ברבן: חדשות, חדשים ובעיקר טעימים

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

כמה ברבנים חדשים הגיעו ארצה בתקופה האחרונה. נכון שמדובר בשנת 2012, כמעט כולה לאורכה, אבל יש כמה דברים טובים: שניים מבית החברה הסקוטית, ואחד משל כספי משקאות חריפים

אפתח דווקא ב'כספי': היבואן החיפני הוותיק החל להביא לאחרונה ויסקי אמריקאי של Buffalo Trace. מדובר באחת מהמזקקות פורצות הדרך של הדור האחרון, שכדי להסביר למה אני מתכוון, הייתי קורא לה אנקור או סמואל אדמס של עולם הוויסקי והברבן.

בשנים האחרונות יש מגמה בארצות הברית, של מזקקות בוטיק ומיקרו מזקקות מקומיות, שהולכות ומתפתחות. בפלו טרייס היא בהחלט לא המזקקה הקטנה ביותר באמריקה ושייכת לגדולה ביותר. היא גם לא מזקקה חדשה: למעשה היא אחת מהמזקקות הוותיקות שפועלות באופן רציף עוד מהמאה ה- 18, באותו מקום. אז מה המשותף בינה לבין חלוצי בירה הבוטיק האמריקאיים? הגישה, בעיקר.

old numde דוס אנד יענץ... מגוון ברבנים: מה יש לאמריקאים עם ספרות ובקבוקים מרובעים?

old number דוס אונד יענץ… מגוון ברבנים: מה יש לאמריקאים עם ספרות ובקבוקים מרובעים?

הכנסת המותג "Buffalo Trace" בשנת 1999 על ידי חברת סזרק, שקנתה את המזקקה המקורית שבה מייצרים כיום את הברבן הזה עוד בשנת 1992, שברה למעשה סגנון שיווקי והגמוניה תפיסתית בעולם הברבן: הנה באה חברת זיקוק אלכוהול גדולה ולקחה מזקקה קטנה וייצרה בה מותג חדש לחלוטין, בסגנון מרדני ולא שגרתי. זה לא ברבן שנקרא על שמו של מישהו, או ברבן עם מסורת של טרום היובש וכד'. נכון, המזקקה נקראת על שמו של נתיב הבפלו שעבר סמוך לה, אבל זה הכי קרוב שתגיעו להריטייג' הוויסקי האמריקני.

מאז נכנסו מוצרים נוספים ולא מעט מהם, כולל כאלה על שמם של מזקקי ויסקי וברבן מיתולוגיים יותר או פחות, אבל למותג יש עדיין תדמית פורצת דרך ולא שגרתית – משהו של מזקקה קטנה, אם תרצו.

הברבן שאני מחזיק ביד הוא McAfee's Benchmark: סזרק קנו את השם "בנצ'מרק" מסיגרם, בזמנו, והצמידו לו את השם מק'אפי, אולי כדי להתחבר לעולם האנטי וירוסים או משהו. לא לגמרי הרור לי. בכל אופן, הבקבוק דומה מאוד לחצי תריסר ברבנים אחרים (כלומר מרובע), התווית שחורה והספרה "8" מופיעה עליה בזהב אדום. Old Number 8 – לא שנות התיישנות, אלא רק שם המוצר.

הוויסקי עצמו מיושן רק ארבע שנים, וזה בהחלט לא נורא, נהפוכו: מתקבל כאן ברבן מאוד קלאסי, נעים להפליא וחביב ביותר. תג המחיר שכספי הניחו על המוצר הוא 130 ש"ח, בערך, ובהתחשב במדיניות המס הגועלית של ישראל, עלויות ההובלה והטרחה השיווקית, המחיר הזה סביר בתכלית (המחיר בארה"ב הוא לא פחות מ- 12$).

Four Roses Small Batch

Four Roses Small Batch (צילום יחצ)

Four Roses Small Batch (צילום יחצ)

ביבוא החברה הסקוטית (פור רוזס שייכים לקירין, שהסקוטית מייצגים). מי שמכיר את הברבן הרגיל, ימצא שהברבן הזה נותן הרבה יותר 'אומף' מהפור רוזס הרגיל. הבקבוק יפה, מעוגל ושמנמן, אבל יש בו כאמור יותר מאשר רק חן. ה- Four Roses Small Batch, אומרים בחברה הסקוטית, הוא בלנד של ארבעה סוגי ברבן שונים; משהו שבין הברבן הבסיסי, ל- סינגל בארל של המותג.

אהבתי אותו. הוא בהחלט בין הברבן של בנצ'מרק, לבין הבא בסקירונת הזו. הוא עדין, ואפשר לשתות אותו בלי מים – ובוודאי שבלי קרח. למעשה, אני חושב שאם תוסיפו קרח, תבזבזו אותו מאוד. הוא מתאוורר ונפתח, ונותן ארומות של מעבר לווניל-קוקוס-דבש הבסיסיות. יש בו אפילו קצת ירקרקות חביבה, מרעננת. כ- 250 ש"ח.

Evan Williams Single Barrel 2001

אה… כבר עולם וסיפור אחר משני הקודמים. האמת, שזה הגיע אלי כבר לפני תקופה ארוכה למדי – עוד לפני הקיץ, ונראה היה בזבוז לכתוב עליו לפני עונת הוויסקי. אני לא מצטער. אני חוזר מדי פעם לבקבוק הזה ונהנה בכל פעם מחדש, זיפ קטן, בשביל התחושה. אם לחזור למעלה, לענייני מזקקות וכאלה, אז צריך לזכור שאבן

 (צילום יחצ) Evan Williams Single Barrel 2001

(צילום יחצ) Evan Williams Single Barrel 2001

ויליאמס מחזיקים משהו כמו 900,000  חביות (גדולות, זה לא 225 ליטר של יין) של ויסקי במחסני היישון שלהם. לשלוף מאלה משהו כמו 1,000 חביות, נניח, כדי לייצר את המוצר הזה, ולטפל בהן בהתאם, זה חתיכת כאב ראש. שווה את זה? לדעתי בהחלט, במיוחד כשמדובר במותג כל כך גדול, שנחשב די בסיסי בארה"ב. זה מתחבר גם לטרנד של המזקקות הקטנות וה- special finishes למיניהם, שצצו בכל העולם, מארצות הברית ועד סקוטלנד.

הווינטאג' הזה (2001) של הסינגל בארל של אבן ויליאמס הוא בהחלט ויסקי עם אמירה רצינית. כן, הוא מתקתק ויש בו לא מעט טונים של עץ, אבל הוא עדיין מאוזן מאוד, וטעים, פשוט כך. מלא ואפילו די עבה, הוא נותן תחושה מאוד נעימה בפה. זהו ברבן לשעת ערב מאוחרת, לזמן שבו אפשר להתישב לאחור ולנסות לשכוח את ביבי ומירי, את שלי ונפתלי ואפילו את זה שמחר שום דבר לא הולך להשתנות.

לטובה, לפחות.

 

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה אלכוהול, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.