ברקן אסמבלאז': לבן 2019 ושני אדומים 2017

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

ברקן אסמבלאז' היא סדרת יין "טרוארית". בסדרה זו יצאו עכשיו ארבעה יינות חדשים ושלושה מהם טעמתי; לבן ושניים אדומים. האם יש בהם בשורה למי שמחפשים לחג יין במחיר סביר?

סדרת יינות ברקן אסמבלאז' היא הסדרה היחידה שבה, באופן שיטתי, יש ליקב ברקן יינות ממסך (בלנדים). דווקא מהסיבה הזו הייתי מצפה שביקב כל כך גדול יצאו יינות בעלי אופי, מורכבות ויחודיות, גם במחירי ביניים (מחיר היינות הוא 60 ש"ח).

מה יש (ומה חסר) ביינות ברקן אסמבלאז' החדשים?

מבחינת עשיית-יין, כאשר יצאה הסדרה לשוק, ולא מעט גם בשנים קודמות, "ברקן אסמבלאז'" אמורה הייתה לייצג טרואר ביינות שהם נגישים מיום יציאתם מהיקב: לייצג אזור כלשהו מאחד מאזורי היקב, בעזרת או דרך הזנים שגדלים במקום. אני מצטער לומר, אבל בין היינות שטעמתי לא היה משהו שיכולתי לשים עליו את היד בצורה מובהקת.

כדי שלא אובן לא נכון: אלה לא יינות לא טובים. הם נגישים והם לא בומבסטיים, אבל שם זה נגמר.

יש כאן – לטעמי – הליכה קיצונית מדי לכיוון של "פחות אלכוהול". היינות האדומים הם בעלי ריכוז אלכוהול יחסית נמוך, של 13% בערך, וזה נכון שאין שום בעיה לשתות אותם, אבל אין, לעומת זאת, גם סיבה מיוחדת.

באסמבלאז'ים חסר בדיוק ה- backbone שבהעדר משהו אחר, אלכוהול יכול לתת; נקודת ההבשלה הטיפה ארוכה יותר – לא הריבתית, לא העמוסה, רק זו שתיתן נקודה יותר "משהו".

טעמתי דברים שעידו לווינסון הביא מכרמים ספציפיים, שהיו נהדרים, שונים ומשכילים מאוד בהקשר של "טרואר". הסדרה הזו – עוד הרבה לפני שלווינסון הגיע ליקב ובלי קשר אליו – לא עושה שום דבר בהקשר הזה, ובעיני היא מתקשה מאוד להמריא.

כאן פשוט אין מספיק. "ברקן" צריכים להחליט: אם מדובר ביקב זני, ללכת על העניין הזני. אם מדובר על רצון לעשות בלנדים שיש להם מורכבות או אמירה טרוארית כלשהי, ללכת על העניין הזה עד הסוף, בסדרה גבוהה, שבה אפשר להשקיע.

יש לברקן סדרת טרואר והיא ה'אלטיטיוד', אבל היא מוקדשת לקברנה סוביניון. אם היקב רוצה סדרת בלנדים טרוארית, היא חייבת להיות אמיתית, מושקעת, מדויקת. הצרכן יצטרך אולי לשלם יותר, אבל גם יקבל יותר. כמו שזה נראה מכאן, הוא מקבל תמורה טובה יותר במגוון גדול, אחר, של יינות היקב דווקא במחירים נמוכים יותר.

ברקן אסמבלאז' – תוויות אחוריות?!

"ששתוניניו, אני רוצה שתדע שב 48' מגפרורים היינו עושים את הצ'יפסים, וכאלה דקים שעם זכוכית מגדלת של שען חרש לא מצאת את הגפרורים האלה." (יוסי בנאי | שיח טבחים | הגשש החיוור 1974)

מילה על התוויות האחוריות:

חבל על הנייר, באמת. אני משווה את התוויות הנוכחיות לאלה של היין שיצא ב- 2008, למשל, ובעיקר את האחורית (הקדמית כל כך הרבה יותר אלגנטית מהעיצוב הנוכחי) וחושב "עזבו, ברקן, באמת: למה לטרוח?

פשוט תשימו את כל הכשרויות שיש ליקב עם כל ענייני החששות מהשביעית ושאר ההתחייבויות שלכם לחכמי הדת, את ה- 30 אגורות והאזהרה לגבי צריכת אלכוהול ותוציאו את היין לשוק. לפחות שמישהו יוכל ליהנות מחלק מהתווית, כי ככה, מי יכול לקרוא את הטקסטים באותיות הקטנות האלה? אפילו עם זכוכית מגדלת של שען חרש אי אפשר.

ואם כבר אתם טורחים, לפחות אל תטעו במה שכתבתם?!

ברקן אסמבלאז' – רשמי טעימה

ברקן אסמבלאז' ריחן 2017

בלנד מהגליל העליון שעל התווית שלו כתוב (באותיות הזערוריות) קברנה סוביניון, פטיט סירה ופטי ורדו. בדף היינן כתוב שביין יש קברנה, מרלו ושיראז: "קברנה סוביניון (45%), מרלו (35%), שיראז (20%)." כנראה שהאותיות על התווית, בזמן ההגהות, היו כל כך זעירות, שאפילו בשלב ההוא אי אפשר היה לראות מה כתוב עליהן.

בהרחה הראשונה היה בשרני מאוד – נראה שאכן יש כאן סירה – אבל הוא מאבד את הריח הזה די מהר. נשארים עם אף נעים ויין בעל פה חלק, טאני במקצת. לאסמבלאז' ריחן 2017 יש גוף קל וסיומת טאנית. (89)

ברקן אסמבלאז' איתן 2017  

הענבים מאזור ירושלים – קריית ענבים ובית נקופה – ואם ללכת על מה שכתוב בדפי היינן, הוא מורכב ממרלו, קברנה סוביניון, שיראז ופטי ורדו.

יין חלק, פשוט ומזמין לשתיה. טאנין קל מאוד. חומציות טובה וסיומת בינונית. יין נעים, שילווה ארוחת צוהריים בצורה טובה. (87)

ברקן אסמבלאז' עלמון 2019

בלנד של שרדונה, ויונייה וסוביניון בלאן. השרדונה מורגש מאוד, לצד חומציות גבוהה, אולי מהסוביניון בלאן. האף ארומתי, מזמין, מרגיש טוב, ואז הפה – נופל. הסיומת מימית בעיקרה והשאירה אותי מאוכזב. (86)

כל הבקבוקים קוררו בהתאם לצורך. היינות האדומים נפתחו כחצי שעה לפני שטעמתי אותם והורדו 'כתפיים'.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, טעימות, יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.