ביקורת מסעדה: כובשים

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

“כובשים” מוגדרת כביסטרו ישראלי: מסעדה שממוקמת סמוך לשוק הכרמל, ומביאה בישול שהוא קצת מכל בכל, ומבוסס על מצרכים וחומרי גלם שיש בשוק. הקונספט מוכר, המנות ברובן מוכרות, אז האוכל, איך?

ביום שישי אחר הצהריים, סביבות שוק הכרמל הופכות למקום השקט ביותר בתל אביב. לא יאומן, אבל זה ממש ככה. כלי הרכב שלרוב מציפים את מגרשי החניה, האוטובוסים שממלאים את הכבישים והולכי הרגל שהולכים ובאים פשוט כאילו נעלמים. ובתוך השקט הזה מצאתי את ה”כובשים” – מסעדה שמגישה הכל מהכל, וברוח טובה.

פעם הייתה במקום מסעדה “סינית” שהגישה דים סאם ומנות אסיאתיות אחרות. ה’פעם’ הזה הוא כבר בטח משהו של חמש שנים אחורה, כי זה פחות או יותר פרק הזמן שבו לא פקדתי את הפינה – הכובשים וגמליאל.  בטניהם המקרקרות של הזאטוטה שלי והחבר שלה הביאו אותנו בשעה הזו וביום הזה לפינה. כשאני, איך לומר, עוד הייתי תחת הרושם שאנחנו הולכים לאכול דים סאם.

מזל שלא תכננתי על ‘גמליאל’.

הזמנו שלוש מנות עיקריות, גם בגלל שהעסקית של הכובשים זמינה רק בימי א-ה (מחירה, אגב, 62 ש”ח). המנות שהזמנו היו כריך קורנדביף, מפרום כרובית ו… שניצל עוף טרי. ילדים זה ילדים.

בפנים העיצוב נקי ועדיין צבעוני, מלא דברים “של פעם”, מצרכים וכבושים בצנצנות. מאוד חביב. פגשנו מכרים שהמליצו, אז ישבנו. בחוץ.

בעניין הזה אפשר להזכיר את הספה הדומושבית שעמדה ליד השולחן שלנו: זו נראתה כל כך דוחה ומלוכלכת, שבקושי העזתי להניח עליה טלפון נייד ומפתחות. הרעיון שמישהו ישב על הדבר הזה נראה לי מופרך מעיקרו, ועם כל החיבה שלי לשוק ולסביבותיו, אני לא חושב שיש מקום לדבר כזה במסעדה; כן, גם אם זה כמעט על המדרכה. ועם זאת, האווירה הייתה סבבה וגם השרות. טיפה איטי אולי, אבל זה יום שישי אחר הצהריים, ולמי כבר יש כח. כולם נכנסים למוד הזה, של “תשבו לאט ותחכו קצת, שום דבר לא יקרה לכם.” ישבנו.

איך היה האוכל?

הקורנדביף ממש לא היה קורנדביף. זה היה אולי חזה בקר, אבל אי אפשר היה לזהות טעמים או מרקמים בתוך בליל הבצל המטוגן, הרוטב והירקות שהציפו את הכריך הזה. הלחם עצמו היה סוג של ג’בטה כהה, שבכלל לא מתאים לכל העניין. קורנדביף הוא בשר כבוש, מלוח, שיש להגיש ממנו יותר מפרוסה או שתיים והוא חייב לבוא נטו, מקסימום עם מעט ירקות טריים או מלפפון כבוש. ריבוי הרוטב וכל העסק הזה הפכו את הסנדביץ’ האומלל לחסר מרקם וכאמור, לא השאיר מקום להבין בכלל איפה הבשר והאם יש לו טעמים. הכריך הוגש עם סלט ירקות קטן וטרי, שגם הוא הוצף ברוטב כלשהו – וחבל. אכזבה ואפילו בזבוז כסף (54 ש”ח).

 שניצל עוף טרי: זה הוגש עם פירה וסלט קטן. פריך, דק ומעורר תאבון. מנה פשוטה בעשייה טובה ונכונה. (54 ש”ח).

מפרום כרובית: המנה הטעימה של ארוחת הצהריים הזו. רוטב טוב, לא סמיך וכבד או דליל מדי, אלא מהנה. המפרום עצמו עשוי טוב והבשר היה טעים ולא קשה או עייף. הרעיון של הנחת הקציצה על עיגול הכרובית הוא יפה ויושם כהלכה. הקוסקוס היה טעים, אבל שוב, כמות גדולה מדי של רוטב הפכה את כל העניין הזה כמעט לדייסה תוך כמה דקות. (59 ש”ח).

תפריט יין ואלכוהול?

לא ממש מפתה. המחירים לא נמוכים – כמעט מחירי מסעדות “מפה לבנה”, והמגוון והמבחר די מצומצם, אפילו לביסטרו של שוק: בקבוק וייט טוליפ ב- 118 ש”ח (120 ש”ח ב”206 דגים”), קמפרי – 28 ש”ח (32 ב- 206 דגים), והפרשים כנ”ל על רוב המשקאות (שני שקלים עד ארבעה). ככלל, די מרגיז שבעיר עדיין גובים ממך 50 ש”ח ויותר על מנה של בלאק לייבל, שאפשר לקנות היום ב- 149 ש”ח לצרכן.

שילמנו 167 ש”ח לשלוש מנות עיקריות ותו לא. תמורה לכסף? לא.

שרות: חייכני, נעים מאוד וסבלני

שרותים: בסדר.

צמחונים: יש

נגישות: יש

חניה: בסביבה ואין בעיה.

כובשים
הכובשים 48 תל אביב
שעות הפעילות:
א’-ה’ 24:30 – 8:00
ו’ 19:00 – 8:00
ש’ 24:30 – 9:00

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה אוכל, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.