק יין

גמלא בחצאי בקבוקים – מהאחרונים שנשארו

זה ייראה  אולי תלוש מעיקרו, אבל זה בדיוק העניין: יין לבן למנה ראשונה או סלט, שלא מתאים לעיקרית? שותים כוס או חצי כוס, ועוברים לאדום. את השאריות אפשר לשמור עוד יום או יומיים במקרר, זו ממש לא בעיה, ממש כמו שאריות של יין בבקבוק בפורמט גדול יותר (ואפילו בצורה נוחה יותר, כי חצי בקבוק יין תופס פחות מקום במקרר).

יתרון נוסף הוא כמובן שאלת המחיר: לא רבים יכולים להרשות לעצמם בקבוק יין יקר, והם עדיין רוצים לחוות אותו. בקבוקים יקרים בפורמט של 750 מ”ל מתייקרים מאוד עם הזמן ואילו בקבוקים קטנים או חצאי בקבוקים – לא. הם פשוט לא מיועדים להתיישנות ארוכה ולכן זמינים במחירים ראשוניים נמוכים יותר, ובמחירים יחסית סבירים גם בשנים שלאחר יציאתם לשוק.

מה שכן, יש מעט מאוד יקבים שמבקבקים יינות מסדרות יוקרה בחצאי בקבוקים, וכאן, לטעמי, הם עושים טעות: בהיעדר מסעדות, שחלק מהן היו מוזגות גם יין יקר יותר בכוסות, אובדת ללקוח ההזדמנות לחוות יינות כאלה: רמת הגולן, למשל, מבקבקים הרבה גמלא בבקבוקים קטנים, אבל לא הרבה (אם בכלל) מסדרות אחרות (צילום המודעה מקמפיין שנעשה ב- 2012). מיקבי הבוטיק, אחד הבודדים שאני יודע עליהם שעושים עבודה שיטתית בתחום הוא סוסון ים, אבל אני לא מכיר הרבה אחרים.

חצי בקבוק יין ובקבוקי 500 מ”ל

בעולם הבקבוקים הקטנים יותר (מ- 750 מ”ל) קיים פורמט של 500 מ”ל. מדובר לרוב בבקבוק בצורת ‘בורדו’, מאורך וגבוה יחסית. הוא נראה טוב, אבל כמעט ולא משתמשים בו. ברקן השיקו בזמנו יינות בפורמט הזה – וזה היה בשנת 2006, תחת ניהולה של כרמי לבנשטיין ז”ל – אבל גם הוא לא נחל הצלחה.

למה?

אולי בגלל שהעלות הסופית של בקבוק 500 מ”ל ליקב גבוהה כמעט כמו זו של בקבוק רגיל? ואולי בגלל שבעבר, לקוחות הקצה לא רצו נפח קטן יותר, במחיר שנראה ממש לא כדאי.

כך או אחרת, אני חושב שעם עלייתו של דור ה- Z והמילניאלס, עם העלייה במודעות לערך הקלורי של יין ועם הקורונה, שתשנה הרגלי צריכה, יש כן ערך לפורמט הזה, של חצי ליטר. הוא יכול לשמש זוג בצורה טובה, הוא נראה טוב הרבה יותר מ- 375 מ”ל והוא יכול להתאים לבקבוק של יין יותר יוקרתי, גם בגלל שדינמיקת ההתיישנות של יין תהיה בו טובה כמעט כמו זו של בקבוק 750 מ”ל.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.