הרי גליל יראון 2010

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

לקראת ראש השנה, מוציא יקב יראון חדש. לצד זה – טעימה של כמה יינות משנים קודמות, כולל יראון 2001; הכל מבקבוקים רגילים

יראון הוא הדגל של יקב הרי גליל. מתוך 14 או משהו התוויות שיש לו כיום, זה ללא ספק היין המדובר ביותר, מאלה שעומדים כתף אל כתף עם יינות שהם ציוני דרך, כמו ירדן קברנה סוביניון, ויתקין קריניאן, הלא מסונן ו- להבדיל – ה'אדום רגיל'. ועדיה, שזו לו השנה השישית כיינן היקב, מוציא עכשיו גם יינות אחרים – אלון ואלה, בין השאר – אבל יראון ממשיך ותופס את מרכז הבמה.

אגב יינות אחרים: הרי גליל גליל אלון 2011 (70 ש"ח) עושה את העבודה ומשכנע מאוד מבין שני היינות האלה, למרות שה'גליל אלה 2011' הוא היין שהייתי שותה עכשיו בארוחת ערב קיצית או כזו שאינה מחייבת. העץ מורגש, אבל לא יותר מדי ולא בצורה שעושה את היין לכזה שאינו מהנה, או מעיק. להפך: שני היינות פוגעים בול במטרה ובשחקנים האחרים במגרש ה- 70 – 80 ש"ח, ועושים עבודה טובה יותר מרבים אחרים.

הרי גליל יראון (צילום: חגית גורן)

הרי גליל יראון (צילום: חגית גורן)

באשר ליראון, הרי שמבחינת הבלנדים, זוהי שנה שלישית ברציפות שהיקב לא משלב סירה בין הזנים שהיו ביין קודם לכן. הזן, שמיכה ועדיה ניסה להשתמש בו עד שנת 2007, לא 'עושה את זה' בשנים האחרונות ולא מצליח להשתלב באותו ביטוי טרוארי שהוא מחפש ביין.

קטונתי, אבל אני לא מתפלא: השילובים של סירה או שיראז – זן 'רוני' באופיו ומקורו – עם זנים בורדולזיים הוא עניין יחסית חדש, ששמור לעולם החדש. באיטליה ובמקומות אחרים – וכמובן שאוסטרליה בינהם – השילוב הזה הוא אותו שילוב שנותן ליין גוף עצום, רוחב נדיב ומתיקות, שכולם מכסים לעיתים קרובות על האופי הטרוארי של היין. האם זה משהו שיכול לקרות בכל בלנד – קרי ה'מיסוך' הזה, של הרבה זנים, של אותו אופי אזורי "חמקמק"? אני לא חושב. העובדה הפשוטה היא, שבכל העולם הישן ישנם לא מעט בלנדים, ולכולם אפשר למצוא את אותו אופי טרוארי או לפחות משהו אזורי.

הרי גליל יראון 2010

זהו יין מצוין. מחירו לצרכן הוא אמנם 120 ש"ח, אך זו לא השנה הראשונה שבה הוא עובר את מחסום ה- 100 המסורתי של הרי גליל. ועדיה והצוות שלו עשו כאן יין שבהחלט אפשר לשתות אותו עכשיו וליהנות ממנו מאוד, או לחכות לו כמה שנים. שנים, שהן מעבר לשנה הבאה או לשנתיים הבאות. בחלון הזה, הוא יהיה להערכתי מבוזבז, כי ראוי לו שיקחו אותו עד לסוף.

באף הראשון ארומות של דגים מלוחים – עדות אולי לעץ, שעדיין לא התנחל במקומו. אלה מפנות את מקומן בזריזות לירקרקות טובה מאוד, רעננה ולרושם כללי מתובל באף. הפה מאוד משיי, עם טאנינים טובים וחלקים שתמצאו שהם פחות תוקפניים מאלה של הבציר הקודם – 2009. (49% קברנה סוביניון, 40% מרלו, 6% קברנה פרנק, 5% פטי ורדו)

הרי גליל יראון 2009

מרגיש חם וטיפה מחומצן אולי לגילו הכרונולוגי, אבל מעבר לזה יש בו חמיצות מצוינת וטאנינים מרשימים ממש. היין לא בעל עוצמה גדולה או רוחב עצום, אלא להפך: החמיצות והטאנינים כאילו מקפיאים אותו ומרכזים. (60% ק"ס, 35% מרלו, 5% פטי ורדו)

הרי גליל יראון 2008

באותו שלב איום ונורא שמכנים אותו "סגור". הפה חלק – מאוד חלק – מלווה בטאנינים טובים ומתיקות אופיינית לשנה הזו. מאוד טאני בסיומת, יבש ובעל חמיצות טובה. זוהי השנה הראשונה שאין ביין סירה: 48% ק"ס, 33% מרלו, 10% קברנה פרנק, 9% פטי ורדו)

הרי גליל יראון 2005

אחת מאותן שנים מהן התלהבנו מאוד. היראון הזה שומר על האופי של אותה שנה, ללא ספק. הסירה יוצאת כאן בתור משהו מפולפל בפלפל לבן, עוקצני, מלווה בעשבוניות וירקרקות טובה. טאנינים טובים, גוף בינוני. ועדיה, אגב, עשה כאן את הבלנד מיינות שגבי סדן עוד הכין לפני שעזב את היקב.  (50% ק"ס, 44% מרלו, 4% סירה ו- 2% פטי ורדו)

הרי גליל יראון 2001

היין נעשה ביקבי רמת הגולן, עוד לפני שהיה מתקן ביראון. הרבה דובדבנים בכוהל באף הראשון. הצבע בוהק, יפה. היין טאני ובפה מרגישים אפר ואת תחילתן של ארומות אדמתיות משהו. הוא ממשיך ומתפתח בכוס – יין מורכב, נעים מאוד וקלאסי. שאפו.  (78% קברנה סוביניון, 22% מרלו)

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.