דרום עמוק: 2 יינות בסדרה חדשה של יתיר

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

יתיר דרום הוא שמה של סדרת יינות חדשה. כרמל החליטו שהם רוצים להכניס את יינות ‘יתיר’ לסקציית מחירי הביניים – 65 – 80 ש”ח – שם אין להם ייצוג. האם סדרת ‘דרום’, שאמורה לתת מענה לרצון הזה, אכן מתאימה?

ליקב יתיר, שאותו אני מסקר כבר הרבה שנים, יש כרמים מעולים ביער יתיר ובסביבתו. יש ליקב גם כמה וכמה יינות מצוינים, שעשויים רובם ככולם מהענבים שמגיעים מהכרמים האלה.

יתיר דרום לבן 2019 (צילום יח

יתיר דרום לבן 2019 (צילום יח”צ)

הבעיה עם היינות האלה, אומר רן אסא, מנהל השיווק של יקבי כרמל, היא שהם יקרים. הם לא פונים לחתך צעיר יחסית של בני 25 – 40, ש’כרמל’ מעוניינת לפנות אליהם עם המותג, כסוג של קהל יעד עתידי וכדאי.

בעיקר לצורך הזה יצרו בכרמל וביתיר (עיצוב ומיתוג מצוין של ברוך נאה, אגב, שעשה גם את סדרות הברנדי החדשות של כרמל), את סדרת “דרום”: סדרה שבינתיים מכילה רק שני יינות, שאמורה לפנות לקהל הזה עם ייצוג באופן כלשהו של החלק הדרומי של ישראל; הנגב והר הנגב, מדרום הר חברון ועד, נניח, מצפה רמון.

קצת כמו ‘ללכת עם ולהרגיש בלי’. שיהיה.

יתיר מייצרים יין באזורם כבר משהו כמו 20 שנים. אבל האזור שבו היקב נמצא והכרמים העיקריים שלו, הוא לא ממש מה שאנחנו חושבים עליו במונחים של נגב או באמת ‘דרום’. ולכן, למרות שהיקב רוצה אולי לנכס לעצמו את העשייה הדרומית, הייתי אומר שישנם יקבים בעלי ניסיון רב יותר בייננות מאזורים כמו קמה, מצפה רמון והר הנגב ואפילו אזורים מדבריים אחרים, כמו קדש ברנע. זה לא מפחית מאיכות היין או מהעשייה של יתיר, אלא רק שם דברים בקונטקסט הנכון, מבחינתי.

ועם זאת, אין ספק שערן גולדווסר ‘תפס’ בדיוק את האופי הנגבי-דרומי: יינות שעיקר העניין בהם הוא קלות השתייה והזמינות שלהם, ופחות המבנה או הטאניים. יינות בעלי פירותיות טובה, פרחוניות וקלילות, שלא צריך – ואפילו אסור – להעמיס עליהם עץ או בשלות גבוהה.

יתיר דרום לבן 2019

ללא ספק הטוב והמפתה בין שני היינות, הוא היין הלבן. זהו בלנד של ויונייה עם סוביניון בלאן, שהזן הראשון בולט בו במיוחד, אבל בחינניות נהדרת. יש כאן גוף, אבל הוא לא כבד. יש כאן משהו מעוגל – אבל קל. ביין ישנם טעמים וארומות של אגסים בשלים, הרבה פרי כתום-זהוב שמשוייך לרוב לבשלות גבוהה, ויחד עם זאת גם חומציות טובה. זהו לא יין שאולי יישמר היטב לשנים ארוכות, אבל מי צריך את זה? הוא מקסים ויפה מאוד עכשיו, ומתאים מאוד ל’דימוי’ הדרומי אפילו אם הוא לא בולט מאוד באופן מיידי. (90).

אגב “דרום”: הענבים ליין הזה מגיעים מכרמים בדרום הרי יהודה ורמת ערד. היקב מזכיר את חוות משכית, שבמצפה רמון, כמקור לענבי סוביניון בלאן, אבל הוא לא לוקח משם ענבים ליין הזה.

יתיר דרום אדום 2019

עם זה יש לי כבר קצת יותר קושי: הבלנד מורכב מחמישה זני ענבים, שביניהם יש שיראז, מרלו, מלבק, זינפנדל וקברנה סוביניון. הפרי בשל מאוד, כמעט חם וריבתי ויש בו טאנינים לא מספיק עדינים, כדי להפוך אותו לקליל לשתיה. יש כאן חום שלטעמי לא מתאים לדימוי הקל והפרחוני של יינות נגב כמו שאני מכיר אותם. (85)

 

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה טעימות, יין, יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.