לואי ז'אדו

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

שקד – דרך היין מציגים את הבצירים העדכניים של לואי ז'אדו, בית שהם מביאים מאז שנת 2005-6

צריך להיות חמור לא קטן כדי לא להתייחס ברצינות לדרישות משרד הפנים הישראלי, שרוצה דרכון תקף לחצי שנה לפחות. "חמישה חודשים ועשרים יום," אמר טל שקד שהעביר את הטעימה, "לא מספיקים…" כך יצא שהאיש מצרפת לא הגיע.

בורגון אליגוטה 2012
לבן בסיסי שבדרך היין יעלה לכם כ- 70 ש"ח לבקבוק. ריח טוב, מאוד נעים. הפה בעל חמיצות טובה, מתקתק במקצת, אבל עם יובש טוב בסיומת.  אם הפריע לי משהו, זה קצת מתכתיות – ממש בפינה הרחוקה – שאולי הייתה בכלל משהו בבקבוק. מלבד זה יש פה הרבה פרי וקצת מינרליות. כלום כסף: צרפתי טוב ובסיסי, במחיר ישראלי.

לואי ז'אדו – בית שמייצר יינות רק מבורגון – נוסד ב- 1859. התווית האחת, עם הבכחוס שעליה, מלווה את הבית והמיתוג שלו לכל אורך ורוחב היינות של הבית, דבר מאוד חזק בעולם היין נעדר המותגים.  הבית מייצר יינות גדולים וטובים מצפון בורגון וחלקיה ואילו מהדרום – יינות בסיסיים יותר. זה, אגב, לא משהו יחודי לבית, היות והרבה מהאזורים בדרום הם פחות מבוקשים וידועים. חלק מהיינות הם שלהם ממש (ויש להם למעלה מ- 2140 דונם של פרמייר קרו וגראנד קרו משלהם). כסוחר הוא פחות גדול מאחרים, אבל עדיין משמעותי, בהחלט.

לואי ז'אדו 1

יקב לואי ז'אדו: זרוע רובוטית שמנהלת את העניינים במרתף (ויקיפדיה)

לואי ז'אדו בורגון שרדונה 2011
לז'אדו חלק ביצרן חביות בורגוני בשם CADUS. יצרן שנחשב מעניין והחביות שלו מיובאות לארץ – על ידי שקד. בלי קשר, חלק מהיין הזה בעץ וחלקו בנירוסטה, אבל העץ מורגש מאוד. מתוק מדי לטעמי, וגם החמיצות קצת בעטנית.

לואי ז'אדו מרסו וילאז' 2008
הטופ הלבן בטעימה הזו: 270 ש"ח.  כ- 15 חודש בחביות . היין מלא תפוזים והדרים. מעבר לזה – בעיקר בפה – שוקולד (!) וטעמים חמאתיים. החמיצות גבוהה מאוד – אולי קצת יותר ממה שהאף מרמז – אבל היין משאיר את הפה רענן ומתובל. יין מלא, פראי כמעט ושוב – עם חמיצות גבוהה מאוד ומורכבות יפה.

לואי ז'אדו מקון 2011
80 ש"ח, גמאי ומעט פינו נואר. היין חיוור, צלול. מעט פינו, אבל משפיע לא מעט על האף, שיש בו גם קצת ירקרקות, מלווה בלא מעט פלפל שחור בפה. האף קצת 'סוכרייתי'. היין נחמד, תמורה טובה, אבל הייתי הולך על היין הלבן במחיר הזה.

בורגון אליגוטה

ז'אדו בורגון אליגוטה: דיל מצוין

לואי ז'אדו בורגון רוז' 2010
100 ש"ח. חמיצות טובה מאוד, הרבה ירקרקות ואופי פינו נוארי. טאנינים מאוזנים וטובים. יין מאוד טוב.

לואי ז'אדו בכחוס 2007
הרבה חבית יש כאן, וכמעט אמריקאיות. יכול ללכת עם בשר אדום קל ויתאים מאוד לפלט הישראלי.  יש פה משהו למי שרוצה בורגון אבל לא בטוח שהוא רוצה לשתות בורגון.  140 ש"ח.

לואי ז'אדו קוט דה בון וילאז' 2009
הרבה גוף, המון תיבול ופלפל שחור. חמיצות בשמיים, אבל מאוזנת, נקיה ולא חדה. 150 ש"ח – שווה כל שקל. יין מאוד מדויק, עשוי לשתיה עכשיו ובלי חוכמות. ייננות מבריקה.

לואי ז'אדו נואי סנט ז'ורז' 2006
הרבה ריחות מבוגרים: פתחנו שני בקבוקים, באחד מהם היו ריחות של פטריות ששלטו ביין. השני – הרבה גבינה ו'רגליים'. בכל אופן, שני בקבוקים טובים מאוד, מבוגרים ועשויים כמו שבורגון מבוגר מתגלה. 280 ש"ח.

לואי ז'אדו קלו דה אורסול (Ursules) 2010
שונה מכל היינות האחרים של הטעימה. מאוזן להפליא. פה יש שוב מהאופי העולם חדשי שראינו באחד היינות הקודמים. זה לא נואי סנט ז'ורז', נגיד ככה. 430 ש"ח ליין שהוא מהדומיין עצמו ולא מהנגוסיאן של הבית. שנה וחצי בעץ…

לואי ז'אדו קלו ווז'ו גראנד קרו 2009
650 ש"ח. טאנינים טובים ורכים. היין חוזר לאופי הבורגונדי של היינות הקודמים – לפני האורסול. הפה בינוני, נעים. יופי של יין – מקסים באמת. החמיצות מעודנת אבל ברורה, החריפות בסיומת נעוצה כמו סיכה והשאר – הסטוריה.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, יין, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.