ברנדי 2020: כרמל משדר(ג)ת לוּק

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

אחרי תקופה ארוכה של ‘יובש’, יקבי כרמל מוציאים שוב את הברנדי שלהם, והפעם בסדרה בת שלושה מוצרים, תחת מיתוג אחיד וברור יותר, שבא מעולם הקוניאק

אני לא יודע אם כרמל היא יצרנית הברנדי הוותיקה ביותר בארץ, אבל יש להניח שהיא הסדירה ביותר. מוצרים אחרים שקיימים בשוק לא תמיד היו מזוקקים כולם בישראל וחלק ממה שנמכר כאן גם היום מבוסס על אלכוהול מיובא.

ועם כל זה, בשנים האחרונות היה קשה למצוא כאן ברנדי של כרמל, ובמיוחד את הברנדי 777 שלה, שהיה היותר איכותי מאלה שנמכרו כאן, לפחות על ידה. עכשיו (אוקטובר 2020), היא מחזירה אותו לשוק, לצד שני מוצרים אחרים, במשהו שנראה יותר סדרתי ומסודר.

למה אני מתכוון “סדרתי ומסודר”?

מלבד ה- 777, היו בכרמל תוויות שונות של מוצרים שיצאו לציון אירועים שונים: ברנדי 90, למשל, יצא בשנת 1972, לציון 90 שנים ליקב. לאחר מכן הוציאו מהדורות כמו “100” או 110, ‘רוגוב’ וגרסאות אחרות. מי שרצה – קנה – אבל לא היה ייצור סדרתי של ברנדי ברמות גבוהות, כמו שעכשיו היקב מציע, ואומר שימשיך להציע.

ברנדי כרמל – מותג בפני עצמו

תחת המותג החדש או הסדרה החדשה, היקב מוציא שלושה מוצרים: 777 או “דה לוקס”, שהוא ברנדי 3 שנים (היקב מדבר על ממוצע של ארבע שנות התיישנות). אחריו או מעליו יש ברנדי ברמת VSOP בשם  “זכרון יעקב”, שבו יש אלכוהול בן חמש עד שבע שנים, וברנדי “ראשון לציון”, שבו יש ברנדי בן 13 – 35 שנים, בכינוי “XO”.

התזקיקים מקורם ביין שעשוי מענבי קולומבר ומוסקט, כאשר ב- 777 יש גם קריניאן. הזיקוק של ה- 777 הוא רציף ואילו שני האחרים יוצרו בזיקוק מעורב – רציף ודודי.

את הברנדי של כרמל, מי זיקק ואיפה?

דודי הזיקוק והקולונות של כרמל פורקו כבר לפני כמה שנים ואני לא בטוח לאן הגיעו. אני זוכר שישראל פרקר (wines-israel.co.il) ואחרים, מחו על כך שדודי הזיקוק שפורקו הגיעו לערמת גרוטאות ולי לא ידוע מה עלה בגורלן. יש אמנם דוד אחד שמוצב בזכרון יעקב בתור ‘מיצג’, אבל היקב לא מזקק יותר אלכוהול.

כרמל מצהירה בפרוש שלא הכול זוקק ביקב, אבל מתחייבת שכל האלכוהול מקורו בזיקוק בארץ. האם זה חשוב?

זה חשוב, אם רוצים ליצור רצף היסטורי או תדמיתי. עניינית? זה ממש לא משנה. טובי יצרני הקוניאק קונים אלכוהול מזוקק על פי הסטנדרטים שלהם, וזה מה שכרמל אומרת שהיא עושה כאן. בעיני – ויהיו מי שיתווכחו אפילו עם זה – חשוב שהאלכוהול מקורו בישראל (ולא מדובר על משהו מיובא מאיטליה או רומניה, עם תמציות או כמה טיפות מחבית כלשהי).

אם הולכים על פרופיל טעמים מסוים, אין בעיה ליצור אותו הלאה גם מחוץ לכותלי היקב. אם יש סטוק גדול של אלכוהול מקורי, שמתאים לייצור בכמויות הקטנות בהן מדובר, אפשר גם לייצר XO; צריך לזכור שאלכוהול ממשיך להתיישן והסטוקים מתחדשים. “כרמל” אומרת שיש לה חביות ישנות בכמות גדולה, כולל אלכוהול ישן יותר מ- 35 שנים.

ברנדי כרמל – מחירים

150 ש”ח ל- 777 (700 מ”ל) – 21.5 ש”ח ל- 100 מ”ל

300 ש”ח ל- VSOP (זכרון יעקב; 750 מ”ל) – 40 ש”ח ל- 100 מ”ל

1,000 ש”ח ל- XO (ראשון לציון; 700 מ”ל) – 143 ש”ח ל- 100 מ”ל

ראשית – קפיצות המחירים מובנות: שלוש שנים מול חמש, חמש מול 20 שנים בערך. השאלה היא אם המחירים האלה ריאליים, כאשר יש קוניאקים במחירים נמוכים יותר?

אני חושב שתלוי מה קונים. למרות שהמוצרים טובים, הרי שאם קונים “ברנדי”, אז לא. אם קונים ברנדי ישראלי, עם סנטימנט וכשרות, אז או-אז כבר מדובר במוצר אחר, עם הבטחה אחרת (וגם מכאן חשיבות למקור התזקיק!). זה לא שאין אופציות אחרות לברנדי כשר או אפילו קוניאק כשר ברמת XO, אבל התדמית למתנות או לשוק החרדי – שכרמל ממקדת בו מאמצי מכירות ושיווק – היא לא אותה תדמית.

האם הכרמלים עומדים בכבוד מול סוגי קוניאקים פחות או יותר מקבילים?

אני חושב שכן. העשייה צנועה יותר, פחות מתוקה, למרבה הפלא. ה- 777 יותר סמיך והמדוגמא שבחרתי, אבל פחות מתוק ממנו. ה- VSOP של כרמל מרגיש בוגר יותר מההנסי בעל האופי הירוק יחסית (אופי הבית), למרות שההנסי מתגדר ביישון ארוך יותר.

ברנדי כרמל 777

מתיישן שלוש שנים, 700 מ”ל; 150 ש”ח. זיקוק רציף. אף נעים, שוקולדי, נקי ולא חם או אלכוהולי. הפה עגול ורך, יבש בסיומת. ברנדי בסיסי טוב, עשוי בצורה טובה בלי ריחות עץ מלאכותיים, למרות שהם בולטים.

מול: קוניאק נולין VS, נפח 700 מ”ל, 140 ש”ח: אף מהודק מאוד, מינרלי-פטרולי, עם רקע של עץ טרי. הפה מאוד עגול, ממש מתוק, בוודאי בהשוואה ל- 777. הוא קצת אלכוהולי-חריף בסיומת.

ברנדי כרמל זכרון יעקב VSOP

מתיישן 5-7 שנים, 750 מ”ל, 300 ש”ח. זיקוק מעורב. באף: מבושם, דבש ודובדבנים, מעט עץ – ונעים. תחושה קלה במתקפה, אבל הפה עגול, טוב וחריף במובן של תיבול, לא כוהל. הסיומת מתובלת ויבשה. עבודת העץ טובה מאוד גם אם הגוף קצת כבד.

מול: הנסי VSOP, מכיל 750 מ”ל, 270 ש”ח: בטעימה העיוורת הוא מאוד הזכיר לי את הנולין. הוא סגור יחסית, ויש בו משהו שמזכיר תזקיק צעיר וירוק. הפה מתוק – פחות מזה של הנולין, אבל עדיין מתוק. סיומת בינונית-ארוכה, יבשה, קצת אלכוהולי בגרון.

ברנדי כרמל ראשון לציון XO

מתיישן 13 – 35 שנים, 700 מ”ל, 1,000 ש”ח. זיקוק מעורב. הגוף הרבה יותר חד וממוקד – לי מרגיש כאילו יש כאן פחות מהתזקיק הרציף, בצורה מובהקת. הברנדי בהחלט יותר עשיר, פחות מוסקט’י או מתחנף. הוא מתובל וטוב, ולא חריף-אלכוהולית. גם כאן, עבודת העץ טובה, מאוזנת ונקיה.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה אלכוהול. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.