KFWE 2020 בישראל – RTD, ויסקי ויין

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

פסטיבל 'טועמים עולם' הוא פסטיבל היין והמשקאות הכשרים והמקביל הישראלי לאירועי Kosher Food & Wine Experience (KFWE) שמתקיימים בשש ערים ברחבי העולם – בארה"ב ובאירופה. השנה החלטתי לדווח בעיקר על יינות של יקב ישראלי אחד, והוא 'שילה'.

הגרסה הישראלית של KFWE מופקת על ידי 'צור סוכנויות', שהיא המייצגת של הרצוג, שהם מי שעומדים מאחורי הפסטיבל הזה, של יינות כשרים; עיקר התכולה של האירוע הוא יינות שונים, אבל יש בו גם אלכוהול ואפילו משקאות RTD מבוססי יין – כולם כשרים, כמובן.

MYX Fusion – ניקי מינאז'

אני רוצה להתחיל דווקא בבלתי צפוי, הבלתי שגרתי והבלתי 'יין', שהוצג אתמול: ה- RTD של ניקי מינאז',  תחת השם "MYX Fusions".  למה אני בוחר דווקא בו?

אולי בגלל שבסופו של דבר, כשלא הצלחתי למצוא מים בשום מקום באירוע, לקחתי לי בקבוק אישי של אחד מה"דברים" האלה – מיקס של אפרסקים ומוסקטו – והופתעתי.

נכון, היה לזה טעם של פרילי אפרסק (או משהו דומה) come עוגת גבינה וניל, אבל זה היה סבבה. הטעמים לא היו מלאכותיים, המיגוז היה נכון לגמרי, המתיקות הייתה שפויה ואפילו אחוז האלכוהול – 5.5% – היה שפוי. דמותה של מינאז', שמפארת את האתר הכללי, אולי לא מתאימה בדיוק לחסידי הבד"צ, אבל למי אכפת? המיקסרים האלה לא מנסים להיות משהו שהם לא יכולים או לא צריכים להיות, הם ארוזים באריזה (אישית) נחמדה – שונה מהגרסא הלא כשרה – והבקבוק המסויים ההוא עשה את העבודה.

עוד משהו שלא הייתי אמור לפתוח בו כתבת יין, הוא מגוון ויסקי חדש, שראיתי הפעם לראשונה:

ויסקי Ben Èideann – כשר בד"ץ

ויסקי כשר – לא חסר. למעשה, כל עוד הוויסקי לא יושן או עבר מגע כלשהו עם יין בדרכו לבקבוק, אין איתו ברוב המקרים בעיית כשרות. העניינים מתחילים להיות קצת משוגעים אם מחפשים כשרויות גבוהות יותר, כמו בד"ץ עדה חרדית, לוויסקי שנעשה בחו"ל. אני רוצה להזכיר לק"ק קוראי המרקקה היומית, שכבר היה פעם ויסקי כשר שעבר פיניש בחביות יין: אלה היו במקורן מ'כרמל' והוויסקי יוצר בברוקלדי; אם כל המזקקות ה'פרועות' של פעם.

יוחנן X החליט ליזום מותג שיהיה לא רק כשר בד"ץ, אלא יעבור יישון בחביות יין. כדי שזה יקרה, הוא היה צריך להביא לסקוטלנד חביות יין משומשות מיקבים שיש להם בד"ץ, ושכל הייצור יהיה כמובן תחת פיקוח. התוצאה היא כמה סוגי ויסקי, שלאחר ההתבגרות בחביות ברבן משומשות, הוא עובר עוד התיישנות בחביות של יין מישראל ובד"ץ.

מקור החביות שונה כמובן מ- expression אחד לשני. המקור לוויסקי שאני העדפתי היה ככל הנראה חביות של יקב פסגות. המקור לוויסקי המתקתק היה ביקבים קטנים יותר, כיון שמהיקבים הגדולים קשה לקבל חביות שהיה בהן יין מתוק.

בכל אופן, חלק מהמוצרים נמכרים תחת השמות "Jerusalem", "Galilean Ruby" וכד', בעיקר בהתאם למקור החביות.

מתוך המגוון חיבבתי שניים:

Distillery Edition –  ויסקי עם אף ונילי-שוקולדי. פה עשבוני קצת, עם רעננות טובה. מתיקות וחריפות קצת אגרסיבית בסיומת.

Fionnáin – מעושן למדי, עם ירקרקות של כבול או אצות. פה שמנוני וטוב ועגול. המתיקות שיש במוצרים האחרים של הבית לא קיימת כאן כל כך, או לפחות לא בולטת, והסכום הוא ויסקי לא רע בכלל. אפשר לפתוח עם קצת מים. לא ראיתי עדיין את הביטוי הזה באתר היצרן.

בנוסף, צור הציגו גם וודקה מפולין וג'ין מסן פרנציסקו – No. 209. הג'ין היה מאוד "ערער" וחד מימדי בטעמים שלו. הפה היה חלק ולא עוצמתי והסיומת הייתה מתקתקה. לא משהו – אני מצטער לומר – שהייתי טורח סביבו.

היינות הבינלאומיים ב- KFWE 2020

אני לא הולך לסקור את הכול, וגם לא טעמתי את הכול, השנה. יינות בורדו הגדולים היו בסדר, אבל לא נרשמה התפעלות גדולה, לצערי. יש כן שאטו חדש בשם Gazin Rocquencourt, מאותה קבוצה של מלרטיק. מזה יש יין אדום ויין לבן.

הלבן עשוי כולו סוביניון בלאן (25 דונם בפסאק לאוניאן), שהיה מאוד ארומתי ויפה, עם ניחוחות טובים של אשכוליות ועם חומציות טובה. הבנתי שהוא יעלה משהו כמו 250 ש"ח, מחיר שנשמע לי גבוה ליין טוב אמנם אבל לא עד כדי כך מרשים.

היין האדום היה עדין, בעל שילוב יפה של עץ. יין מאוזן וחלק, הרמוני ואיכותי. בציר 2018, אבל מוכן לשתיה. יין טוב, אפילו מאוד (90).

חשוב – לא להתבלבל עם שאטו גזן של פומרול; שתי בעלויות וכמובן אזורים אחרים.

עוד שני דברים שראוי לשים אליהם לב:

יינות של קוניג מאלזס: מבחר מאוד ראוי של יינות לבנים כשרים. הריזלינג 2016 היה יפה מאוד, מינרלי ובעל פה מלא (סוג של אוף דריי). היה קוניג סילבאנר מגפנים ותיקות (2018): יין מתקתק, די סגור אבל בעל תיבוליות יפה.

יין אחד מהקוט דו רון – Pliocène 2018 – של יקב שאטו דה סיניאק (Signac). בלנד של גרנאש, מורבדר, קריניאן, סירה וקונואז שהאף שלו היה פשוט מדהים: מלא פירות מגוונים מאוד – מאדומים קלים כמו דובדבנים אדומים ועד מלון – פרחוניות יפהפיה ותבלינים חמים, מתוקים.

היינות הישראליים ב- KFWE 2020

גם כאן, מי שמצפה לסקירה מלאה של המגוון שהיה ב- KFWE הישראלי, יתאכזב, וסליחה. העדפתי להתעכב הפעם על יקב אחד, ובחרתי ב'שילה', שהציג את המגוון המלא של הפורטפוליו. היות ומדובר בכ- 20 דוגמאות, הקדשתי לטעימה הזו מאמר נפרד.

המגוון הישראלי של צור כולל היום את שילה, פסגות ועמק יזרעאל.

מדובר בשלושה יקבים שונים למדי זה מזה באופי, כאשר 'יזרעאל' מספק את החזית ההיפסטרית כמעט, התל אביבית יחסית. שילה ופסגות שניהם נראית מיושבים יותר, כאשר הסגנון של פסגות או לפחות המיצוב שלו בעיני הוא מסורתי-קברנה-סוביניון-על-בטוח, יותר מזה של שילה, שיש בו מידה של הרפתקנות.  מה שכן חשוב או כדאי לדעת בהקשר היינות הישראליים הוא, ש'צור' לא מחזיקים למעשה יינות בסיסיים מישראל, אלא סומכים – כך נראה לי – על המגוון הבינלאומי של הרצוג.

 

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, ויסקי, טעימות, יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.