ביקורת מסעדה: פרונטו

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

הרבה יותר מדי זמן אחרי הפתיחה של פרונטו החדשה, שמנו פעמינו ליקירת תל אביב הזו, ולא התאכזבנו

יכולתי לסכם את הביקור ב'פרונטו' בשתי מילים, ולאמר ש'היה נהדר'. לשם הנימוס ארחיב מעט, אבל באמת, אם אין לכם ממש זמן, אתם לא חייבים לקרוא: דייויד פרנקל, השף, מגיש אוכל מצוין, ורפי אדר מייצר אווירה נעימה מאוד. פרונטו באמת משרה ומשאירה אותך עם חוויה שמורכבת מיותר מאשר 'אוכל איטלקי'.

היות ומדובר היה בחגיגת יום הולדת של הגדי המשפחתי הצעיר, פתחנו בקבוק שמפניה משנת הבציר המשובחת שלו, קרי 1999. פתחתי את אחד מניצולי מרתף היין המוצף: A. Margaine Blanc de Blancs 1999. שמפניה ענקית, מאחד מהמגדלים היותר טובים שהכרתי בשמפן (יבוא: אלדד לוי, בוטיק דה שמפן). ארומות בריוש מפתיעות, קצת הדרים שנשמרו בה. עדיין עם חמיצות טובה, לצד ארומות של שמפניה מתבגרת, עוצמתית וטובה. מה שהפתיע אותי, היה שהיא לא היתה חלקה כמו שציפיתי, אלא עדיין בעטנית למדי, מתחת לכל האלגנטיות של הבלאן דה בלאן שבה.

שמפניה Margaine Blanc de Blanc 1999

שמפניה Margaine Blanc de Blanc 1999

בפרונטו, האווירה היא חלק גדול מהחוויה. כן, האוכל מצוין, אבל תמיד היתה במסעדה אווירה מיוחדת, ביתית מאוד מצד אחד, וקצת 'שטותניקית'. במסעדה הקודמת – בנחמני/אחד העם – היה הבר הארוך, שמוקם בקצה המסעדה הפנימי, מעין חלל חשוך, שתמיד היה נראה כמו מקום של החונטה, או משהו. אף אחד לא היה נוזף בך אם היית מגיע לשבת שם, אבל הייתה שם אווירה של חבר'ה. הייתי מרחיק לכת ואומר, שהבר ההוא שימש השראה בלתי מודעת אפילו לשישקו, ולאווירה שלו, או לבר של יפו-תל אביב. שני מקומות, אגב, שאחד י. בוזנח מעורב בהם.

המקום החדש מואר יותר וגדול יותר, וקצת טכני יותר. הוא עדיין מהנה מאוד ומקרין את אותו herzlich wilkommen (שאני אמות – ביטוי גרמני למסעדה איטלקית, נו שוין), אבל אבדה בו קצת מהחמימות. אין יותר הניתוק ההוא, שהיה בין הבר וחלל המסעדה הארוך, הצפוף והקומונלי כמעט, שהיה במקום הישן.

ממגוון המנות שלקחנו, אוכל להמליץ בקצרה על אלה:

מנת ויטאלו טונאטו (57) היתה מצוינת: שקטה, ולא מוצפת רוטב. הבשר היה עדין מאוד, נימוח ממש וטעים. מנה מינורית, כיפית. מאוד אהבנו גם את הקפלטי זנב שור (58) ואת שתי מנות הקלמארי שהזמנו: קלמארי בגריל (59) – שהיה מקסים, טרי מאוד ומשולב מרקמים, ופסטה קלמארי (86), שהיתה גם היא מוצלחת מאוד.

טליוליני טרטופו (88) היו עשירים בטעם, עשויים בדיוק במידה הנכונה ופשוט מעולים. אפשר אולי היה לרמז על טעמי הכמהין קצת, אבל גם אם אתם לא אוהבים את הפטריה האדמתית המצוינת הזאת, תהנו מהמנה מאוד.

קצת פחות התלהבתי מהניוקי מוצרלה (69) – הניוקי היו מצוינים, אבל איכשהו, השילוב עם הגבינה הקרה לא עשה לי טוב, בערב הקר והגשום ששרר בחוץ. ריזוטו נרו (110 ש"ח) היתה מנה כבדה ומאוד שחורה. היא תספיק לכם לזוג, ולהערכתי – באמת לחובבי הז'אנר בלבד. מנת 'דג ים נא' (59) היתה טריה וטעימה, אבל אם אתם מחפשים משהו שיחקק בזכרון, קחו משהו אחר.

הקינוחים: טירמיסו טוב ועוגת שוקולד (35 – 42) שנבלעה תוך 15 שניות – שיא משפחתי חדש – סיימו ערב מוצלח ביותר.

סיכום: 721 ש"ח לפני שרות, כולל 45 ש"ח דמי חליצה ו- 16 ש"ח לסלסלת לחם.

תפריט היין מגוון מאוד ומציע שפע מבורך של יין בכוסות, במחירים סבירים. גם מחירי היין בתפריט סבירים, ואלא אם כן מדובר באמת בבקבוק מיוחד, אתם יכולים לסמוך על זה שתמצאו משהו טוב לשתות, גם במסעדה.

פרונטו
רח' הרצל 4 תל אביב03.5660915
צמחונים: יש. כשרות: אין. נכים: יש. שרותים: מדוגמים. מוסיקה: בווליום של בני אדם.

 

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה אוכל, יין, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות בנושא ביקורת מסעדה: פרונטו

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.