פרס ירדן 2012: הפחד והחששות

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

השתתפתי כ'שופט' בחצי הגמר של תחרות 'פרס ירדן' של יקבי רמת הגולן. למה אני מבסוט, ולמה לא?

כל פעם שיש תחרות כלשהי, שמיועדת למלצרים או אנשי מקצוע, אני מתלבט ביני לבין עצמי – ואחרים. לא כל כך בגלל הרמה – שיכולה להיות גבוהה יותר –  אלא בגלל הפחד מהכשלון, של מי שבסופו של דבר מייצגים את היקבים והיבואנים בפני הקהל.

'פרס ירדן' הוא מוסד חשוב מאין כמותו: הוא אמור לחזק את ההבנה ביין של מי שעוסקים בתחום, אוהבים אותו ונהנים ממנו. השילוב, השנה לראשונה, של חובבים צעירים בתחרות, גם הוא חשוב מאוד.

פרס ירדן 2012 - דבי שיאון וארנון הראל

פרס ירדן 2012 - דבי שיאון, מנהלת ההדרכה והמארגנת וארנון הראל, מנהל השיווק של יקבי רמת הגולן

כמו בתחרות השמפניה של מואט ושנדו בשנה שעברה, גם כאן, ההשתתפות של אנשי היין המקצועיים – מלצרי היין ומנהליו – היתה מועטת מדי. היו ספורטאים טובים שבאו, וכל הכבוד להם – ובכוונה לא אזכיר שמות לכאן או לכאן – אבל לא מספיק. חסרו לי סומליירי של כמה מהמסעדות הטובות ביותר בעיר – וחבל מאוד.

אני מבין את החשש מההתמודדות. Hell (גיהנום), גם אני לא הייתי מעמיד את השם והידע המפוקפקים שלי למבחן כל כך בקלות. כן, יש לי נקודות חזקות, ויש לי נקודות פחות חזקות, אבל לו היתה מתקיימת תחרות לכתבי יין, לא היה לי קל לגשת אליה. הרבה יותר קל לשבת בצד הזה של השולחן, ולהעלות שאלות מאוב, מאשר לנסות ולענות עליהן.

לא היה לי קל – אבל הייתי ניגש.

למה? כי זה חשוב. חשוב אם אתם רואים חשיבות בקידום היין, כחלק מהמכירה שלו אפילו. "קידום" בקטע של בניית תדמית ותודעה. כן, ואני בהחלט מקווה שאף אחד לא יארגן תחרות כזאת לכתבי יין…

ידע זה לא הכל. גם אם אתם חוששים, תזכרו שיותר מאשר לדעת על יין, מאיפה הוא בא ומאילו זנים הוא מיוצר, חשובה הגישה. זאת האהבה ליין וה- passion שאתם צריכים להעביר ללקוחות שלכם, בבר או במסעדה, יותר מהכל. כבוחן בתחרויות האלה, הייתי ואני מוכן לתת נקודות גם ל- passion, על חשבון הידע.

אבל יש גם נקודות טובות

לצד המחסור במלצרי יין, גיליתי הפעם כמה פנינים: מלצרים וברמנים ממקומות רחוקים כמו רמת ישי ומבשלת בירה מסוימת, שיש להם הרבה תשוקה ליין וגם ידע. לטעמי, משעלו לגמר, התחרות הזאת – אם ינצחו בה ואם לא – יכולה להיות להם קרש קפיצה לעבודה במקומות אולי קצת יותר מרכזיים, אבל אני לא בטוח אם הייתי רוצה בכך: בכלל לא רע יהיה אם מישהו עם ידע ואהבה ליין יעמוד לרשות הלקוחות ברמת ישי, כמו גם במבשלה של בירה. זה עניין של גישה.

שיתוף פעולה של המסעדות

לפחות שלושה ואולי יותר מהמתמודדים שבחנתי, אמרו "אני פה בגלל עצמי, לא מטעם המסעדה שבה אני עובד." כן, זה אומר עליהם הרבה, ולא פחות זה אומר על המסעדה שלהם. בעולם הברים, האחרונים דוחפים את הברמנים שלהם להשתתף בתחרויות. בתחום היין, משום מה, זה פחות בלט הפעם.

בהקשר הזה אני רוצה להעלות סוג של 'מחשבה': תארו לכם שכמו שהייתם רואים מדבקה של "מומלצי מפה" על חלון הראווה של מסעדה זו או אחרת, הייתם רואים מדבקה יפה שהיה כתוב עליה "סומלייה המסעדה: ישראלה ישראלי, זוכת פרס ירדן 2012"  או "סומלייה: ישראל ישראלי – גמר פרס ירדן 2012".

היה משנה לכם? היה עושה משהו לתרבות היין של בעלי המסעדה או שסתם היה מרחיק ת'קליינטים?

מה תגידו?

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, תהיות שונות, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

3 תגובות בנושא פרס ירדן 2012: הפחד והחששות

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.