טעימת אורך של קאיומי ריזלינג: 4 יינות

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

קאיומי ריזלינג הוא אחד מיינות הסינגל ויניארד של כרמל; סדרה שבשנה או שנתיים האחרונות נראה שהיקב קצת 'מכחיש' או לפחות שם עליה הרבה פחות דגש שיווקי. איך מתבגרים היינות האלה? האם הם "ריזלינג-ריזלינג", או שמדובר ביינות שאכן אפשר היה לזנוח?

כרם קאיומי היה אחד מהכרמים הטובים ביותר של כרמל בצפון הארץ: מה שנשאר ממנו אחרי כל הווירוסים (על פי מקורות זרים) נטוע בין קדיתא למושב מירון. זהו כרם יחסית גבוה (750 מ'), קר ובעל קרקעות יחסית רדודות, מבוססות טרה רוסה וגיר.

מהכרם הזה התפרסם בעיקר השיראז, אבל גם הריזלינג לא נשאר חייב: בטעימות שונות ולאורך כמה שנים הוא נחשב לאחד מהיינות הלבנים הטובים ביותר של כרמל, במיוחד לצד ה'שרדונה אדמון'. למעשה, אם מסתכלים על פורטפוליו היקב, אלה הם שני היינות הלבנים היחידים של "כרמל" בכלל הסדרות הגבוהות. בעידן שבו היין הלבן תופס כל כך הרבה יותר חשיבות בארץ, היקב ממשיך ושם את יהבו על יינות אדומים בסדרות אלה.

קאיומי ריזלינג ב"המרקקה היומית"

קאיומי ריזלינג

קאיומי ריזלינג (צילום: אייל קרן)

בשנים האחרונות סיקרתי את היין לא מעט. במיוחד הצטיין בציר 2016: לפני שנה, בתערוכת סומלייה, טעמתי אותו והוא היה יוצא מהכלל.  אותו בציר, כחצי שנה מאוחר יותר, הצטיין אולי פחות, אבל סביבת הטעימה שלו הייתה קשה הרבה יותר: בפאנל די רחב טעמנו אז כ- 25 דוגמאות שונות מהארץ ומהעולם, והתחרות על הפאלט הייתה קשה (הציון בטעימה הזו שלי, לא משוקלל). מקריאת רשמי הטעימה אז וממה שחוויתי השבוע, יכול להיות שפשוט לא נתנו לו מספיק זמן.

ארבעת היינות הבאים נטעמו בסדר יורד. קינחנו בריזלינג אוסטרי, שקיבל ציוני 93-91 ב'פלסטאף'.

קאיומי ריזלינג 2017
צבע זהוב חיוור. בפתיחה יוצאת פטרוליות יפה (היין כבר בן שלוש, זה בסדר), עם ירקרקות של רובארבר, שמתפוגגת ומפנה את האף לארומות של תפוזים רעננים, קלמנטינות כתומות, פומלה ואשכולית. הפה חלק, שמנוני ומלא והחומציות טובה מאוד.  (89) 2023-2020

קאיומי ריזלינג 2016
זהוב עמוק טיפה – רק טיפה – יותר. באף עולה מינרליות שונה מזו של ה- 2017, לא ירוקה ועדינה הרבה יותר. היין ממשיך ומתפתח ומוציא ריחות יפים של יסמין, וריחות שחברי הפאנל תיארו כריחות של שקדים ירוקים. אני מצאתי משמש, הרבה הדרים, שוב – פומלה, אשכולית – ואז תה ירוק. הפה מהודק מאוד, חומצי (יותר מה- 2017). יופי של יין – הטוב ביותר מבין הארבעה. (92) 2026-2022

קאיומי ריזלינג 2015
צבע זהב ירוק, יפה. הריח הראשון הזכיר גבינה בשלה, פטריות. אחרי מעט זמן נעלמו ריחות הגבינה ונשארנו עם ריחות בוגרים של פטריות, בצד המתיישן, עם ארומות של פרחים לבנים טובים ובזוקה, על הצד המתוק. אל כל העניין הזה הצטרפו טעמי אומאמי בפה חלק, מלא ומאוזן מאוד, על תיבול יפה. זהו יין שממש מזמין לשתות, בעל סיומת חומצית ויבשה, נקיה. יין מעולה לאוכל. הפטרוליות, אגב, יוצאת רק ממש בסיומת. (91) 2023-2020

קאיומי ריזלינג 2014
צבע זהב עמוק-בינוני. האף מבוגר, קינקי ומחוזר מאוד. הפה עגול ולא כבד, בעל חומציות טובה. הסיומת מאוד ארוכה וחומצית. הוא מזכיר את ההידוק של ה- 2016 באופי שלו, ומוציא הרבה תפוזים ופירות כתומים. הגוף בינוני. (90-91). אני ממליץ כבר לשתות – עם אוכל – אבל אפשר למשוך עוד שנתיים. 2022-2020.

ולסיום, משהו משל הגויים:

Fink Wetterkreuz Riesling 2016
קרמשטאל (הציצו כאן למפת אוסטריה ויינות אוסטריים שונים). יקב משפחתי. היין עצמו נמכר ב- 10 יורו לערך (מחצית המחיר של הקאיומי). ארומתיות טובה מאוד, מבוססת הדרים ופרחים, בעלת רעננות יפה. הפה מעט מתקתק אבל בעל חומציות טובה מאוד ואיזון כללי יפה. 13.5% אלכוהול – שני אחוזים יותר לערך מהקאיומי ברובם.  (90) לשתות.

סיכום?

אנחנו מאוד נהננו מהיינות. אפילו ה- 2017, שנראה עכשיו כאילו משהו קרה לו, נראה טוב ובעל פוטנציאל. יכול להיות שהוא בשלב קצת מתעתע, ואני יכול רק לקוות שהווירוסים לא עשו נזק רב מדי לפרי. חבל שכרמל שם כל כך הרבה דגש היום על משקאות יין ותמציות, במקום לעשות דברים טובים, כמו אלה שכבר עשה.

או לפחות לשדר את זה שהוא עושה עוד דברים כאלה.

תודתי לחברי הפאנל: יעל גיא, משה אייל,  שרגא גבהרד, אהרון ג'לח (המארח).

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, טעימות, יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.