פרסום אלכוהול: החוק והתקנות

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

החוק לאיסור פרסום ייכנס לתוקף ב- 20 בפברואר 2014, זאת אלא אם כן יחולו שינויים של הרגע האחרון. בג"צ צפוי להיות מוגש במשותף מחר על ידי כל העוסקים במלאכה: מועצת גפן יין, יבואני האלכוהול ואפילו – כך אמרו לי – גופי הבירה. הכל דרך "חטיבת האלכוהול" בתעשיינים. כולם יתלו בטיעון זה או אחר, אבל העניין הוא יסודי הרבה – הרבה  – יותר. בישראל, שמונעת על ידי דנוניזם פופוליסטי, כולם פספסו הזדמנות לעשות טוב

ביום עיון שנערך היום במכון וולקני – מקום מושבו של משרד החקלאות ופיתוח הכפר – הוצגו החוק והתקנות שעוסקים בפרסום יין, בירה ומשקאות משכרים אחרים. נוסח החוק המלא באינטרנט, ואת התקנות – כולל מה שצריך להיות על התווית, בשידורי טלויזיה ורדיו וכד', אפשר למצוא בקלות בגוגל. ואני יכול לשלוח לכם, אם אתם מתעצלים.

הבלגן הגדול ביותר – הודות לאותה גברת ששאלה את שאלת הקיטבג המפורסמת בקשר לפרסום כהילים באינטרנט בוועדת הכלכלה של הכנסת – הוא עניין ההתיחסות לאינטרנט בכלל ועל מה שיש בו – בפרט. במקום דיון מעמיק ורציני בחרו בכנסת במחטף, ופספסו הזדמנות לעשות טוב.

הפרשנות שחלה על פרסום ברשת לא ברורה ולפי הנראה עכשיו, גם אתרי אינטרנט של יקבים או מותגים ומוצרים הם בחזקת פרסומות. במצב הזה, ישנם רק דברים מסוימים שניתן להכניס בהם ולכתוב בהם (ראו בקובץ החוק).  כמובן שכל בר דעת לא יעלה על דעתו שבאתר האינטרנט של חברה היא לא תוכל לספר על עצמה ועל מוצריה. בשום מקום בעולם אין הגבלות כמו אלה שמסתברות או משתמעות מהרשום והכתוב בחוק. ככה זה, כנראה, כשהמחוקק עובד בשיטת הפופוליזם הדנוני וכאשר ועדת הכלכלה מוסיפה מילים לחוק, רק בגלל שזה נשמע טוב, לפתע פתאום.

הבג"צ שיוגש מחר בבוקר מוגש על רקע הפרסום באינטרנט: כמו שהדברים מופיעים בחוק, המחוקק עושה איפה ואיפה בין מפרסמים ישראליים ומפרסמים בחו"ל. אתרים ופרסומות של גופים מחוצלארץ יכולים לפנות לקהל כאן בישראל ובעברית, לפרסם מה שהם רוצים בלי כל המגבלות. ישראלים לא יכולים. יתרה מזאת, אתרי אינטרנט של יקבים או יבואנים – אם אכן ייחשבו כפרסומות – לא יכולים לעשות למעשה דבר כדי לתמוך תכנית במוצרים. הם מוגבלים ל- 11 פרטים שניתן לפרסם על המוצרים, ותו לא.

הרבה טענות הושמעו כלפי אנשי גפן יין, הבירה והאלכוהול. האם היה מה לעשות, במהלך השנתיים של הדיונים על החוק? אני לא חושב. המחטף על פרסום באינטרנט הוא איוולת שנובעת מחוסר הבנה של הרשת, כיצד היא מתנהלת וכיצד היא מתקיימת. אותה שאלה אומללה שהביאה להצפת הנושא – לאחר שבמשך כל השנתיים לא דנו בו בכלל, מתוך הבנה שהוא בלתי ישים ויש איתו הרבה בעיות – רק המחישה כמה חסרי הבנה יכולים המחוקקים שלנו להיות. שבעה או שמונה דיונים בוועדה של הכנסת, והכל לא שווה כלום, כאשר מישהו מחליט שם ש'וואלה, למה לא?"

עכשיו צריכה להשאל השאלה כיצד תתקבל טענת אנשי המשקאות, היין והבירה בקשר לאפליה הבעייתית של כל נושא הפרסום ברשת. האם יזכרו להם את הרפורמה באלכוהול, שפגעה קשות במפעלים ישראלים בשם אותו שיויון מול יצרני המשקאות הזרים ומוצרי היבוא? האם יבין בית המשפט את המחטף שנעשה ויפסול אותו? האם הוא יבין את השאלות שעולות בקשר לכתיבה בכלל על יין ומשקאות אחרים?

ומדוע לא תעשה  הגברת השרה גרמן, מהלך מיוזמתה, שיתקן את המעוות? אני יכול לחשוב על פתרון אחד, הרבה יותר יעיל והגיוני מכל מיני הגבלות דנוניסטיות על חופש הביטוי והעיסוק. למה שלא תגדיר את הקמתו של גוף כמו Drink Aware שיפקח על פרסום אלכוהול ומשקאות אחרים ברשת? גוף עם אתר אינטרנט שבו כל הידע וכל אמצעי החינוך לשתיה נבונה ומושכלת. אתר אינטרנט שהכתובת שלו תופיע בכל מודעה ויהיה אליו קישור מכל אתר שמדבר על אלכוהול, יין או בירה?

גוף שימומן – בעזרת אחוזים בודדים מתקציבי הפרסום – על ידי היבואנים והיצרנים, בתוספת קטנה מתקציב הרשות למלחמה בסמים, תקציב שעומד על סכומים מטורפים (עשרות מליוני שקלים בשנה)?

אגב הרשות למלחמה בסמים: נסו להכנס לאתר שלהם, וללחוץ על השקופיות שיש שם: "חברים ששותים והורסים את הערב". הצטרפו לחב"ל, אומרת הפרסומת. נסו, אדרבא. תגלו שהשקופיות לא מחוברות והאתר- haval.co.il – בכלל לא עולה. 2.6 מליון ש"ח בשנה להסברה, והם לא מסוגלים לייצר אתר אינטרנט שמתפקד.

לוּ למחוקק היה אכפת משהו באמת, הוא היה שואל את מר יאיר גלר ואת הרשות למלחמה בסמים, מדוע אין אתר פעיל בנושא האלכוהול שפונה לילדים ולבני נוער – כמו גם להורים שלהם. הוא היה שואל את בזבזני הכסף האלה איך זה, שכל החומרים שהם מציגים באתר שלהם, בנוגע לאלכוהול, הוא לכל היותר מ- 2009, ורובו מהשנים 2003 – 2008. המחוקק – ושרת הבריאות כחברת כנסת, ולאו דווקא כשרה – היו צריכים להכניס את עניין החינוך (כמו גם דברים אחרים) לחוק ולתקנות שמדברים על פרסום אלכוהול, וזאת בראש ובראשונה, ולפני הכל.

לסיום, אני לא חושב שהיקבים מבינים את המשמעות של פרשנות מחמירה של החוק והתקנות בדבר פרסום אלכוהול, כשם שאנשי הכנסת לא מבינים אותם. ההשתתפות הדלה ביותר של נציגי היקבים הגדולים (נכחו: כרמל, רקנאטי, דרך היין, סוסון ים, טוליפ, צ'ילאג, אילנית צמח, יקב שור – ויכול להיות שעוד שניים שלושה יקבים שאת נציגיהם לא זיהיתי) בכינוס היום מעיד על זה. היו חסרים לי גם נציגים של תקשורת היין בפרט ושל התקשורת בכלל (נכחו: הח"מ, אלון גונן, יין וגורמה, טל גל-כהן), אבל זו כבר אופרה אחרת.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה אלכוהול, טפשות, תהיות שונות, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

1 Response to פרסום אלכוהול: החוק והתקנות

  1. מאת נתן‏:

    צודק בכל מילה! תומך בדבריך במלואם לגבי הרשות למלחמה בסמים. פשוט הפקרות. אך עלי לציין, הבעיה מתחילה בציבור הרחב שמתפתה לסלוגנים יומרניים וסיסמאות נבובות ובוחר ב"נציגי ציבור" שלא ראויים לייצג את האינטרסים האישיים שלהם, ובטח לא של ציבור כלשהו. איך ההוראה על הגבלת מכירת אלכוהול מ-11 בלילה עד 6 בבוקר קידמה את עם ישראל?? פלא הוא בעיני שהאנשים האלה מקבלים תמיכה ציבורית…

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.