גמלא השמורה: תגובה מעורבת

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

יקבי רמת הגולן יוצאים עם תת-סדרה חדשה ל'גמלא' הוותיקה. שם חדש, עיצוב מודרני ובינתיים גם ארבעה יינות שאת חלקם כבר הכרנו בעבר. אז האם יש בשורה בשמורה?

 אני לא בטוח, אבל נתחיל מההתחלה.

'גמלא' היא אחת הסדרות המוצלחות של יקבי רמת הגולן, אבל למרות ה- good value שלה בהרבה מהיינות, היא לא סדרה שמסעדנים אוהבים למכור. הסיבה פשוטה: את היינות אפשר למצוא לא רק בחנויות יין, אלא גם ברשתות השיווק. חובבי היין מכירים את המחירים של יינות הסדרה – או יודעים פחות או יותר כמה עולה "בקבוק גמלא" – וקשה למסעדן לדרוש מחירי מסעדה עבור היינות האלה. בנוסף, למרות שעברה ריענון לפני כמה שנים, עדיין, 'גמלא' היא סדרה עם פחות שיק, ולמרות ההיכרות ארוכת השנים של הקהל עם הסדרה, גם לא נהנית מהיוקרה של 'ירדן' ולא נמכרת מאליה.

אני מניח שביקב חיפשו למנף את המוניטין שלהם וליצור משהו שיהיה שמור למסעדות בלבד, עם מכירה בחנויות יין. הפתרון, במקרה הזה כמו במקרים אחרים, הוא לייצר תת-סדרה, בלי לפתוח סדרה חדשה ולהשקיע ימבה משאבים בתדמית, ובלי לפגוע ביתר היינות.

'גמלא השמורה' מורכבת אם כך מארבעה יינות, שאת חלקם פגשנו כבר בעבר. היקב מבטיח שיוציא יינות נוספים בסדרה, ותמיד יהיו אלה יינות בכמויות קטנות יותר, מזנים שונים ומיוחדים וכד'. לא קיבלתי תשובה על השאלה "כמה זה מעט?" אלא רק תגובה בנוסח "זה מאוד משתנה בין יין ליין", מה שמהווה סוג של עלבון לאינטיליגנציה של הלקוח.

גמלא השמורה: תגובה מעורבת 1

יינות גמלא "השמורה" (צילום: גלעד לרום)

 ארבעת היינות דעכשיו הם:

גמלא 'השמורה' ברוט NV: אני שומר לקראת סוף השנה ומבעבעיו. בכל אופן, הוא עשוי משרדונה ופינו נואר בחלקים שווים ועבר התיישנות של שנה על השמרים. לא לשכוח שהוא NV, אבל לא בררתי מה התערובת. פויה עלי. אני מבטיח לבוא עם תשובות לקראת השנה החדשה. מחיר: 69 ש"ח לצרכן. למי שתהה, לא יהיה יותר ברוט בסדרת גמלא, אלא רק בתת הסדרה הזאת. בכך עושים יקבי רמת הגולן צעד נוסף וחכם ומתרחקים עוד יותר מכל (הבררה) המבעבעת שמוכרים כאן – חלק מיבוא וחלק מתוצרת מקומית, תחת הכינוי "ברוט".

 גמלא 'השמורה' קברנה סוביניון 2010

לא רע בכלל. ארומות של דובדבנים עם קצת שוקולד וטיפה תפוז. למרות השנה שעברה עליו בחביות, הוא בעל גוף בינוני ולא כבר מדי או עמוס. הוא מחליק יפה בפה ובהחלט מהנה. נראה לי יין מצוין לארוחת ערב בכל מסעדה ישראלית שמגישה בשר לא כבד מדי. מכיל 14.5% אלכוהול, אבל המבנה הטוב שלו מאפשר בהחלט לשתות ממנו להנאה.  86 ש"ח לצרכן.

 גמלא השמורה טמפרניו 2010

זה הפחות מוצלח בשלישיית היינות האדומים, ופייר? יש כל כך הרבה יינות ספרדיים טובים בשוק, גם יינות כשרים, שאני לא ממש מבין את הצורך או הרעיון כאן. לא הצלחתי למצוא בו משהו striking משום בחינה, וגם האופי הזני לא ממש בולט. בניגוד לקודמו – ובהחלט בניגוד לבא אחריו – זה פשוט "עוד יין".  82 ש"ח, רק בחנויות דרך היין ובמסעדות. אגב – בציר ראשון לזן הזה ביקב.

 גמלא השמורה נביולו 2010

היין הזה יצא בפעם הראשונה בשנת 2010, ולא ממש התלהבתי ממנו אז (בציר 2006!). בטמקא כתבתי כך:

 "גמלא נביולו 2006 – יין ראשון מהזן הזה ליקבי רמת הגולן. מלבדו רק יקב דרור הקטנטן מייצר מהזן הזה כמה מאות בקבוקים, כך שבכל מקרה זהו חידוש. זהו לא יין ענק, בסגנון היינות המכובדים של איטליה, אבל עדיין תמצאו כאן ארומות מעניינות של בשר טרי ופרחים – סיגליות, ובפה הטעמים מאוד מפולפלים והטאנינים בועטים. יין מעניין, ממש לא רע ובטח לא בשביל להכניס לאיזה בלנד, אבל עדיין ברמת ה-curiosity יותר מאשר כל דבר אחר."

ואתם יודעים מה? זה נשאר פחות או יותר אותו דבר, רק שהפעם הדברים הרבה יותר מאוזנים, לטעמי: ארומות הפרחים החביבות כאן, באף וגם בפה. הצבע צלול-סגלגל, יפה בדרכו. הכל פה נעים וקליל, כולל הטאנינים, שב- 2006 היו הרבה יותר מודגשים. החמיצות טובה ומאוזנת וסך הכל היין טוב, וסימפטי, ועושה את העבודה.

ואם אתם שואלים "רגע, ובניגוד לטמפרניו והספרדים, חסרים נביולו איטלקים בשוק?" אומר כך: קודם כל, אני לא מכיר הרבה כשרים. דבר שני, יש כאן יין שיש לו USP משלו: הקלות שלו והאופן שבו הוא 'זורם', הם בהחלט הדברים שעושים את העשיה שלו מוצדקת, ואת ההכנסה שלו לתת-הסדרה המדוברת, מוצדקת לא פחות.  המחיר: 82 ש"ח. קצת לא-זול. גם זה – רק בחנויות דרך היין ובמסעדות.

 

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, יין, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

3 תגובות בנושא גמלא השמורה: תגובה מעורבת

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.