יינות יעקב אוריה: בצירי 2018 ואחרים

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

יעקב אוריה מייצר יינות ב'גוונים' שונים; לא רק מבחינת הצבע הפיסי, אלא גם מבחינת הסתכלות ומחקר.  מעניין תמיד לשמוע אותו ולטעום מהיינות, שכמעט כולם מיוצרים בכמויות קטנות מאוד

רשמי הטעימה הבאים משקפים מגוון מהפורטפוליו של יעקב אוריה, כפי שהטעים אותם לאחרונה ב- סרנדיפיטי שביפו; מעין בר או מועדון יין, שבו מקיימים פעילויות שונות שקשורות ביין ישראלי. מי שעומד מאחורי המיזם הוא עודד שוהם, שמייצג בעצמו מספר יקבים, כמו מרגלית, גרוס ואחרים, ויש לו גם כמה יינות משלו, תחת השם "אוניקס".

אוריה התחיל את הקריירה שלו ביין כמעין נגוסיאן, תחת השם "אסיף". אני חושב שפגשתי אותו ואת השותף שלו דאז, בתערוכת יין שאבי בן עמי יצר עבור השוק המקצועי, שאני כבר לא זוכר איך קראו לה. השנה הייתה משהו כמו 2009. מיזם 'אסיף' לא צלח ואוריה פתח את 'מדבר'. בסופו של דבר, אחרי לא מעט גלגולים, התמקם אוריה ב'פסגות', שם הוא כיום היינן. "קברנה סוביניון אני עושה מספיק", הוא אומר, כאשר שואלים אותו "למה לא קברנה?" ומכוונים לכך שרוב היינות שהוא עושה מכילים או מבוססים על זנים פחות שגרתיים.

העשייה היא הרפתקנית, לומדת ולא תמיד נאמנה לכללים. זה עושה את הדברים מעניינים, אבל לא תמיד קלים לעיכול או להבנה. יש הרבה ייננים שכל הזמן מנסים דברים – לא חסרים – אבל אני חושב שאצל אורייה הלימוד הזה והמחקר הם יותר ה- essence מאשר אצל כל אחד אחר. זו המטרה, אם תרצו, ולא האמצעי.

יעקב אוריה

יעקב אוריה בימי 'מדבר'

היינות הבאים הם כאמור סקירה של מה שנטעם ב'סרנדיפיטי'. יש ערב נוסף עם אוריה בפברואר, שם אמורים להיות יינות מתיישנים. עד כמה שהבנתי, מספר המקומות מוגבל לתכולת בקבוק, מה שאומר לא יותר מ- 14 איש.

יעקב אוריה – יינות לבנים

אור מאופל 2018
סוג של רוזה-ספק-בלאן דה נואר. אף ארומתי נעים. פה עם חומציות טובה ויסותמ בינונית-מתובלת. הוא צריך טמפרטורה גבוהה מעט מזו של רוזה – 12-10 מעלות זה בסדר גמור. (88) 110 ש"ח.

עמק הציידים 2009
אחד הלהיטים, אם אפשר לומר כך, של אוריה: זהו יין לבן שבעין הוא כאילו מסרב להתבגר וצבעו חיוור, שקוף. האף מעניין מאוד וכבר אדמתי-פטרייתי וקצת מתוק מתחת לארומות השלישוניות. הפה מעניין גם הוא: מעט ירקרק, מינרלי, עם יובש מאוד טוב. הסיומת יבשה ונקיה. (91) 2023-2021

עזר כנגדו 2018
מחווה לפטריסיה אוריה, שבזכותה החליט יעקב לקחת את הכרם ממנו עשוי היין הזה וכמה יינות אחרים, בצפון רמת הגולן. יין לבן בעל צבע חיוור ובעל טינט ירקרק. בהרחה הראשונה האף קר יחסית ומזכיר יינות אקלים קר. התחושה הזו אובדת, ועל היין משתלט אופי 'מקומי' יותר של שרדונה, ופחות שנין בלאן. (55:45%). הפה טוב, קצת שמנמן ומלא. הסיומת בינונית-ארוכה ויבשה, ונראה כאילו לא "סגורה" במקום כלשהו. (89) לשתות.

הצייד השקט 2018
סמיון ושנין בלאן בהבשלה לא מלאה. ליין יש אף ארומתי-אדמתי, על רקע של אשכולית ומינרליות. הפה בעל חומציות גבוהה וסיומת שמנונית ויבשה. (90) 2023-2021

יעקב אוריה – יינות אדומים

עין הסערה 2016
(GSM) ליין צבע אדום יחסית חיוור. האף מאוד אדמתי, אנימלי. הפה אופייני לשילוב של סירה וגרנאש: פלפל שחור, מתיקות פרי קלה ואז גם משהו ירקרק, שלוקח לסיומת. הסיומת בינונית-מתובלת, עם נגיעות קינקיות. (91) לשתות.

הדוכס פונטיף 2017
GSM+פינו נואר. אף מאוד ארומתי, כאשר הסירה נותן את הטון, מלווה באלמנטים ירוקים עדינים. הפה מעניין, עם טאנינים רכים מאוד. הסיומת ארוכה, חדה ומאוד חומצית. (92) 2030-2023

SOB 2017
זהו יין שנעשה עבור חברי "מועדון ראש חודש" ואוריה מוכר גם בעצמו כמות קטנה ממנו לקהל הרחב (רחב.. נו). זהו חיבור של סירה, גרנאש וקריניאן עם פטיט סירה ופינו; סוג של "הכול מהכול", כאשר הרעיון הכללי הוא חיבור צרפתי-ספרדי. לטעמי, הדוריף (פטיט סירה) מאוד דומיננטי כאן, על שפע דובדבניו. מעבר לזה יש כאן אניס נעים, פלפל שחור ואולי משהו קצת עשבי-תיבולי. הפה יבש, עם הרבה טאנינים טובים. הסיומת ארוכה ומעט מתוקה. (92) 2025-2020

חלום באספמיה ריזרבה 2011
פה בינוני-קל, דובדבני, בעל תיבוליות טובה. טאנינים טובים. (87) לשתות.

יעקב אוריה – יינות "כתומים"

שמתי מרכאות על המילה 'כתומים', כי גם אוריה מודה שהעשייה היא לא לחלוטין כתומה. ההשהיות על הזגים הן יחסית קצרות ומספיקות רק כדי להוציא את מה שאפשר מהזגים, בלי להיכנס לעולמות החימצון.

מאמר מוסגר קצת: יש ויכוח בעולם הגראפה, בין מי שלוקחים גפת רטובה מאוד או מחפשים גפת כזו, כדי לקבל מקסימום יין לזיקוק, ובין מי שלוקחים גפת יבשה מאוד. הראשונים אומרים שהגראפה תצא נקיה ופרחונית-ארומתית יותר, והאחרים אומרים שאם כל הטעם נמצא על הזגים, אז צריך לקחת את מירב הזגים, ולא נוזל.

אוריה מדבר על כך שהוא רוצה לקחת מהזגים את מה שיש להם לתת במושגים של ארומות וטעמים, בלי – כאמור – להיכנס לעולמות המחומצנים של יינות ששהו יותר מדי במצב פחות יציב. זה אותו משחק, בעיני, כמו בגראפה: כאשר עושים יין לבן ורוצים ליהנות מהרעננות והטריות, אפשר וצריך לקחת את מה שאפשר במהירות הרבה ביותר. אם רוצים כנראה דברים יותר 'כבדים' ומוכנים לוותר על הרעננות, במקום כלשהו, אפשר אז לעשות מה שאוריה עושה.

תכל'ס:

שרדונה ("כתום") 2018
הרבה יותר פירותי-טרופי ממה שהיינות הלבנים המקבילים של אוריה. מרגישים בהחלט שיש כאן מיצוי-אברים ויש כן רקע "כתום" מחומצן, מתובל. יפה מאוד בעיני, גם בגלל שהיין נקי ועשוי היטב. הסיומת מדויקת, מתובלת ובעלת חומציות ועדיין הפה יחסית עגול. (91/92) 2025-2021

אסופת התבלין 2018
גוורצטרמינר, רוסאן ושרדונה. האף מאוד ארומתי וממש מבקש להיות מתוק. הפה קל, off dry באופי אבל יבש (טכנית) וקצת אופסייד לטעמי מהאף. הסיומת ארוכה, חומצית מאוד וחמה. קצת מוזר בעיני; לא פה ולא שם. (87)

אלפא אומגה 2016
צריך לשים לב, כי כאן השם הוא שם של יין, אבל השם יהפוך לשמה של סדרה שלמה, בה היין הזה ייקרא מלכיצדק. האף הראשון מלא תפוזים ומנדרינות, מלווים בשקדים. הפה לא מספיק מלא בקונטקסט של האף וזה קצת מפריע. מה שכן, שוב, הארומתיות מצוינת ואם מקררים את היין ומגישים אותו עם אוכל, מקבלים משהו מאוד יפה. (89) לשתות-2021

המוסקטר הזקן 2008
יין קינוח בסגנון tawny. האף מאוד מחומצן ומזכיר דבק דגמים (VA גבוה במקור, אולי) איפשהו. הפה עשיר ויפה מאוד, מלא טעמי דבלים דבשיים, מתוקים, תפוזיים. בלנד של שרדונה ומוסקט.

 

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה טעימות, יין, יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.