חלונות יין: Takeaway מ- 1532

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

הנה מסורת יין מעניינת שלא היכרתי, ו’צפה’ פתאום בעקבות משבר הקורונה באיטליה, ובמיוחד בפירנצה: חלונות יין

משבר הקורונה של 2020 הוציא הרבה אנשים לרחובות מצד אחד, אבל כלא הרבה יותר אחרים בבתיהם. הרבה דברים מעניינים קרו, יש לא מעט משברים, אבל פה ושם יש דברים שעושים לך טוב, כמו הסרטון של פדרר ושתי הבנות מאיטליה, למשל.

אחד הדברים שהאיטלקים, או לפחות מי שגרים בפירנצה, גילו בעת האחרונה הם “חלונות יין”.

מדובר בדבר שהתפתח ככל הנראה בעקבות מגפת הדבר של המאה ה -17, אבל ‘חלון היין’ הראשון היה שיווקי-מסחרי מעיקרו, והתעוד הראשון הוא מ- 1532.

בשנה הזו, אומר Massimo Caspirini, מי שחקר את הנושא ופרסם את הספר הראשון בתחום, ככל הנראה, בשנת 2005, עלתה לשלטון משפחת מדיצ’י והחלה למכור יין ישירות מהאחוזות שלה לצרכנים.

אבל בעצם מהם ‘חלונות יין’?

מי שמטייל בטוסקנה, אבל בעיקר בפירנצה, יכול היה לראות נישות (גומחות) או חלונות קטנים בקירות הבתים; נישות שגודלן נראה כאילו הוא מתאים לנר או אמצעי תאורה כלשהו. אני חושב שעברתי על כמה מאלה, וזה לפחות היה מה שחשבתי לעצמי.

מסתבר שלא: הנישות הן למעשה פתחים שנסגרו במהלך הדורות ומדובר בחלונות שהיו פתוחים בקירות בתים מסוימים. דרך החלונות האלה נמכרו בקבוקי יין שמולאו ישירות מהמרתף, על ידי בעלי הבית, עבור מי שלא ייצרו יין – מן הסתם רוב האוכלוסיה – ורצו לעקוף את המתווך, קרי החנות.

החלונות היו רובם ככולם סגורים בדלת עץ, ומי שרצה יין היה מקיש על החלון, שהיו פותחים מבפנים, ואז הוא היה מגיש כסף ואת הבקבוק שלו למילוי, ומקבל חזרה בקבוק מלא יין.

חלונות יין שימשו כנראה במאה ה- 17 כאמצעי למכירת יין בצורה ישירה ללקוחות, אבל מעט: הוא שימש את האצילים, שרצו לעקוף את הסינדיקטים אבל גם את מי שהיה להם מרתף יין, ורצו פשוט למכור ישירות, בלי אפילו שיזהו אותם. מי שהיה במרתף באותו זמן יכול היה למלא יין בבקבוק למי שביקש, אף אחד לא ידע מי קונה ואיש לא ידע מי מהעובדים למעשה מוכר.  אפילו ביקב של פרסקובלדי היה חלון כזה, שהיה בשימוש עד סוף המאה ה- 19. מישהו שם למטה, במרתף, היה עושה כנראה עסקים לא רעים בכלל.

אם חושבים על תרבות הווידוי ותרבות תאי הווידוי הקתולית, זה די מסתדר.

עיקר השימוש של חלונות יין, אומר מאסימו קספיריני, החל בגלל המגפה השחורה. אנשים היו מביאים את הבקבוקים שלהם, מגישים אותם לחלון באותו אופן ממש ומקבלים – ללא מגע ישיר בין מוכר וקונה – את היין. בעידן שבו המים היו מזוהמים וקשה היה לשמור על הגיינה, זה ככל הנראה היה פתרון מושלם.

חלונות יין בימי קורונה

מסתבר שיש עדנה לחלונות הללו – שיש מהם כמעט 150 בפירנצה בלבד: עסקים רבים משתמשים בהם עכשיו כדי למכור דרכם לא רק יין, אלא גם קפה, גלידה ומוצרים אחרים. האתר “buchette del vino”, שבו יש גם מפה של כל החלונות המתועדים, מראה כמה צילומים נחמדים של בעלי עסקים שמנצלים את החלונות הללו.

אז אם פעם יפתחו את השמיים, וכאשר נחזור לטייל בפירנצה, קחו סיור מודרך דרך חלונות היין האלה. אני מניח שאיטלקים ימשיכו להשתמש בהם אפילו בתור קוריוז שיווקית-תיירותי.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, תהיות שונות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.