גלובס: שיספגו וישתקו

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

אני לא נוהג לבקר כתבות בעיתונים או של כותבים אחרים. אבל זה, זה כבר באמת מתחת לחגורה של כולנו. הנה דוגמא לכתבה “עיתונאית”, שהיא כתבה “מטעם” – בושה למקצוע הזה. לבוטיקאים אומר כך: זאת יריית פתיחה. תראו איך עכשיו ילחמו אנשי האוצר והממשלה במבשלות, תוך טשטוש הדברים העניינייםהכתבה ב’גלובס’ היא בית ספר לכל תלמידי החוג לתקשורת, לכל הבלוגרים ולכל מי שמתעניין בעיתונות: קיראו את הכתבה הזאת של “גלובס”, והגברת אילנית חיות, ולימדו איך נראית כתבה “מטעם”, רדודה ומתסיסה.

אילנית חיות, הגברת שחירטטה את העניין הזה – אין לי מילים אחרות להגדיר את הכתבה – אומרת דברים קשים למדי על תעשיית הבירה, אבל לא מעיזה להביא בה שם אחד, מלבד שמו של ז’ק בר. אחד!
לא מיהם אותם “עובדים ומנהלים לשעבר” שראיינה, לא מיהם אותם בכירים ברשות המסים שהיא מספרת שסיפרו לה ואמרו לה. לא אחד.
חיות כותבת לא מעט בענייני צרכנות, בעיקר נגד התאגידים הגדולים – תנובה, זיתא ושות’. כאן, היא שכחה קצת שהיא גם עיתונאית, ולא רק לוחמת-תאגידים. הגברת לא מבינה – כי לא עשתה תחקיר, אלא רק הוזנה על ידי המערכת – איפה ועל מה הצעקה. לו הייתה כותבת בצורה אחראית, או קוראת את מה שכותבים כולם בימים האחרונים, הייתה מבינה שטמפו ומב”י הם לא הבעיה. הבעיה והמלחמה הגלויה הייתה של המבשלות הקטנות, והאוצר מחפש דרך לתרץ את זה שהוא לא מוכן לשנות את מדיניות המיסוי שלו, ואולי לעבוד קצת קשה על פתרון יצירתי כלשהו לבעיה.

המס – נקמנות או דאגה לשלום הציבור?
הטיעון העיקרי תחת הכותרת המכוערת, הוא ששתי הגדולות לא הורידו מחירים כשיכלו (לא בטוח שיכלו – ראו למטה). אם זה הטיעון, יוצא אז בקלות מהמקלדת המשפט “בואו נדפוק אותם בחזרה”. הצרה היא, שבדרך שוכחים את כל השאר.

מי הם בכלל “כל השאר”? כל ה- 14.5% מהשוק? יבואנים, בינהם קטנים, שצריכים לממן את המס עד שיזוז המלאי שלהם בעידן של מיתון? יצרנים קטנים, שממילא המוצר שלהם יקר?

הבלבול ביצים הזה על המס ב- 2007, שמאכילי העיתונות שולפים עכשיו. מה הקשר? הגברת משווה את מחיר סטלה ארטואה (סיטונאיים – לא מחירים לצרכן, שהולך ואומר לעצמו “וואו, שישיית סטלה ב- 30 ומשהו שקל, לעומת 65 היום? קורעים אותי, אלה”) בחודש מארס 2008, לזה של מארס 2007. העליה במחיר הייתה של 3.7%. בדיוק, גברת חיון, כשעור עליית המדד באותה תקופה. עשית טוב, כדי להוכיח לכולם ש”המחירים אף עלו”.

אז נכון: ב- 2007 המחירים לא ירדו. לא עשיתי חשבון כדי לראות אם היה מקום להורדת מחירים או שלא ואני חושב שהיה איזון במחירי המותגים – היקרים הוזלו והזולים התייקרו. ככלל, אגלה לכם סוד: אתם יודעים מה קורה כשמורידים מע”מ באחוז אחד, או מיסי יבוא? בכירים בקרב הצרכנים מספרים לי, שלא מורידים מחירים, אלא אם כן יש תחרות. היצרנים הגדולים, שבשנים ההן לא היו להם יצרנים מתחרים כמעט בכלל, לא הלכו והורידו מחירים. ייתכן שכן וייתכן שלא. אם לא, אז יכול מאוד להיות שלכאורה הכניסו הרבה כסף לכיס.

זה לא בסדר.

אבל לו היו מורידים מחירים, הרשתות היו מוזילות את המוצר? היינו משלמים פחות על הבירה בבארים? נה. וגם אם כן, מה הקשר לכלל השוק, ומה הקשר לצרכנים וליצרנים הקטנים?
ומאז, איפה עליות מחירי האנרגיה, חומרי הגלם, הזכוכית – כן, מישהו זוכר כמה עולה הזכוכית – בקבוק בירה – היום, וכמה עלה ב- 2007?
ולקינוח, ההכנסו הצפויות מהמס: מאיפה המספר של 245 מליון ש”ח הכנסות מהמס? אה, מהניירות הישנים שהאוצר הגיש לוועדה ביולי 2012, ומופיעים באתר הכנסת.

אני מחכה לפרוטוכלים של ועדת הכספים. כרגע הכל מאוד מעודכן, עד לתאריך ה- 17 לחודש, או משהו כזה. נראה ונשמע אז, מי אמר מה, ולמה.

גילוי נאות: יש באתר הזה פרסומת לסטלה ארטואה וגינס, אני עושה תחרות בירה עם טמפו מדי פעם, יש לי חברים במבשלות הקטנות.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה ידיעות בירה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובה 1 בנושא גלובס: שיספגו וישתקו

  1. מאת מודה- גם אני מייצר בירה בסתר‏:

    חוששני כי כולם כאן ירצו להרוג אותי על תגובתי אבל- כן ! כולם עושים על גבינו קופה ולא רק המדינה.
    לפני חצי שנה ישבתי בבר קטן והזמנתי חצי. החשבון הגיע מאוחר יותר ובו מחיר גבוה ב 5 שקלים מהמחיר בתפריט עבור חצי ליטר. כאשר שאלתי “מה פשר?” נענתי: “העלו את המס…” נכון המס אולי מגיע ל 4 ש”ח לליטר היום לא ל10 ש”ח העלאה לליטר דאז.
    נכון שליצרן קטן קשה לספוג את 2 השקלים לכל בקבוק כמס. אבל אם כלל המערכת היתה מתיחסת לתוספת כמס ולא מחיר שיש להכפיל כדי לעשות יותר רווח אז בסופו של דבר כל חצי היה עולה בעוד 2 ש”ח וכולם יכלו להתמודד עם זה.

  2. מאת שי‏:

    ברור שהסיפור הוא מבשלות הבוטיק, ושיש כאן גניבת דעת. אבל זה לא מוריד מהשערורייתיות של העובדה שדואופול טמפו-קוקה קולה קובע רף מחירים בלתי סביר לבירות מתוצרת מקומית, שנמכרות במחיר יותר יקר מבירות צ’כיות וגרמניות, ונדמה לי שכיום מחיר של חבית לבר כמעט משתווה למחיר של בירת בוטיק ממוצעת. אין שם תחרות, כי שני הגופים מתאמים מחירים, וגם אם הם לא עושים את זה בשיחת טלפון, הרי שהעובדה שהמחירים של המותגים העיקריים שלהם עולה במקביל היא לא נס. והם לא היו צריכים להוריד מחירים בגלל הרפורמה במס הקנייה, אלא בגלל שלא הייתה שום הצדקה למחיר שהם גבו למוצר מקומי כמו גולדסטאר, שאמור להיות הסטנדרט של העממיות. לכן כשאומרים לי שהם נהגו בחזירות כשלא הורידו מחירים בזמן שיכלו, אני נוטה לקבל את זה. כמובן שזה לא מצדיק בשום צורה את הכפלת מיסי הקנייה. אבל אתה יודע מה? חבל שהגדולים לא יכולים לספוג גם את זה, וגם את העלייה של מבשלות הבוטיק.

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.