הג’ין נוחת בבן יהודה

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

IBBLS השיקה פעילות נוספת לברמנים במסגרת פעילויות ה-World Class שלה, הפעם סביב ג’ין והסרווסריה מגישה 20 סוגים שונים ויותר של המשקה הלבן. יכול להיות שמשהו קורה? קצת על המשקה בישראל, ומשהו מהעולם

ג’ין עובר סוג של רנסנס בעולם. הגידול הוא די איטי, אבל מתמשך כבר על פני מספר שנים. כאן בישראל אנחנו עדיין רחוקים ממספרי הוודקה וערכי הוויסקי, אבל רואים ניצנים של השתכללות:

השקתה של ה’סרווסריה‘ של ה”ה וולברג וחבורת השישקו, מבשרת משהו: בעוד שהשישקו מבוסס על מסטיקות למיניהן (וחליות, כמובן), הרי שהטאפאס-בר-באר החדש על בן יהודה תל אביב מבוסס על ג’ין, לצד הבירה. טל חוטינר, co-owner, אומר שהיעד שלו הוא 20 סוגים שונים. בסרוויסריה תוכלו אמנם למצוא סוגים שעדיין לא מיובאים ארצה, אבל האמת שגם עם היבוא הסדיר שיש היום לישראל, לא קשה להגיע למספר הזה.

השאלה היא כמו תמיד, אם שותים או ישתו.

תלוי בברמנים ובבעלי הברים, אני חושב. 223, האימפיריאל, הסושיאל והבר של מסה הם דוגמאות למקומות שאם הם רוצים, הם יכולים לעשות לא מעט לגרעין המתוחכם והמבוסס-פיננסית של השוק. מקומות אחרים, כמו המנזר, נניח, יכולים לקחת את הג’ין למקומות אחרים, יותר ישירים ויותר ‘מהירים’. בשני הכיוונים האלה הדברים בהחלט יכולים להתקדם, במיוחד שנראה לי שהברמנים כבר מספיק משועממים עם וודקות למיניהן, והם פתוחים הרבה יותר לנסות דברים אחרים.

מהם הכיוונים בעולם?

פרנו ריקאר השיקו השנה את ה- Beefeater Burrough’s Reserve: ג’ין במחיר של 91$ לצרכן (זה הרבה), שמזוקק במזקקה המקורית “מספר 12” ששמשה את ג’יימס בורו, המייסד של ביפיטר בשנים סביב 1860. כל זיקוק הוא בן 268 ליטר בלבד, והבקבוקים כמובן ממוספרים ומתויגים. אבל זה לא רק זה: הבורו’ס עובר התבגרות (resting, קוראים לזה בביפיטר) של כמה חודשים בחביות Jean de Lillet – אפריטיף מבוסס יין לבן מבורדו, שגם באופן טבעי משתדך מצוין עם ג’ין (ועם ברבן) במשקאות מעורבבים. התוצאה של ההתבגרות הזו היא ג’ין בעל צבע – שונה לחלוטין אולי מכל הרעיון של המשקה הלבן. אותי מעניין לדעת – לגמרי בסוגריים – מה יקרה כשיגמרו לצרפתים חביות הלילט, ובמה הם ישימו את הג’ין.

זה בהחלט יכול להיות כיוון מעניין.

מבדיקות שלי ברשת, נראה שספרד, שהיא אולי השוק הכי מסורתי לג’ין מחוץ לאנגליה, עדיין מדשדשת אבל גדלה, עם שני אחוזים לשנה, בערך (כמו ארה”ב), אבל יוון היא שוק עולה ומתפתח לג’ין, עם כל הצרות שלה ויש שוקים שגדלים גם ב- 10%. יש עדיין הרבה שוקים מחוץ לאירופה שלא שמעו בכלל על ג’ין ויכול להיות שלשם יכוונו היצרנים הגדולים. בשוקים המבוססים היצרנים בוודאי יגדילו את המגוון – דיאג’ו הכניסה ג’ין מלפפונים משלה, אחרי ההצלחה של ההנדריקס, למשל ואני משוכנע שמנגד נראה גם דברים חדשים בזירת הפלימות’ (מלבד שינויי אריזה). הרבה משקאות פרמיום נכנסים לתמונה ושם ככל הנראה יהיה הגידול. בישראל ייכנסו בוודאי גם מותגים כאלה – מרטין מילר, לדוגמא, שעדיין שוכן בדיוטי פרי בלבד –

 

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה אלכוהול, תהיות שונות, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.