טומאזי (טומאסי) טייק III

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

השקדיות מציגים כמה מיינות טומאסי לסוגיהם, כולל פרוייקט חדש של יצרן היין האיטלקי מוונטו: יין מפוליה
אני מזדקן. פייראנג’לו טומאזי – דור רביעי למשפחה בעלת היקב בשם זה (מעכשיו יכול להיות שאכתוב טומאסי, למען מנועי החיפוש, ועם הדקדקנים שביננו סליחה) – מבקר בארץ זו הפעם השלישית, והפעם השניה לדעתי ב’פרונטו’ של רפי אדר. בפעם הקודמת זה עוד היה במסעדה בנחמני, והנורא הוא שאני כבר בשלב של העלאת זכרונות…

טומאסי החלו לעבוד עם האחים שקד לפני כעשר שנים. כאז גם היום, ישראל היא לא משוקי היצוא החשובים ביותר שלהם, אבל הם עדיין טורחים לשלח לכאן לא רק את מיטב התוצרת, אלא גם את התוצרת החדשה ביותר שלהם.

ב- 2006 היו אלה יינות Maremma – האזור הטוסקני של טומאסי. היין הראשון היה ה- Tommasi IGT Maremma Toscana “Rompicollo” 2004. הפעם הביא איתו טומאסי הצעיר עוד יינות מאותו פרוייקט, שאז היה הרומפיקולו היין הראשון והבודד שלו. לאחר מכן, ב- 2009, הוא הביא את האליקנט, בציר 2007, מאותו אזור – מרמה.

מרמה הוא אזור לא גדול במיוחד בטוסקנה. הוא קרוב מאוד לים וידוע הרבה פחות מהאזור של בולגרי, שהסטורית היה שייך ל’מרמה הגדולה’ (גיאוגרפית – לא מבחינת DOC). בולגרי מוציא לא מעט מיינות הסופר טוסקניים הגדולים של טוסקנה, שעשויים מזנים בינלאומיים, ואילו מרמה עושה יינות טובים, אבל אין מה להשוות בין שני האזורים.

כך או אחרת, פוג’יו אל טופו – הפרוייקט של טומאסי במרמה – הוא פרוייקט מעניין בעיקר בזכות זה שהם מוציאים ממנו יינות נעימים, קלים לשתיה, שמהווים משהו שבין הייננות האיטלקית המסורתית – חמיצות גבוהה וכד’ – לבין ייננות שמייצרת יינות שאפשר לשתות גם בלי אוכל, בסגנון הרבה יותר מודרני. כל זה, בלי להכנס לפומפוזיות של בולגרי ואייקוניה.

משל פוג’יו אל טופו טעמנו שני יינות: אחד לבן ואחד אדום

Tommasi, Poggio Al Tufo, Vermentino IGT Toscana 2012
מאוזן לתפארת – משהו שבין יבש ל”כיבש”. אהבתי את החמיצות שמאזנת את הפירותיות (אפרסקים ומשמש) הגבוהה. 85 ש”ח לצרכן, 12.5% אלכוהול – יופי של יין.

Tommasi, Poggio Al Tufo, Alicante IGT Toscana 2010
היין האחרון שטעמתי מהאליקנט היה בציר 2007, ורואים שהסגנון ואופי היין נשמרים: חמיצות של דובדבנים חמוצים כבר באף, רושם שנמשך בפה, משולבת בפלפול נעים. טאנינים עדינים מאוד, טובים, שמשתלבים יפה עם החמיצות הגבוהה. ליין יש גוף בינוני, סימות די ארוכה וקצת כהילה. עם החמיצות, שבוודאי עוד מגבירה קצת את תחושת הטאנינים, יש ליין הזה פוטנציאל יישון, למרות שהוא לא בהכרח מיועד לכך. דבר אחד כן: אם אתם לא מחבבים ‘מתקפה’ מתקתקה ביין האיטלקי שלכם – זה לא היין שלכם.  140 ש”ח, 13% אלכוהול.

Tommasi Surani

זהו הפרוייקט החדש של טומאסי, שנמצא בחלק הפנימי של עקב המגף האיטלקי, בפוליה. האחוזה והכרמים יושבים ממש לא רחוק מהים באזור שמוכר לנו בזכות שתי ערים: גליפולי וברנדיזי.

טומאסי קנו את האחוזה – כל 900 הדונמים שלה – על כרמיה, אדמותיה ובעיקר – בנייניה. במיוחד מדובר במבנה טיפוסי לאזור, מסוג שנקרא Masseria; במקרה הזה מהמאה ה- 19.

מדובר במבנה בעל אופי הגנתי – משהו שבין חווה מגודרת למבצר – שלי הזכיר צורת מבנים מצפון אפריקה, ולא בכדי כנראה. צורת ההתישבות הזו התפתחה באזור במאה ה- 16, לא מעט כהגנה מפני פיראטים ושודדים אחרים, שהיו מגיעים לחופי איטליה מהים. כיום, מבנים מהסוג הזה משמשים לא מעט את התיירות האזורים, ממש כמו הפרארדורים הספרדים שהפכו לבתי מלון מפונפנים ויקרים, או החוות החקלאיות בצפון איטליה, שמשמשות לתיירות “אקולוגית”. טומאסי משתמשים בחווה כיקב בן 750 מ”ר (היין מבוקבק בצפון) וכמלון לענייני העסקים שלהם.

אמרתי שהם קנו כרמים – 550 דונם נטועים + 250 שניתן טעת בהם – ואלה מחולקים בין 300 דונם – פרימיטיבו, 100 דונם – פיאנו, 50 דונם נגרואמארו ושני קוצים בייננות של טומאסי: 50 דונם קברנה ו- 50 דונם שרדונה; שני זנים שנראה שחבל להם לעקור…

היין האדום הבסיסי של האחוזה הוא ה- Surani Ares Rosso IGT Pulia 2012
יין אדום חביב מאוד, בשרני, רך ופירותי. החמיצות מאוזנת והטאנינים טובים, ואין ספק שהוא מתאים לצרכן הישראלי כמו כפפה ליד. גם המחיר – 85 ש”ח – בהחלט לא בשמים. (תווית בורדו)

Surani Arthemis Fiano IGT Pulia 2013
מכיל 90% פיאנו ו- 10% שרדונה. האסוציאציה הראשונה שלי הייתה משמשים צרובים בתנור: יש משהו חם ומתוק באף של היין הלבן הזה. הפה מאוד חלק, אבל טיפה מאכזב במרכז; קצת חסר במיד פאלט. הסיומת די חדה ומינרלית. יין חביב. 85 ש”ח. (תווית כחולה)

Surani Heracles Primitivo IGT Pulia 2012
גם ליין הזה חמיצות ומבנה טובים מאוד. מנגד, הפירותיות גבוהה למדי ולמרות שהיין קצת חם בגרון (13.5% אלכוהול), עדיין אפשר לשתות אותו ‘כשלעצמו’, בלי אוכל. מעט מקורר, הוא יתאים גם לארוחת ערב ישראלית, אפילו קצת מתובלת. 110 ש”ח (תווית שחורה)

יינות טומאסי ונטו

Tommasi le Rosse Pinot Grigio 2013
היין הזה כבר מוכר בארץ, וגם הוא שומר על הסגנון שאיתו עשיתי הכרות לפני חמש שנים. קצת מתקתק, בעל חמיצות בינונית. נעים ובעל סיומת יבשה. טומאסי לא מחפשים כאן חמיצות גבוהה ופריכות – זה לא מיועד להיות סוביניון בלאן מהצפון – אלא יין שיהיה חביב על שוקי היצוא שלהם. הענבים מגיעים מכרם יחיד, אבל גדול מאוד, בשטח של כ- 500 דונם. זהו אם כך פינו גריג’יו לא הכי חד, אבל גם לא רחב מדי. 95 ש”ח.

Tommasi Rafael Valpolicella Classico Superiore 2012
יופי של יין – הטוב לטעמי בטעימה, בוודאי מבחינת התמורה למחיר (100 ש”ח). זהו single vineyard מהכרם הראשון של המשפחה. היין מכיל 60% קורבינה, 25% רונדינלה והשאר מולינרה. יש בו ארומות של פלפל לבן עוקצני, בשרניות מצוינת לצד ארומות דובדבן קלילות יותר וחמיצות מאוזנת מאוד. הטאנינים קלים וטובים והמכלול כולו פשוט מצוין. זה מעין הד מתוחכם של האליקנט ממרמה, בלי המתקתקות של האזור הטוסקני.

לסיום האמרונה – בציר 2010: פה מתקתק, האף חם, אך עדיין סגור, עם קצת דובדבנים. טאנינים קלים ועגולים מאוד, נעימים. זה יופי של יין לאוכל וכאמרונה הוא ממש לא כבד מדי. מה שכן, נראה לי שהוא עדיין בחיתוליו וכרגע באמת שקצת קשה לעמוד על טיבו. אם לקנות אז להשכיב.  390 ש”ח.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, יין, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.