ויינשטפן: מעכשיו בבקבוקים

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

כן, גם בישראל. בירת החיטה הוותיקה בעולם, עכשיו גם בבקבוקי 330 מ"ל. למה דווקא עכשיו? כי הגענו לכמות ראויה, ששווה להביא בקבוקים בשבילה

הידעתם, שישראל היא צרכנית הוויינשטפן הגדולה בעולם? כן, ממש כך: אנחנו שותים הכי הרבה מהבירה הזאת בכל העולם.

לראש. כלומר per capita. זה נחמד, תודו, אפילו אם לא מדובר בכמויות הכי גדולות על פני החלד. מדובר בסך הכל ביצוא של כ- 10,000 הקטוליטרים של ויינשטפן לישראל, מדי שנה, כשעד היום כל הכמות הזאת יוצאה לכאן בחביות בלבד, ולא בבקבוקים.

פרנק פייפר והקריסטל: בירה חיטה מוצללת - הגירסא המקורית, אבל כיום הפחות פופולרית של בירות החיטה ושל הווינשטפן

פרנק פייפר והקריסטל: חיטה מוצללת – הגירסא המקורית, אבל כיום הפחות פופולרית של בירות החיטה ושל הווינשטפן

פרנק פייפר – מי שהיה עד לאחרונה ממש הברומייסטר של המבשלה, וקודם לתפקיד המנהל הטכני שלה, ביקר עכשיו בארץ יחד עם משלחת שלמה של אנשי שיווק. זו לא הפעם הראשונה של האיש בארץ. הפעם האחרונה שבה פגשנו בו הייתה בשנת 2010, והפעם הזו נראית כמו שידור חוזר של אותו המפגש, עם אותו לוח מצגות וטוש אדום, ועם שינויים קלים בסדרי הטעימה: פייפר חסך מאיתנו את הליישטביר של המבשלה – בירה דלת קלוריות וטעמים – שהוא בעצמו הודה אז שהיה יכול לחיות בלעדיה – ובנוסף, המגוון שטעמנו לא כלל את האלכוהול פריי, שגם היא לא מהסוסים המנצחים של המבשלה.

פייפר הוא דמות מעניינת. בפעם שעברה הוא סיפר משהו על ההסטוריה האישית שלו – מעובד בארים במלון המשפחתי הקטן ועד מה שחיפש בבירה: שילוב בין ביולוגיה ומכונות… הוא החל לעבוד בוויישטפן – המבשלה הוותיקה בעולם הידוע, משנת 1040 – לפני 17 שנה, והיום, כאמור, נמצא בחוד הפירמידה.

היה נעים לשמוע ממנו על כיווני המחשבה שלו לעתיד: עם 18 מוצרים שונים שווינשטפן מייצרת, הוא מחפש לחדש כל הזמן. החידושים נעים בין בירות עתירות אלכוהול ומרירות – הכיוון האמריקאי יותר, לפחות בכל מה שקשור בבירות של ממש, ולא בבירות להמונים – לבין בירות במהדורות מיוחדות, עונתיות.

"רוב המחקר והחידושים בשנים האחרונות התרכזו בכשות ובאלכוהול", הוא אומר, "כך עשינו שיתופי םעולה מעניינים, בין השאר עם גי'ם קוך (סמואל אדמס) ופיתחנו את האינפיניום. אבל אנחנו מחפשים עכשיו לפתח טעמים חדשים שלא דרך זני כשות או אופני בישול: אנחנו מסתכלים על השמרים כנותני טעם ומפתחים זני שמרים חדשים. שם גם היתרון היחסי שלנו, כמבשלה אוניברסיטאית בחלקה. יש לנו מכון מחקר ויכולת מתאימה, משהו שלרוב המבשלות בסדר גודל שלנו – אין."

אז איפה היינו ומה שתינו?

אינפיניום: שת"פ עם סמואל אדמס. אני לא מניח שתגיע אי פעם ארצה. (צילום יחצ, סמואל אדמס)

אינפיניום: שת"פ עם סמואל אדמס. אני לא מניח שתגיע אי פעם ארצה. (צילום יחצ, סמואל אדמס)

ויינשפטן הפהוייסביר: הבירה שאנחנו שותים ממנה מספיק, כך שתגיע עכשיו גם בבקבוקים, הייתה ונשארה חביבה ונעימה מאוד. יש לה ארומת שמרים יינית חביבה, היא קלה ויש לה סיומת יבשה וטובה. נוסף עליה חיבבתי את ה- ויינשפטן הפהוייסביר דונקל, שהייתה מרשימה ומלאה יותר, ואת הוויטוס בת ה- 7.7% אלכוהול. הבירה הזו חביבה מאוד על נשים, למרבה הפלא, אולי בגלל המתיקות שיש לה, ובוודאי פחות בזכות האלכוהול. אחריה טעמנו את הקורביניאן – 7.4% – שנקראת על שמו של הנזיר מייסד המבשלה. הדופלבוק הזה מכיל הרבה מאוד לתת, ולמרות זאת הוא דופלבוק יחסית חלק ולא אגרסיבי.

הצרה היא שאלה, כמו בירות אחרות שהמבשלה מייצרת, לא יגיעו לכאן, כיון שפר קפיטה או לא, אנחנו לא שותים מספיק. הנחמה היא שמדי פעם מב"י מקיימת כל מיני אירועים כאלה, ואז אפשר לטעום ואפילו לשתות.

פסח שמח!

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה בירה, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.