רקנאטי: מרסלאן 2012, קריניאן ופטיט סירה ריזרב

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

רקנאטי מוציאים סט חדש ומסקרן של יינות שכולם מאותם זנים ים תיכוניים דרום צרפתיים מקומיים; הכל, במסגרת הסדרה הים תיכונית שהיקב הפך לסדרת הדגל הרעיונית שלו

עד כדי כך רעיונית, שיש כבר כוסות יין יעודיות לסדרה שנושאות את אותה גפן 'עתיקה' מהשקת הקריניאן פרא של לפני כמה שנים ומתנוסס יפה על תוויות הבקבוקים. חידושים אולי יותר חשובים הם בתחום הפרקטיקה:

היקב עובד עדיין על נושא תוכניות הבניה של המתקנים החדשים באזור דלתון, במקום בו הוא רכש קרקע. התקווה, אומר לני רקנאטי, היא שלא תהיה מגבלה על קרבה ושילוב היקב בכרמים ושניתן יהיה "להביא אנשים ליקב", רמז למתקן הנוכחי, שנמצא באזור תעשייה עמק חפר..

המעבר ליינות ים תיכוניים לא היה פשוט, אומר גיל שצברג: "להלביש זנים שנחשבו נחותים, ולהעניק להם הילה של יינות פרמיום הוא עניין לא פשוט, אבל הנה: זה עובד בשבילנו, ולאור הכנסת יינות מזנים אלה גם לפורטפוליו של יקבים אחרים – זה עובד גם בשבילם.

כוס יין

כוסות צעירות עם גפן ותיקה: במיוחד לסדרה (צילום: אלי פרכטר)

אחד השינויים ה'תפיסתיים' אבל גם הענייניים הוא בפטיט סירה, שמקבל יין משלו: לא עוד 'פטיט סירה זינפנדל'. קובי ארביב מסביר שההנתקות מהזינפנדל ביין פטיט סירה התבקשה. הענבים יכולים לתמוך ביין בעצמם  ואין צורך בשותף, גם בגלל שהגפנים התבגרו וגם בגלל שמדובר בכרם יחידני, שחבל לא לממש את הפוטנציאל שלו.

רקנאטי פטיט סירה ריזרב 2012
ב- 120 ש"ח מתקבל יין ששהה בחביות חדשות (צרפתיות) כשתשעה חודשים ויש לא די הרבה עץ. באף מקבלים ארומות של תבלינים חמים ואניס עם טיפ-טיפה ירוק. הפה חלק מאוד, בעל חמיצות מדויקת וטאניות גבוהה. אין פה תכחום רב או מורכבות אדירה, אבל צריך לזכור שהיין עדיין צעיר. החמיצות והטאנינים ישמרו על היין לאורך זמן.

מדברים הרבה על אוכל, בהקשר ליינות האלה. כאן אני חושב שצריך לתת דגש יותר על מזג האוויר שהיין יכול להשתות בו (מילה מוזרה – 'להישתות'). כאן, בגלל הגוף הבינוני, אני חושב שהוא יכול להתאים יפה למזגי אוויר 'ישראליים'.

רקנאטי מרסלאן ריזרב 2012
ליין הזה עשו הרבה משחק מקדים ודיברו עליו לא מעט. שצברג מזכיר שמדובר בזן צעיר שפותח בשנות השישים בצרפת. התחילו לטעת אותו בדרום צרפת רק בשנות השבעים ומאז הוא סוג של הצלחה באיי הים התיכון.

הזן הוא הכלאה של קברנה סוביניון וגרנאש ולכאן הוא הגיע ב- 2009 ל- 20 דונם שרקנאטי הכשירו לצורך זה. בשנה הרביעית – 2012 – החליטו ביקב לנסות לרכז את הפרי בדילול מאסיבי והצליח להם: הטעמים שגיל שצברג מדבר עליהם הם שילוב של טעמי הקברנה והקלות היחסית של הגרנאש. "זהו זן פורה ביותר, שחייבים לדלל אותו מאוד, עד כדי שני שליש מהיבול. בדרום צרפת הוא נחשב זן-כמות, בגלל שהוא כל כך פורה, ואנחנו מהבודדים בעולם שלקחו אותו והפכו אותו לזן איכות, או לפחות לזן שהכוונה היא לייצר ממנו יינות פרמיום. ההתאמה לאקלים והפירותיות," אומר שצברג, "היא שמביאה אותו ומכניסה אותו למשפחה הים תיכונית:"

הצבע טוב – סגול אטום, כבד. האף קצת פראי, ירקרק ומעניין. יש פה קצת בשרניות ומעבר לזה רק רמזים לעץ – אולי קצת אפר. זה, למרות יישון של כ- 10 חודשים בחביות חדשות. הפה חלק – כמו היין הקודם – מתובל מאוד וחריף כמעט בגרון. טאנינים רכים וסיומת לא ארוכה. 150 ש"ח. הכרם יושב בקדמת צבי. יוצרו 3850 בקבוקים בלבד ויש תוכניות לייצר ממנו גם הלאה.

רקנאטי קריניאן 'פרא' ריזרב 2012
הקריניאן הוא זה שהתחיל את כל עניין ה'ים תיכונית' עם אותו כרם בעל (פרא) ושינה הרבה מהמיקוד השיווקי של היקב. האף די סגור. ניעור טוב מוציא ארומות פרחוניות, קלות, עם משהו טיפה מחוזר. הפה, גם פה, הוא חלק וטוב. היין מאוד לגים, מפתה ויורד היטב בגרון. הוא משאיר טאניות קטנה ומדויקת וקצת מינרליות על השפתיים.

בסך הכל, הקריניאן הוא אולי היין המוכן ביותר לשתיה עכשיו. אין פה יין מורכב מאוד, אבל כן יש יין נעים, מענג ממש ועדין. מרגישים פה את הפלוראליות של הגיר שיש באדמה אולי – אם אני רוצה, אז למה לא – ומה שעוד יפה הוא שאין העמסה של טעמי חבית, כמו לאורך ה'סדרה', בכל היינות.

 

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה טעימות, יין, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.