אשכול הזהב: כמה התרשמויות קצרות

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

כמה נקודות ששמתי אליהן לב בערב הגאלה של אשכול הזהב, ולא קשורות באיכות היין, איכות האוכל או בתחרות עצמה, בעצם…

המנחה היה אג'נדאי, כרגיל. אולי כדאי לומר לחבר מהטלוויזיה שלא חייבים לתת עשרים דקות נאום בין כל אחד מהדוברים. הבנו שאתה מחובר ל'משאלת לב', וזה משמח מאוד, אבל רבאק, בנאדם, יש אנשים שלא לקחו חדר במלון. מה שכן, יחסית לאחת אחרת מהטלוויזיה, ההיא שהחליטה לדבר לכולנו בגוף שני רבות (או איך שקוראות לזה), היה סבבה. יצאנו יחסית בזול, מבחינת האג'נדה של המנחה, נגיד ככה.

היה מטריד-מינית. אני, לו הייתי השרה הגברת אורית נוקד (סיעת עצמאות, נכון?), לא הייתי עובר בשתיקה על ההערה של השר שמחון, מהסיעה שלה, עצמה. מה? בגלל שמי שאחראית עכשיו על הענף היא אשה צעירה וחיננית, פתאום הענף הופך "סקסי"?

השרה אורית נוקד

פתאום נהיה ענף סקסי, הא? השרה אורית נוקד

היה משמח. לפי ההתרגשות שאחזה בארקדי פפיקיאן ושאגת השמחה שלו כאשר ה"ערמון" של ציון זכה במדליית זהב, אפשר היה לחשוב שהוא זה שעשה את היין. האמפורה קברנה סוביניון 2006 זכה לקצת פחות הצלחה. אומרים שהסנדלר הולך יחף, לא? אז כנראה שזה נכון, לפחות על רגל אחת.

יורם כהן, יקב תניא

היה אח גדול: יורם כהן, יקב תניא, שמח בחלקו

היה אח גדול. יותר מאחד, בעצם: את יורם מיקב תניא קשה היה לפספס. מה שכן, קשה גם היה לפספס את החיבה הגדולה ששוררת בינו לבין לי-עוז כהן. בשלב מסוים הם נפגשו באולם המינגלינג, ולי זה הזכיר שני כדורים ממוגנטים שמנסים להצמיד זה לזה בקטבים הזהים. אני יכול רק להניח שזה בגלל שכל אחד מהם חשש שיגזלו ממנו את תדמית המוזנח, עם הכובע והזקן והשער שנראה כאילו שלא נחפף כבר חודשים. יורם, תקשיב: וותר לו. אתה עוסק במזון, בנאדם, והמראה המוזנח שלך לא עושה בהכרח טוב למי שחושב על ארוחת ערב עם . זה כבר בלי לאמר עוד משהו על ההערה שלך, שאת היין שלך אפשר גם לקחת לשרותים. קח בחשבון שבאולם היו שלושה אנשים שלא ראו "האח הגדול", ויצאו קצת מבולבלים, בכל מה שקשור בהלכות . באולם היה עוד אח גדול אחד, שבא לוודא שהכל מתנהל כשורה. אני שמח שהכל עבר בשלום, כולל ארבעת המעברים המופגנים שלו ליד השולחן שלי. ראיתי אותך, הכל בסדר.

ארקדי פפיקיאן

יוצא לשופינג: ארקדי פפיקיאן ובקבוק הרקנאטי שקנה במכירה הפומבית. שאפו - באמת.

היה יותר מסה מכוווּּּלם. מגנומים, דאבל מגנומים ומהדורות מיוחדות זה אחלה, אבל שתי ארוחות ערב במסה גייסו עשרת אלפים שקלים חדשים (קרדיט לאלדד לוי, ששם לב לזה ראשון, קיבינימט).

היה מנצח גדול, ואפילו שנים. בכל שנה יש אחד או שניים כאלה. השנה זה היה שילה עם יינות בציר 2008 שלו, ויקב רמות נפתלי שלפי התוצאות באתר זכו בחמש מדליות, שלוש מהן זהב. כל הכבוד, באמת. עכשיו רק צריך לחשוב איך מסבירים את העניין הזה למנהל הבנק (תסבירו לו שזאת השקעה), ואיך מוודאים שזה לא יחזור בשנים הבאות.

רמות נפתלי קוצרים תהילה ופרסים

הביתה בשמחה רבה: רמות נפתלי

(לא) היה קוד לבוש. למה הבחורות מתלבשות יפה, והבחורים לא? בעצם, אתם יודעים מה? תמשיכו להתלבש ככה. בשנה הבאה אני אוריד עשרה קילו, ובכלל לא יהיו לי מתחרים. את גביע המתלבש המבריק של הערב אני מעניק לאבי פלדשטיין, על חולצת הפאייטים המשובחת שלו. מסונן או לא מסונן – אין עליו. שאפו (ראו גם סעיף "האח הגדול").

היו כסאות מוזיקליים. מישהו חייב להציל את השלישייה הזאת מעצמה. זה לא יתכן שכל שנה הם יתמודדו, רק כדי להחליף ביניהם מקומות. אני מתכוון כמובן לשלושת יינות הקינוח הלבנים "שלנו": ההייטסויין של רמת הגולן, הגווירצטרמינר בציר מאוחר רזרב של , והכרם שעל, של היקב ההוא, שאסור לי להזכיר את שמו. בעצם מותר לי, כי אף אחד לא מסתכל פה: כרמל. השנה רמת הגולן לקחו את המקום הראשון, את השני וכרמל את השלישי (הא!). בשנה שעברה זה היה כרם שעל במקום הראשון  (אבל זה בסדר, כי אז עוד דיברנו), ההייטסויין במקום השני והבנימינה הגיע שלישי. ב- 2009 זה שוב היה שעל, הייטסויין ומוסקטו של רמת הגולן, במקום השלישי.

היה קר. את המנה העיקרית קיבלתי בזמן, אבל מישהו שהתיישב בשולחן שלי מנע ממני לחזור אליו בזמן. זה, כי לי לפחות יש טאקט, וניסיתי לתת לו פרטיות לכמה דקות. בסוף נשברתי, התיישבתי בחזרה והצלחתי איכשהו להגיע אליה כשהייתה בה עדיין נשמה. היה מורגש שהמנה היתה סבבה, למרות ש"כנף טלה", כמאמר המלצרית, זה בטח לא היה.

היה יכול להיות מעניין, אם הייתי חושב על זה בזמן. בסוף הערב (שלי) הסתכלתי על הבקבוקים שעל השולחן. הרקאנטי היה ריק, אחריו הסירה של רמת הגולן, שירד באיזה חצי ואני חושב שגם המלבק של טפרברג היה במצב טוב, מהבחינה הזאת. בשנה הבאה אני מתכנן לעשות תחרות קטנה משל עצמי, ולעבור בין השולחנות, לראות מה התרוקן אצל האחרים. זה, כמובן, אם אבי יחליט להזמין אותי שוב.

היה "תחזיקו אותי, אני הולך": הרבה התלוננו שהערב משתרך לו (ראו סעיף "אג'נדה", למעלה-למעלה), ופה ושם שמעתי "אני כבר תכף הולך…". נוצרה אפילו תיאורית קונספירציה, כשמישהו החליט שהכל נעשה (לכאורה, אני אומר, לכ-או-רה) כדי למשוך זמן בחניון, כך שהמלון יוכל לעשות קופה.

היה סבבה. באמת. אחרי הכל, לאשכול הזהב אין תחליף. כל מה שכתוב כאן, לטוב ולרע, עושה אותו רק יותר רלוונטי לתעשיית היין המקומית, ואני יכול רק לקוות שהוא ישאר כזה.

שבת שלום.

צלומים: דייויד סילברמן, מתוך אתר sommelier.co.il

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה ארועים ותחרויות, יין, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

4 Responses to אשכול הזהב: כמה התרשמויות קצרות

  1. כנף טלה?? זה מעולה כמעט כמו "צלַיות עגל" שפעם קיבלתי באיזה מסעדה רומנית (הזמנתי כליות וזה יצא צלעות, או להיפך)

  2. מאת ח ל י‏:

    מעניין באמת לבדוק מה ב א מ ת שתו הכי הרבה על שולחנות המבינים ובעלי העניין ןהאינטרסים…

  3. מאת גיא‏:

    התחרות לא ממש רלוונטית. כמב יקבי בוטיק בכלל לא טרחו לשלוח את הסחורה שלהם? 150? יותר?
    יש יקבי בוטיק שמוכרים את כל הסחורה שלהם מבלי לשלם ליחצנים שישלחו את היין לכתביי יין. יש לא אחד ולא שניים כאלה שפשוט מוכרים כמו משוגעים למרות מחירים אסטרונומיים.
    שמפיקי התחרות לא ייתיימרו לייצג את מה שקורה כאן. גם הם עסק כלכלי ומי שלא משלם להם – לא נכנס.

  4. פינגבאק: ויתקין שורשים ב' 2007 טעימה של יין זה ויינות אחרים של ויתקין | שגיא קופר: המרקקה היומית - The Daily Spittoon by Sagi Cooper

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.