יפו, פסגות וחדשות – גם מרמה"ג

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

יקב יפו מוציא 'הריטאז" חדש, ובאותה הזדמנות מציג גם שרדונה חביב ביותר, 'פסגות' מוציאים מרלו חדש ויקבי עושים בית ספר לצעירים

אני לא בטוח שסידרתי את כותרת המשנה לפי חשיבות החדשות השונות, אבל זה לא ממש משנה. איכשהו, יצאו שלושה דברים חדשים, שכל אחד בדרכו עושה טוב.

יקב יפו החל את דרכו לפני 14 בצירים. אז, משה ואן צלניקר, ביפו, ואחר כך בתל אביב, במרתף הבית. היום, ביקב של ממש, בנווה מיכאל שבעמק האלה, מעורבים ביקב יפו גם בני הדור השני, כאשר סטפן, הבן, הוא היינן הרשמי של יקב הבוטיק. המעבר לעמק האלה אפשרה לא רק לברוח מהשכנים, אלא גם להגדיל את היקב, ולהפוך אותו למסחרי הרבה יותר. הקף הייצור הוא משהו כמו 32,000 בקבוקים בשנה, אדומים ברובם, והחל בשנת 2009 – היקב כשר.

יפו, פסגות וחדשות – גם מרמה"ג 1

אז: אן ומשה צלניקר (יחד עם השומר הנאמן) ביקב בתל אביב. צילום: יחצ

יפו Heritage 2008

Heritage הוא הדגל של יקב יפו. זוהי מחווה, אומר צלניקר, לשורשי המשפחה ובעיקר לאביה של אן, גבריאל, שליווה אותו ואת היקב במשך שנים, עד שנפטר. הענבים לבלנד הזה מגיעים מכרמי היקב, בסביבותיו: 400 מטר מעל פני הים, 700 ק"ג לדונם. הפעם – ולא בכל שנה מדובר באותו בלנד – זהו ממסך של קברנה סוביניון, מרלו, שיראז ומעט מאוד קברנה פרנק. שנה וחצי בעץ צרפתי חדש.

כמו כל היינות של היקב, לא מדובר כאן בפצצת פרי כבדה. הסתכלתי ברשמי טעימה שלי משנים קודמות, וגם בכתבה שכתבתי על היקב בוואינט לפני כשנה, וההתרשמות שלי זהה גם הפעם: ישנו קו שמאפיין לטובה את יינות היקב. עשיה מאופקת מאוד, וגם אם נעשה שימוש בעץ חדש (וזה בולט ביין הנוכחי מאוד), כבר ראיתי הרבה מאוד דוגמאות ליין שהעץ הרבה יותר אגרסיבי בו.

מבציר 2007 לא היה יין, ואני נוטה לחשוב ש- 2008 יתיישן פחות מ- 2006. צריך יהיה כנראה ביקור ביקב, כדי להשוות בין שני הבצירים שוב, בנקודת הזמן הזאת. בכל מקרה, גם ה- 2008 הוא יין מוצלח: לטעמי מוכן כבר לשתיה, עם פוטנציאל התיישנות של שנתיים-שלוש, בעל גוף בינוני, ומרקם נעים. מעבר למתיקות שבמתקפה, הטאנינים מורגשים בו היטב והטעמים מתובלים למדי. זהו יין בעל מורכבות טובה באף ובפה ואיזון. מחיר? תלוי את מי שואלים: 149 ש"ח לפי הקומוניקט, ו- 159 ש"ח לפי אנשי 'אדום כהה' שנכחו בטעימה. בכל מקרה זה טיפה גבוה.

יפו, פסגות וחדשות – גם מרמה"ג 2

כיום: משה וסטפן צלניקר, ביקב בנווה מיכאל

יפו שרדונה 2011

(דוגמת מכלים) גם כאן, היין לא גדול, אבל טעים מאוד. ומי צריך 'גדול', כש'טעים'? בציר 2009 היה מוצלח בעיני מ- 2010 (לא כתבתי על האחרון, אני מודה), וזה נראה כהולך בדרכו של 2009. הרבה פרי רענן בדוגמא הזאת, אף מלא ליים ואשכוליות, מנטה ונענע. בפה יש מתיקות פרי מטעה מאוד – ומודגשת – שעושה אותו יין-אוכל מעניין מאוד. ההשקה נערכה ב'Casa nova' החדשה של שף (ואיש בירה גולדה) ניר דגן, והיין הזה התלבש יפה מאוד על סביצ'ה מתובלת שהוגשה אחרי הטעימה. 85 ש"ח ליין מאוד מאוזן וכיפי לאוכל – שוב, טיפה על הצד היקר, אבל בכל זאת מהטובים של יקבי הבוטיק בארץ.

יקב פסגות

יפו מול פסגות? לא, אין כאן ראש בראש, מרלו מול מרלו. אבל יש כאן הרבה הבדל בסגנון. רוצים shift? קבלו shift. מיפו לפסגות – מפרי מאופק ועולם ישן, לשיאו של העולם החדש ולעשייה כבדה, מסיבית ורחבה מאוד.

פסגות מרלו 2009

יעקב ברג הלך כאן – כמו ביינות אחרים שלו – עד הסוף. כמו הקברנה סוביניון, שלא השאיר עלי רושם מיוחד למרות כובד משקלו, גם כאן מדובר ביין 'שנותן'. בלי דקנטר, ביום הראשון, מדובר היה ביין מאוד עבה, טאני להחריד ומפולפל. ביום השני בבקבוק הוא קצת התרכך, והחליט שהוא מוכן ללוות כמה פרוסות שייטל מפולפלות שטוגנו קצרות על המחבת. לא בקלות, ולא בלי להזכיר לכולם שהוא שם, אבל ליווה את האוכל.

במרלו של פסגות מורגשת ייננות החביות, אבל העניין כאן הוא הפרי: הוא מסיבי, עוצמתי ומרוכז מאד, ומצליח להתמודד עם 13 ירחי החביות והשוקולד המריר שהן משאירות בפה. במחירי הביניים, אם רוצים כבר למכרו מרלו בישראל – אז מרלו כזה.

מחיר? 75 ש"ח. אם אתם בעניין של להשאיר רושם – זה היין. חייבים להגיש אותו עם אוכל, ורצוי מאד, במיוחד בשלב זה של חייו, לפתוח אותו יום מראש, לפחות.

ולסיום: רמת הגולן

'הקפסולה' הוא מועדון יין לצעירים שחנכו אנשי היקב השבוע. בהקשר הזה, השם הלועזי בהחלט טוב יותר מהמילה העברית שבחרנו בשעתו למה שעוטף את ראש הבקבוק, הלוא היא ה'רדידה' (מועדון היין של גיל הזהב?).

יפו, פסגות וחדשות – גם מרמה"ג 3

הקפסולה: מועדון יין לצעירים, מבית יקבי רמת הגולן

לא, לא מדובר במקום מסוים שתוכלו לשלוח את הילדים שלכם לבקר בו, אלא במועדון חברים שמשלב גם מעין קונספט נודד, עם ארועים שמתקיימים במקומות שונים ופעילויות מגוונות. השקת ה'קפסולה' שבה אני הייתי היתה ב'לה לה לנד' בחוף גורדון בתל אביב. היינות על הבר היו גולן מוסקטו, גמלא ברוט, גמלא שרדונה, גמלא פינו נואר וגמלא סירה (החדש). חמישה יינות קלים ללגימה, באווירה ידידותית לצרכן הצעיר, שכללה גם הופעה וידוענים.

אם אתם צעירים, אתם כנראה לא קוראים את "המרקקה היומית", אבל אם כן, אתם מוזמנים להצטרף לקונספט: במקומות וחנויות שונות, ההצטרפות למועדון מקנה הנחות על מגוון יינות יקבי רמת הגולן, כולל הנחה של 15% על יינות היקב בחנות היקב בקצרין. בנוסף, יתקיימו פעילויות שונות, יוצעו מארזים מיוחדים ועוד ועוד. הרשמה ופרטים בעמוד בפייסבוק של העסק הזה, שלפי התנועה בו, בהחלט זוכה להצלחה.

https://www.facebook.com/hacapsula

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, יין, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.