שאטו גולן: גשם חדש, אבל לא על כולם

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

שאטו גולן משיקים את היינות החדשים שלהם: גשם לבן 2010, גשם אדום 2008, סירה 2009 ויינות נוספים. 'מצבו של היקב איתן', אומר שוקי שי, מבעלי היקב, אבל לא חוסך את האזהרה מהבאות

ארוע ההשקה השנתי של שאטו גולן נפתח בדבריו של שוקי שי לזכרו של דניאל רוגוב. אחר כך הוא סקר בקצרה את מצבו של הענף, והקשיים שאיתם הוא מתמודד: ההוצאות הגדולות יחסית, שרק עולות, ובעיית הווירוסים בכרמים, שעדיין לא נפתרה. יכול להיות שהגשם הכלכלי ובעיות הווירוסים היא בעייה של כל היקבים של ישראל, אבל שוקי שי משדר "אני יודע להתמודד עם זה ומוכר את היין – בעיקר ואם לא בעיקר אז הרבה ממנו – לשוק הפרטי בבריטניה."


אורי חץ, היינן של היקב, פתח עם 'גשם ורוד 2011': יין רוזה נעים, שיצא מהמכל לפני כשבוע, ויהיה גם כנראה בבקבוק: יין נעים, בעל חמיצות גבוהה יחסית, וטעמים רעננים. 90% גרנאש, מעט ברברה מכרם שבו של גבי סידן ומעט סירה.

גשם לבן 2010

דומה ל- 2909 – רוסאן וגרנאש בלאן, עם מעט ויונייה. תסיסה חלקית בחביות בחביות ישנות. חצי שנה בחביות ואז ערבוב החלקים השונים והביקבוק. זהו יין רענן, קליל ואלגנטי, למנות ראשונות חמצמצות. מרגישים מעט את השפעת העץ, אבל ללא מלולקטית, היין שומר היטב על החמיצות שלו, ונעדר מתיקות. יבש ואפילו טאני. לפתוח ולשתות בעוד שנה, לפחות. הסתדר יפה עם הפיצה הלבנה של טוטו, עם פטריות ובייקון.

סירה 2009

עם מעט גרנאש ומורבדר ('בגלל שככה יצא יותר טעים', אומר חץ), אבל העיקר כאן הוא הבציר: שנה שדומה יותר ל- 2007, בהשוואה ל- 2008. שנה קרה וקלה יותר באופי שלה, ובעלת חמיצות טבעית גבוהה יותר. האף מאוד מעניין: יש כאן משהו קצת פרוע ולא שגרתי. האלכוהול – 14.4% – טיפה מורגש באף הראשון, אבל לא הסטרי, ונרגע תוך כמה שניות. הפה עם חמיצות מאוד מאוד גבוהה, טאניות חדה וסיומת מאוד ארוכה. יש מליחות קטנה על השפתיים, שהיין הזה משאיר. זהו יין שיתאים למגוון של מאכלים – אל תחשבו כאן על סירה כבדה או מתקתקה.

גשם אדום 2008

גרנאש וסירה בחלקים של 54% ו- 40%, ואז מעט קריניאן ומעט מורבדר. גם פה, האף עדין יחסית וסגור. הפה – לעומת זאת – שונה לגמרי מהיינות הקודמים, עם מתקפה יחסית קטיפתית יותר, ויותר רחבה. הוא מאוד טאני ויבש להחריד, וממש 'מצמת' את הפה. מאוד קר באופי שלו, מנטולי אפילו. לא יין קל, אבל יהיה מאוד ידידותי לאוכל. משהו מתקתק בכל זאת, שמתאים לאוכל מקומי, אבל לא מתובל מדי.

קברנה סוביניון 2009

היין הרחב ביותר של היקב בשלב זה. קברנה סוביניון טוב, פירותי ועסיסי, עם מתקתקות פירותית טובה וחמיצות מאוד מאוזנת. הסיומת לא ארוכה, אבל היין עושה טוב: יין לגים, נעים וכזה שיזמינו ממנו בקבוק שני בארוחת ערב טובה.

עוג 2009

עבה, עסיסי מאוד ובעל מתיקות פירותית טובה. מאוד 'יין': הרבה תיבול, חמיצות מאוד גבוהה עם הפיחתיות וטאנינים שמחזיקים כאילו את כל החבילה הזאת ומאחדים אותה. ארומות? בנוסף ל'מרק הפירות' האדום, יש כאן משהו אוורירי יותר – מנטולי ואניסי – שעושה את היין מעניין ומורכב. עגול וטוב.

אליעד 2009

מתוק מאוד בפה הראשון – משהו שמלווה בתפוזים וליקריות. מעט שוקולד בהמשך. זהו יין מאוד מחניף, גם אם הוא טאני קצת. סוגר ארוך, עם חמיצות מצוינת והתרשמות כללית טובה מאוד. יין מאוד ישראלי…

טוריגה נסיונל 2009

קינוח יחודי בנוף שלנו, שעשוי מהענב הקלאסי לכך. יין די כבד, מתוק, עם טעמים חרפרפים-מתובלים. מצוין עם שוקולד שחור או לפחות מריר, ומשהו חמאתי.

מחירים: קברנה סוביניון – 148, אליעד – 192, סירה – 151, גשם – 115 עד 245. מחירים בשקלים.
צילומים: יח"צ שאטו גולן.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, יין, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות בנושא שאטו גולן: גשם חדש, אבל לא על כולם

  1. פינגבאק: פורטו(גל) מול ישראל « דברים ששותים – על שתיה, ועל מה שמסביב

  2. פינגבאק: רשימת פסח 2012 | יין בירה ואלכוהול - שגיא קופר: המרקקה היומית - The Daily Spittoon by Sagi Cooper

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.