2010 – 2019: סיכום עשור ביין ישראלי

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

לקראת שנת 2020, ובעצם –  עשור של יין בישראל: טרנדים, שינויים וסטגנציות, ואנשים שעשו בית ספר להרבה אחרים

כשהתיישבתי לכתוב את סיכום העשור ביין, חשבתי שיש משהו די 'מוזר' בנושא הזה. אני הלוא בסופו של דבר בקושי זוכר מה היה אתמול ואיזה יין שתיתי ביום שישי, אז לדבר על עשור שלם ביין?

ובכל זאת, פה ושם יש דברים בולטים שקרו בעשור החולף וישפיעו גם על העשור הבא. טוב, אולי לא מה ששמתי בלינק, אבל בכל זאת, יש. הדברים מובאים לפי סדר אקלקטי לחלוטין. הדוגמאות? חלקן לטובה וחלקן לפחות.

צבע היין: רוזה

פתאום, משום מקום, עלה ובא הרוזה. מאז ימי ילדותי בשדרות השושנים שש ברמת גן, אני לא זוכר שרוזה היה כזה גליק, כומ שהוא נהיה. אין היום יקב שאין לו יין ורוד, ויש יותר משניים או שלושה יבואנים שבתפריט היין שהם מביאים יש שישה אקזמפלרים ויותר.

דוגמאות בולטות: הדבר ההוא של הברנג'לינות, שלושת יינות הרוזה של 'אמפורה', שאטו דה דיאמנט ועוד היד נטויה.

צבע היין: כתום

רוזה לפחות הכרנו מעברנו וידענו במה מדובר, אבל מאיפה בא העניין הזה, פתאום? 'יין כתום'. והנה, יש: יין לבן שהושהה על קליפותיו. מה שזכה בשנים עברו לקיתונות של בוז וכונה "יין מחומצן" הופך פתאום לבון טון של תל אביב. לשבועיים-שלושה לפחות.

דוגמאות בולטות: סארו ויינותיעקב אוריה.

צבע היין: מלוכלך

או יותר נכון – טבעי. עניין ה- Raw Wine לא התחיל ממש בתחילת העשור אלא אחר כך, והחליף במידה רבה את הטרנד הביודינמי שלא ברור לי מי באמת היה צריך אותו ומה קרה לו. כיום זה עסק גדול, למרות שמי שעוסקים בו עדיין נמצאים בשולי התעשייה העיקרית.

דוגמאות בולטות:  מיזם יין נטו של רמי נעמן ושות'  אל מול התותחים הגדולים של הגברת לג'רו

צבע היין: לבן

כן, יותר מהרוזה, בעצם, היין הלבן עשה כאן מהפכה גדולה שהחלה עוד לפני 2010, אבל בתוך הטרנד הזה בולטת ההתחבבות של יינות שבלי על כל בני ישראל. אני מסופק אם מישהו יודע או מבין מה קרה כאן ולמה, אבל התופעה הזו ייחודית לחלוטין לישראל. לי יש הרגשה שכל ה'תביא לי שבלי' הזה הוא תולדה של עבודת שקדיות טובה, אבל אין לי הוכחות.

דוגמאות בולטות: פבר

בית ספר: הרביעייה +1

אני שונא לפרגן לאנשים, אבל במקרה הזה אין לי ברירה. מה שצרעה, קסטל, פלם וספרה עשו לכל היקבים הגדולים בישראל זה בית ספר לשיווק. הוסיפו לזה את עמיחי לוריא ויקב שילה, שמוכר אני חושב יותר יין ישראלי בארה"ב מכל יקב אחר בארץ (בוודאי יחסית לגודלו) וקיבלתם שיעור ב"איך עובדים נכון".

דוגמא בולטת: רביעיית הרי יהודה

בית ספר: מיזם הייצוא

זה הפלופ של המאה, בעיני, לא של העשור. מי היה צריך את זה? כזו תדמית מיושנת ולא אטרקטיבית למשהו כבר לא ראיתי שעושים שנים. הרבה כתבתי, מעט השתנה במיזם הזה, שכולו בעיני מיותר ומהווה בזבוז אחד משווע של כספי משלם המיסים. לאחרונה פורסם "סיכום" שהציג ערבי טעימה וסיסמאות נבובות (“Wine is Future”? באמת? מה זה אומר על יין ישראלי?). אפילו במספרים התוצאות בינוניות, לא רק בתכנים: 940 עוקבים באינסטגרם ליין של מדינת ישראל? לשכן שלי בראש העין יש כמעט פי שניים מזה.

דוגמא בולטת: מיזם היצוא של יין ישראלי

בית ספר: קתולי. של נזירות

עוד משהו של השקדיות: בלו נאן. איך הצליח יין בינוני לחלוטין, נקי, אבל בינוני, להפוך להיות אימפריה של יין בישראל? רק לאורי שקד וב"ב הפתרונים. השקדיות לקחו את המקום של הקווה, עם העניין הזה, ועשו כאן בית ספר רציני לכוווולם.

דוגמאות בולטות: בלו נאן  ומוג'ו של 'כרמל'.

כרמל mojo: האם מישהו איבד את הקסם שלו?

 

מכה: מכת חום

ההתחממות הגלובלית איתנו, והיא כאן כדי להישאר. לפחות ככה זה נראה. העיסוק של היקבים הישראליים בנושא קיימות וסביבה די חלש. כן, יש עבודה מצוינת של יקבי רמת הגולן ושל תבור ו'כרמל' מנסים להיכנס לתחום האריזות החלופיות, אבל זה לא זה.עדיין לא. עדיין קשה כאן מאוד להשיג בקבוקים קלים, למשל, והאריזות מאוד בזבזניות, שלא לדבר על חוסר ההיגיון הבד"צי שמכריח את כולם לקנות בקבוקים מטורקיה.

במקום להתעסק בהדלקת תנורים במוצ"ש, ראוי היה שהרבנים יתעסקו בפיקוח נפש שנקרא "איכות הסביבה", אולי קצת במחזור אריזות ופחות חד-פעמיים לכל שטות, וההתחממות הגלובלית.

דוגמאות בולטות:  תבור, רמת הגולן

יקב תבור: יישום מעשי של כורמות סביבתית וגם יין טוב

 

מכה: וירוסים

זה בוודאי אפיין את העשור החולף, כולל הברוך הגדול של משרד החקלאות והגנת הצומח. העניינים קצת השתפרו ויש חומר ריבוי נקי בדרום אפריקה ומהגולן, אבל נסיעה אחת עם ויקטור שונפלד לאורך הכרמים ברמה יעבירו את המסר: כל נטיעה של כרם נקי חשופה לווירוסים אם השכנים עושים אצבע משולשת.

דוגמא בולטת: וירוסים.

עניין שלם: כשרות

אפשר לאהוב את זה ואפשר לא, אבל כמו ההתחממות הגלובלית, היין הכשר רק עולה ופורח. אני מצדיע להרצוגים על מה שהם עושים עם יין צרפתי כשר בשנים האחרונות. דומה, לא דומה, טוב או לא – זה עוד בחיתוליו, וזה לגמרי לא משנה. מה שנעשה בנושא הזה הוא מדהים. שקד צפויים לחזק עוד יותר את המצאי הכשר שלהם עם מותג אירופאי סופר-חזק וכך גם ישרקו, שכבר מייבאת היום יין כשר בכמויות גדולות מדרום אפריקה וממקומות אחרים.

דוגמאות בולטות: צור ורויאלישרקו וטיב טעם

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.