גבעות: מצדה 2011 וטעימת אורך

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

טעימת אורך של יקב גבעות: יקב שהוקם בשנת 2005 על ידי ד”ר שיבי דרורי ואמנון וייס. מצדה היא הסדרה הגבוהה של היקב, ובה בינתיים רק יין אדום אחד. איך מתנהג היין הזה לאורך כמה שנים, ומה צפוי בעתיד הקרוב?

שיבי דרורי חוקר במכללה באריאל, ועוסק במחקר יין וגפן. שם הוא מייצר יינות ניסויים במה שנקרא ‘יקב מחקרי’, ועושה לשם כך מיקרו ויניפיקציות. בתור שכך הוא לא רק עוסק במחקר שלו, אלא מציע גם שרותים ליקבים או חוקרים אחרים.

עיקר המחקר של דרורי הוא מחקר לתוך הגפנים העתיקות והזנים המקומיים של ארץ ישראל. זני ענבים שפרחו כאן עד למאה ה- 7 לערך, עד השתלטות המוסלמים על ארץ ישראל. עד אז היו כאן יינות עוצמתיים, טובים, שאף יוצאו לארצות אירופה. מהמאה ה- 7 ועד למאה ה-13 היה איזשהו מצב ביניים שבו המוסלמים אפשרו ייצור יין, אבל במאה ה- 13 השתלטו על הארץ הממלוקים, שהם כבר היו קיצוניים יותר. זו הייתה העת שבה למעשה נכחד ייצור היין מארץ ישראל, והגפנים שנשארו כאן שימשו כגפן מאכל בלבד.

במחקרים שלו – כולל איפיון של שרידי חומר ביולוגי ארכיאולוגי – דרורי ציפה למצוא מספר מועט של זנים מקומיים שיכול להיות ששימשו לייצור יין. להפתעתו הוא זיהה לא פחות מאשר 80 זנים כאלה, שמהם הוא הצליח לייצר יין. מתוך אלה, 20 זנים אפשר לאפיין בשמות (רובם ערביים-מקומיים) ולשאר יש עדיין לתת שמות ולבדוק את הסיכויים שלהם לשמש חומר גלם לייצור יין שונה ומעניין. להערכתו של דרורי, הוא יוכל להציע לתעשייה הישראלית זנים מקומיים, עם סיפור אמיתי, מקומי, שאפשר לייצר מהם יין, בתוך כמה שנים.

ביקב גבעות, דרורי מייצר יינות בשלוש סדרות, בכמה רמות מחיר. היינות משתי הסדרות שלפנינו לא זולים – ואפילו הייתי אומר יקרים – אבל הם מיוצרים בכמויות קטנות מאוד. כלל הייצור של היקב הוא 32,000 בקבוקים, ומסדרת מצדה היקב מפיק כ- 2,000 בקבוקים ופחות.

גופנה קברנה סוביניון ריזרב 2011
כרם בעל עם יבולים יחסית נמוכים, ולמרות זאת, אולי בגלל ובזכות התסיסות הקרות יותר, הוא לא מרוכז או בומבסטי. ליין צבע טוב. האף קצת ירקרק, טיפה מאובק. מגיש ארומות של אוכמניות ומעט אניס, על רקע של אלכוהול. הפה ממשיך יפה את האף והוא בעל חמיצות טובה ומיקוד יפה. הסיומת בינונית-ארוכה, עם טאנינים עדינים. היין חלק וטוב. לשתיה עכשיו או בשנתיים הקרובות. 165 ש”ח לצרכן.

מצדה 2011
50% קברנה סוביניון, 30% מרלו ו- 20% פטי ורדו. התיישן לא פחות מאשר 22 בחביות צרפתיות, שרובן חדשות. העץ בהחלט מורגש, אבל הרבה פחות ממה שחשבתי שיהיה. מסתבר שהחביות עדינות יחסית (בורגון), עשויות עץ בצפיפות גבוהה. באף הראשון, ההתרשמות בהחלט טובה. היין – למרות הפתיחה בדקנטר – עדיין סגור ולא מוחצן ולוקח לו זמן רב להפתח. אחרי כשעה בדקנטר מרגישים טיפה קפה – בעיקר בפה – אבל בטעימה בסוף מסיבת העיתונאים כולה כבר אפשר לחוש בהרבה יותר פרי ולהעריך טוב יותר את הפוטנציאל. הסיומת עם חמיצות טובה, יבשה ומעודנת. יין טוב, אבל מחירו – 215 ש”ח לצרכן – גבוה מדי (יוצרו 2050 בקבוקים).

מצדה 2009 (מכאן ואילך – הכל טעימות מגנום)
אחוזי הזנים דומים – 50% ק”ס, 35% מרלו ו- 15% פטי ורדו. מהיין יוצרו 1400 בקבוקים, והמזיגה, כאמור, ממגנום. האף קצת מתבגר ומלווים אותו ריחות טובים, בשלים. יש קצת ברט – ממש על הקצה – והחבית לדעתי מתבטאת בריחות של קופסת סיגארים ומצד שני גם שוקולד חלב… הפה חריף, עם חמיצות מאוד גבוהה ליין בן חמש (דרורי אומר שמקור החמיצות הוא במרלו). הטאניות נמוכה וטובה. בסך הכל – בקבוק טוב.

מצדה 2007
הבלנד שונה מהשניים האחרים: במקום הפטי ורדו יש בו קברנה פרנק, אבל ההתיישנות ארוכה – אותם 21 – 22 חודש. האף בוגר: קרקעית יער, פטריות… צלפים ומשהו עוקצני שמלווה את הכל. הפה מאוד חלק, טאני מאוד וחריף, עם חמיצות טובה. הגוונים הירוקים שיש בו – מתבטאים בעיקר בפה – יכול להיות שמקורם בקברנה פרנק, יותר מאשר בקברנה סוביניון. בכל מקרה זהו יין מאוד ארוך, שונה מהשאר, עם הרבה ‘אומפף’ ומרשים. יין לתחרויות, ששמר על העוצמה שלו. הרכות טובה, ומאפשרת לשתות אותו למרות ה’רוחב’. רצוי לקרר קצת.

מצדה 2005
98% מרלו ושני אחוזים קברנה סוביניון. ליין חמיצות נמוכה – פי אייץ 3.3 בלבד, ו- 14% אלכוהול בקרוב. האף מזכיר את האף של ה- 2007, בעיקר בגלל ההתיישנות, ופחות בגלל אופי זני (אלא אם כן זה המרלו, שמדבר בשני היינות). בכל אופן הצבע טוב, חי, וההתרשמות הכללית טובה, של יין שעדיין יש לו אורך. החמיצות מתונה מאוד, עדינה, והטאנינים לגמרי רכים. מה שיש פה בכל זאת הם רשמים של כמו ריבת חלב ומוקה ש’נוכחים’, ולא מעט.

גופנה פינו נואר 2009
יין מעניין: מאוד פינו נואר, כמעט אפילו קר. 135 ש”ח ליין בהחלט טוב, שעושה כבוד לזן הבעייתי הזה ופותח שוב את הוויכוח הישן “כן או לא פינו נואר ב(ארץ) ישראל.” טעימת חבית של בציר 2012 הייתה מרשימה עוד יותר, ואולי המרשימה מכל הדוגמאות שהובאו. גם דרורי ושות’ רואים את הפוטנציאל ביין, וזה יהיה כנראה יין שני תחת תווית ‘מצדה’.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, יין, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.