יקב ארזה: תל ארזה – היין הסודי

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

אני שמח שלא הייתי צריך לאכול את הכובע שלי לשם שינוי, וגם שמח ביקב ארזה, שמלבד חביב ביותר, העיז ועשה משהו שלא עשו עד היום, וראוי שידברו בויקב ארזה: תל ארזה - היין הסודי 1

פיליפ ליכטנשטיין הוא אחד מהייננים הישראלים הפחות מתוקשרים – ולא בצדק. ליכטנשטיין, בוגר מונפלייה, עבד כשני עשורים ביקבי כרמל, ואף ניהל את היקב בזכרון יעקב. למיטב זכרוני הוא עזב את היקב בסביבות 2005, והצטרף ליקב ארזה.

יקב ארזה: תל ארזה - היין הסודי 2
ליכטנשטיין (מימין) ואלחנן שור. רוח חדשה. צילום: דוד מל

ארזה הוא אחד מהיקבים ה'ירושלמיים': אותם יקבים ותיקים, בני מאה ויותר שנים, שנדדו מירושלים העיר אל מחוצה לה. אפרת (טפרברג) ושני האגפים של משפחת שור הם בין היקבים האלה. מוטי שור ואלחנן שור הם מי שמנהלים את העניינים ביקב ארזה, והבאתו של פיליפ ליכטנשטיין ליקב היתה בבחינת שינוי כיוון של 180 מעלות.

היקבים הירושלמיים ייצרו מאז ומעולם יינות פשוטים, רובם יינות לקידוש או יינות שולחניים פשוטים מאוד. עם השינויים שחלו ב'תרבות היין' בישראל, שלבו שלושת היקבים האלה מוצרים בכיוון חדש עבורם, ונכנסו לעולם היינות השולחניים הגבוהים יותר. ארזה מייצרים יינות במחיר בסיסי מאוד – סביב 30 – 35 ש"ח – בסדרות של יין קל, ולא רע בכלל.

'תל ארזה' – מחווה לשכונה שבה היה היקב לפני שעזב את ירושלים – מתומחרת במחיר של 60 ש"ח בערך, אבל עדיין, המחיר בסיסי יחסית למה שקורה עכשיו בשוק. עם זאת, היקב צפוי להוציא בקרוב יין יקר, שגם זכה כבר במדליית זהב ב'טרהוינו' של השנה.

בכל מה שקשור בשיווק, נראה שבני שור קצת מחפשים עדיין את הנישה שלהם, אבל עושים את זה בדרכים מקוריות.

אנשי ארזה שכרו את ליכטנשטיין במידה רבה כדי שיביא את היקב לסטנדרטים מודרניים. בדרך, הם הוציאו סדרה של יינות קידוש קלים, והשקיעו בקטגוריה שנחשבה לכזאת שלא משקיעים בה גרוש, יותר מחומרי גלם, בקבוקים ותוויות. היקב הכניס – לראשונה בארץ, ובינתיים לבד – את ה- Zork: סוגר מודרני שאינו דורש פותחן בקבוקים. תוויות מודרניות וזכוכית יפה וטובה גם הן עשו הבדל גדול בקטגוריה.

תל ארזה מלבק
תל ארזה מלבק. צילום: יחצ

אליבא הפרסומים, "תל ארזה" כולל שתי תוויות: אחת של קברנה סוביניון, ואחת מלבק. כדי לקבל את חוות הדעת האובייקטיבית ביותר האפשרית, ובלי שיגידו "אה, זה ארזה…", שלחו ביקב את היין לעיתונאים, אך לא תיוו אותו. מדבקה של QR Code הביאה את מי שהיה לו סמארטפון לאתר אינטרנט, www.secretwine.co.il שהסביר את הקונספט, וממנו לדף פייסבוק. את היינות מכרו גם בחנויות יין מסוימות, כמעין טיזר שיועד גם לקהל הרחב. מהלך שביננו, הוא לא לגמרי חוקי – חייבים פרטים מסוימים שיהיו על בקבוק יין למכירה.

את חוות הדעת הבלתי משוחדת והבלתי תלויה שלי על היין כבר כתבתי, והוא גם עבר טעימה של עוד שניים-שלושה פיינשמעקרים ששתו ולא התלוננו יותר מהרגיל. המחיר בהחלט מתאים.

מסיבת עיתונאים בנושא היינות האלה ויין הפרימיום החדש של היקב צפויה בתחילת ינואר. נחכה ונראה, ונקווה לטוב. התקווה הגדולה שלי היא שהיקב ימשיך במדיניות התמחיר השפויה שלו גם ביין הגבוה.

(המאמר פורסם במקורו ב- 27 בדצמבר, והועלה שוב בגלל בעיה טכנית)

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, יין, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.