טייגר לילי: אכזבה לצהריים

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

עסקית צהריים טובה ברמת החי"ל היא לא הדבר הכי פשוט שאפשר למצוא. מסתבר שאפילו ארבע מנות ב'טייגר לילי' – מסעדה תאילנדית – לא מצליחות לעבור את סף הבינוניות

אני כבר לא ממש מצוי בסצנת ה'הייפ' התל אביבית שסביב מסעדות שונות בעיר. שמעתי שנפתחים ונפתחו כל מיני מקומות חדשים, אבל אם אנחנו כבר יוצאים, אזי לרוב אנחנו הולכים למקומות הבטוחים והמוכרים. יכול להיות שאנחנו מאבדים משהו בתהליך, אבל זה גם עניין של גיל ועייפות החומר, אני מניח.

טייגר לילי היא אחת מהמסעדות החדשות יחסית. חדשה לי, לפחות. שיטוט ההכנה למאמר הזה, אותו עשיתי ברשת, גילה לי שמדובר במסעדה שקיימת משהו כמו שנה, אולי פחות, ומעוררת לא מעט התרגשות אצל חובבי המסעדות. בעיקר גיליתי, שבמכוון או שלא במכוון, השם שלה נקשר ונתלה באילן גבוה למדי, והוא (עץ הקוקוס של) בית תאילנדי. אני לא יודע מי עשה את החיבור הראשון בין שתי המסעדות האלה, אבל לא הייתי עושה את ההקבלה. במיוחד אחרי שביקרתי בשתי המסעדות, אני יכול לאמר שלעשות אותה דומה יותר להשוואה בין חומוסיה בקניון וחומוס קלבוני, נניח.

טייגר לילי – המסעדה עצמה – יפה, ומאוד מושקעת. העיצוב נעים, לא שגרתי ומשדר משהו לא מקומי. אני לא בטוח אם תאילנדי דווקא, אבל יש כאן משהו שבין ג'ירף וצפרה. משום מה, החבלים העבים של טייגר לילי הזכירו לי את ציפויי הקיר של האחרונה.

עסקית הצהריים פשוטה: 10% על מחירי התפריט. אוקיי. לפחות זה לא מסובך להבין, אם גם לא לגמרי מיושר עם הצעות אחרות בסביבה, שלרוב יכללו ראשונה או שתיה (או שניהם) במחיר המנה העיקרית.

הזמנו טום יאם (53 ש"ח) שמגיע בסוג של hotpot אישי. נחמד, גם מבחינת המראה וההגשה, וגם מבחינת הטעם. העניין הוא שהמרק תואר כמנה גדולה על ידי המלצר, שיספיק למנה עיקרית, וזה לא ממש היה כך. דרוש היה חיזוק על ידי מנת אורז לבן (8 ש"ח), כדי להפוך אותו למשהו 'אמיתי' יותר. חבל.

פאד תאי (שרימפס – 47 ש"ח) – היה מלוח בטרוף. המנה הייתה סבירה מבחינת הגודל, אבל לא יוצאת דופן; לא בגודל – ולא בהרכב המנה או בטעמים או במיני-שרימפסים שאותם דגו בשקיות הקפואים ב'טיב טעם'. הזאטוט החליט להתמודד עם המליחות ולא להחזיר את המנה, תוך שימוש נדיב בפלח הלימון שקיבל.

פאד קי מאו (47 ש"ח) מנה עם אטריות אורז עבות – ואולי דפי אורז צרים – ירקות ופטריות. עשיר מאוד בריחות של רוטב צדפות שנמזג בנדיבות יתרה, שהסוו לא מעט את טעמי המנה. ובכל זאת, זאת הייתה המנה הפחות גרועה מהארבע.

גנג קייוואן (62 ש"ח): קארי ירוק עם שרימפס. הקארי היה סתמי, אמרה הילדה, שמחבבת קארי פחות או יותר בכל מקום אפשרי. ואכן לא היה בו משהו – לא חריפות ואפילו לא 'קאריות'. מה שיותר גרוע היה, ששרימפי השקיות המבושלים בושלו שוב, והפעם לדרגת "חוליות": אותה דרגה שבה החלק החיצוני של השרימפ כבר מתפורר.

סיכום? 227 ש"ח, כולל קנקן סודה קטן (10 ש"ח).

לא שווה.

טייגר לילי
מסעדה תאילנדית ברמת החי"ל, תל אביב
על החשבונית או ההזמנה לא כתובים כתובת או טלפון, רק ח.פ., אז נשאיר את זה ככה.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה אוכל, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות בנושא טייגר לילי: אכזבה לצהריים

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.