כרם שבו: לבנים 2019 ואחד גרשון, שלא

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

ביקור בכרמים וטעימה לא ארוכה ממגוון היינות הקרים של "כרם שבו": היקב של גבי סדן שבגוש חלב

המחסומים בדרך מצפת צפונה היו משכנעים ביותר: חמש או שש ניידות בכל נקודת ביקורת, ומספר כפול של שוטרים, שעכבו לחקירה קצרה כל רכב שנע לכיוון הכללי של הר מירון. כן, ככה נראה היה היום שאחרי ל"ג בעומר 2020, אותו חג שבו לא הורשו המוני ושות' לעלות להר ולהשליך נרות וסתם חומרים דליקים לכבשנים.

ועם כל זאת, ועם המחסומים, היו עדיין כאלה שראינו שמרימים פה ושם גדר למושב או מבצעים 'חדירה מהירה' לכיוון הכללי של עמוקה: אפילו משפחות עם שניים או שלושה ילדים.

זה היה יום חם. לא הכי חם במאי 2020, אבל חם. כאשר אמרנו לשוטר במסכה, באחת הכיכרות בדרך שאנחנו בדרך "ליקב בג'יש" הוא לא ממש הופתע. אני ציפיתי לשאלה "איזה יקב?" או "יקב?" אבל כלום. זה היה נראה לו טבעי לחלוטין. "אולי הוא מקומי", חשבתי לעצמי.

רק כאשר ראיתי שכל חפ"ק המשטרה לאירועי הר מירון ול"ג בעומר התיישב דלת ליד "כרם שבו", הבנתי מה ומי, ואיך.

כרם שבו – אכן מתחיל בכרם

הביקור הקודם שלי ב"כרם שבו", אחד מיקירי תל אביב ומסעדותיה ז"ל, היה לפני הרבה מאוד שנים: 2014, אם לדייק. בביקור ההוא טעמתי את מה שיהפוך להיות אחד מהיינות היותר מוכרים ונחשקים בביצה התל אביבית, הלא הוא ה"גרשון"; ההוא היה מבציר 2011 – הנוכחי הוא 2016. זה שטעמתי בביקור הזה הוא מ- 2015. לא נורא.

אבל למה לי להקדים את המאוחר?

אני מסתכל על המאמר שכתבתי ב- 2014, ורואה שגם אז כתבתי את מה שייכתב כאן: מהביקור הראשון שלי ביקב, ב- 2011, אני חושב, לא הרבה השתנה ביקב: עדיין מה שנראה כמו בלגן היסטרי, עדיין כלים ופריטי מתכת שפזורים בכל מיני מקומות, עדיין תסיסות ספונטניות ועדיין יין לא רע בכלל.

ההבדל הגדול ביותר מאז להיום הוא ההתבגרות של הכרמים: אלה נראים הרבה יותר "בשלים" עכשיו, מרוצים ושלווים יותר. מוכנים, איכשהו. מסודרים. גבי גם יודע עליהם הרב יותר ממה שידע ב- 2014 או 2011. הוא יודע למה הוא מעדיף זן כזה או אחר, מה הוא יכול לעשות מהחלקות השונות ומדוע הוא מעדיף גידול של זנים מסוימים בשיטת גביע (ללא הדלייה – למורבדר וגרנאש) על פני שיטות אחרות. הוא מדבר לא מעט על ההבדלים שבין הזנים ה'מקומיים' יותר, אלה שמתאימים לאקלים שלנו, כמו מורבדר, גרנאש וקריניאן, והזנים שפחות מתאימים – הסירה, למשל – וקשה להם יותר באקלים שלנו.

כרם שבו – מחירים מאוד לא "תל אביביים"

עם ניהול "רזה", בלי הוצאות על מרכז מבקרים ועם יחסי ציבור מחתרתיים ומאוד טובים, הילד הרע נשאר "טוב": בעידן שבו יקבים של מתחילים מוציאים יינות ב- 120 – 200 – 250 ש"ח בלי להניד עפעף, גבי סדן ממשיך למכור את היין שלו במחירים הרבה יותר סבירים.  שמונים ש"ח – 80 שקלים – הוא המחיר שתשלמו בחנות יין בשביל בקבוק של סוביניון בלאן מהטובים בארץ. 90 ש"ח תשלמו בשביל בקבוק שנין בלאן. 80 ש"ח, בשביל בקבוק יין אדום. ארנון הראל, מנהל השיווק והאיש שמתרוצץ ממקום למקום, אומר שבמחירים האלה אין הנחות ואין משחקים: "כל מסעדה וחנות יודעות מה המחיר והוא נשאר יציב וסביר." הוא אומר.

וזה בחנות יין, לא ישירות מהיקב או בבלוף כלשהו אחר.

בסיור הפעם טעמתי יינות קרים – רוזה, לבנים  – בציר 2019. מהחבית טעמנו דוגמאות רבות של יינות אדומים (לגבי יש כ-90 דונם של סירה, גרנאש, מורבדרה, ברברה, שנין בלאן וסוביניון בלאן) והשנה נראית כשנה טובה מאוד גם לזנים האדומים: גרנאש מחלקות שונות שעושה חיל, סירה וברברה, ששומר על האופי המתובל-מפולפל שלו, שאני מכיר מכל הטעימות ביקב.

היינות הם קנייה טובה, באופן כללי: את הלבנים  הרגילים אפשר לשתות כבר עכשיו או להחזיק בשקט במשך שנתיים או שלוש.

כרם שבו – רשמי טעימה

כרם שבו רוזה 2019
הבלנד הוא של 50% ברברה, 30% גרנאש וזנים נוספים, בסחיטה ישירה (לא סנייה). ארומות טובות של רוזה אירופאי/צרפתי: שונה מיינות רוזה ישראליים, שבהם יש הרבה תות, ברוב המקרים, או פירותיות מתוקה אחרת. כאן היין קר יותר, עם נימות ירקרקות מאוד עדינות. הסיומת חומצית ומתובלת. (89)

כרם שבו סוביניון בלאן 2019
אף ארומתי יפה מאוד, פסיפלורה. הפה טאני, עם חומציות טובה וסיומת יבשה ומתובלת. יין מינרלי, מתובל ומפולפל, ובעל מרקם; שמן יחסית. קשה למצוא כאן את האשכולית האופיינית לזן. היין נטעם די קרוב לבקבוק. (91) 2020 – 2023

כרם שבו שנין בלאן 2019
"יין טוב", רשמתי לעצמי: האף מאוד עדין. הפה בינוני, מתובל במנטה ויש בו מתקתקות מאוד מרומזת. הסיומת טובה. זה יין שמגיעה לו התיישנות ארוכה; מי שקונה אותו כדי לשתות אותו סמוך לשחרור, עושה ליין – ולעצמו – עוול. (91) 2022 – 2025

כרם שבו סוביניון בלאן "גרשון" 2015
הבציר הנוכחי בשוק הוא 2016. היין הזה – 2015 – הוא מבציר חם יותר, והוא מאוד קרמלי באף, ועם זאת – מינרלי (אם יש סתירה; אני לא בטוח). עם הזמן בכוס, הפה הופך לא רק מתובל יותר, אלא גם אלגנטי ומאוד יפה. יש ליין הזה עוד זמן,בהחלט. (91) 2020 – 2025.


מעריכים כתיבה קצת שונה? אוהבים יין? קנו את "המדריך הדעתני ליין: מהדוניזם ועד פוליטיקה." עכשיו במחיר של בקבוק יין, בלבד.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, טעימות, יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.