אלבריניו: הכוכב הבא?

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

מאוד יכול להיות שהענב הלבן, שמייצרים ממנו יינות לבנים, קרירים ורעננים, יהיה הכוכב הבא של עולם היין הלבן. הספרדים, בכל אופן, מדברים עליו כעל “הריזלינג הבא” והם עושים את זה בעיקר דרך מחוז יין אחד: גליסיה

גליסיה היא חבל ארץ מעניין: זהו אזור יחסית די קטן, שנמצא בפינה הצפונית מערבית ביותר של ספרד ומפורסם בעיקר בזכות זה שהיא מושא לעולי רגל: סנטיאגו דה קומפוסטלה נמצאת בתחומה. הקרבה המעשית לפורטוגל והבידוד היחסי מיתר חלקיה של ספרד, הביאו לכך שהיינות – וכך אומרים היצרנים שפגשתי בעצמם – דומים לא מעט ליינות של פורטוגל. לא ברור לי כל כך מה זה אומר (צריך כנראה להכיר טוב יותר את היינות של פורטוגל לשם כך), אבל מהמעט שטעמתי לאחרונה, מדובר ביינות טובים, רעננים, עשויים במסורת של העולם הישן.

האזור עצמו מאוד לח ומושפע מהאטלנטי. הוא מחולק לארבעה אפלסיונים עיקריים, כשהמפורסם שבינהם הוא ריאס ביישאס (Rias Baixas), שנטוע בעיקר אלבריניו. אזור אחר, שנמצא בעליה, הוא Monterrei: אזור שמייצר בעיקר יינות מכל, ושרק בעשורים האחרונים עובר איזושהי מהפכת איכות. באזור הזה אפשר למצוא כמה וכמה זנים, אבל המבטיח ביותר הוא ה- Godello: זן ענבים לבן. שני האזורים האחרים מייצרים הרבה יינות לבנים ויינות אדומים קלים. כמו שנראה מיד, הרבה מהיינות מגיעים מיקבים שהם קואופרטיבים, וזה בהתאם לרוח המקום ול – איך לא – לדיני הירושה המקומיים.

הנה כמה רשמי טעימה

Santiago Roma Selección 2013
היין הוא היין הגבוה של יקב בבעלותו של איש בשם זה – סנטיאגו רומא. הברנש עצמו סימפטי מאוד, חובב שייט וסירות מפרש (וגם נותן חסות למרוץ מקומי), שלקח את הירושה שלו והשקיע אותה ביקב. בבעלות ישירה שלו ישנם כ- 60 דונם של אלבריניו, ואת היתרה לייצור של 90,000 הבקבוקים שלו, הוא קונה בכרמים תחת חוזה וניהול.

היין הזה הוא כאמור התווית הגבוהה מבין שלוש, מייצרים ממנו כ- 5000 – 7000 בקבוקים בשנה ומגפנים בנות 40 שנה ויותר. יש לו אף מעולה – מלא ריחות של מלון וכמו שיטה צהובה. הפה רענן, טיפה פאזי וקצת טאני. המשותף בין היין הזה והתווית השניה (צהובה) הוא ששניהם מאוד רעננים, ויש להם הרבה תפוחים ירוקים. היין הגבוה יותר מדגים היטב את צד ה’ויונייה’ של הזן, עם אותם פירות צהובים, המלון והאקציה.  כעשרה יורו לצרכן, ללא מס.

Terra de Asorei Albarino 2013
היקב הוא קונסורציום – מילה יפה לקואופרטיב, אם תרצו – של שמונה כורמים מאזור ריאס ביישאס (Rias Baixas). הם מייצרים רק יינות אלבריניו – 100% – מסדר גודל של 700 דונם כרמים של גפנים יחסית צעירות (בנות 20). היין הזה בעל אף מתקתק, פירותי מאוד, שממשיך היטב בפה. למרות הרוחב כביכול של האף והמתקפה בפה, הסיומת שלו קצרה ומדויקת, רעננה מאוד.

Martin Codax Albarino 2013
זהו אולי היקב המוביל באזור גליסיה (הוא לוקח ענבים מכל האפלסיון, על ארבעת חלקיו). מדובר בקואופרטיב של 420 משפחות, שהחל קטן הרבה יותר, אבל התפתח. חוקי הירושה בגליסיה והמנהגים הם כאלה, שאנשים לא מוכרים אדמות. כך יוצא, שלהרבה משפחות יש משהו כמו דונם או שניים בחצר האחורית של הבית, ולולא קואופרטיבים כאלה, הם היו זונחים את האדמה. Paula Lobato Mayans, מנהלת היצוא של היקב, אומרת שהם החלו כיקב של 50 משפחות ב- 1986, וגדלו למימדים מפלצתיים של לוגיסטיקה: “2,400 חלקות שונות, של שני דונם בממוצע ולכל אחד יש מה לומר.” היא נאנחה בתוגה.

עוד יין מצוין של היקב הזה הוא Lias 2011: אלברינו שנשמר רק במכלי נירוסטה, על השמרים. הם עושים לו בטונז’ כמה פעמים ומשאירים אותו כך, במכל, עד שמתאים להם. התוצאה היא יין עם רעננות טבעית וחמיצות מבוקרת ומעודנת יחסית, אבל בעת ובעונה אחת יש לו רוחב ו’פה’ מפתיעים.  בנוסף ליין הזה ולקודמו, יש ליקב כמובן יינות נוספים, בינהם ה- Organistrum – היחיד שעובר התישנות או התבגרות בעץ, והוא עדין יותר ומזכיר כבר שרדונה חד, וגם יינות מאזורים אחרים בגליסיה כולל יינות Godello, שמגיעים מ- Monterrei, חלק פנימי יותר של גליסיה, שמרוחק מהאטלנטי. יינות שמנמנים יותר, ובעלי אופי קצת פרחוני.

Señorío de Rubiós Condado do Tea Blanco 2013
בלנד של שלושה זנים מקומיים: Treixadura, Loureiro, Albarino, שעושים כאן יין חלק ומאוד נעים, עם חמיצות יוצאת מהכלל.  היין מגיע מקואופרטיב צעיר מאוד – בן עשר שנים בלבד – שנוסד על ידי 57 מגלים, שבמהלך הזמן הצטרפו אליהם 50 נוספים.

כל הצילומים – מאתרי היקבים השונים

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, יין, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.