חדש: ברקן אסמבלאז'

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

קונספט חדש בברקן, שלוקח את היקב למה שמגדיר אותו שמואל בוקסר כ'עולם ישן': סדרה של יינות ממסך מודגשי-טרואר, בסגנון של ארצות אירופה. האם יש כאן מהפכה, או לפחות בשורה?השורה התחתונה היא שכן. '' מכניסים לרשימת היינות שלהם יין במחיר של 90 ש"ח, אבל לא יותר מזה: היקב, שהתמחה עד היום ביינות זניים בנוסח העולם החדש, עושה shift מסוים בהסתכלות שלו, ויוצא עם סדרה חדשה שכולה בלנדים. אז זה לא שסוגרים את עכשיו את כל קווי המילוי של קברנה סוביניון, ממש לא, אבל בהחלט מציגים לקהל הישראלי משהו אחר מהיקב.

עדכון (18.1.2012): היקב משיק רשמית את שני היינות הנוספים בסדרה: צפית ו'ריחן'. דפי יינן מסודרים, עם כל הנתונים, תוכלו להוריד ולקרוא כאן: דפי יינן אסמבלאז'.

במסיבת העיתונאים להשקת הסדרה – ששמה אסמבלאז' – אמר שמואל בוקסר, מנכ"ל היקב, שברקן בדרך להיות היקב הגדול ביותר בארץ. המספרים אותם הוא מצטט – נטיעות של 2,500 דונם רק בגליל העליון, וסדרי גודל דומים גם בחלקים אחרים של הארץ – בהחלט מכוונים לשם. בדרך הוא מדבר על נטיעות של זנים לבנים – שרדונה, שיחליף את הכרמים החולים הקיימים כיום (צרה של כל היקבים), ויונייה ורוסאן, שיכנסו לניבה בשנים הקרובות. גווירצטרמינר בהחלט ברשימה, אומרים בברקן, אבל העדר שתילים מונע נטיעות של הזן הזה. במבט כללי, על כל התעשייה, הוא מדבר על הצורך בחקיקה, שתסדר את עניין האזוריות: הוא רוצה לראות הגדרה אזורית, תקנית, שבה 'מה שיש על התווית, יש גם בבקבוק'. הפיקוח הוא כבר עניין אחר, וכמו רבים אחרים – גם הוא נשמע סקפטי למדי בכל הקשור ביכולת ליישם עניין כזה.

חדש: ברקן אסמבלאז' 1

ברקן אסמבלאז': לא משנה מה יש בבקבוק, העיקר זה מאיפה מגיע. צילום: יחצ

בסדרת 'אסמבלאז' מציג היקב שלושה יינות משלושה אזורים שונים בארץ: כל יין הוא ממסך של זנים שגדלים באותו אזור ומקום. יש לא מעט הבדלים בזנים, אבל הכוונה היא לגבש יינות שמפגינים אזוריות, ותערובת והרכב הזנים שביין פחות חשוב ליקב. הייננים רוצים יינות לאוכל, עם בלאנס שבין הזניות והאזוריות.

 אד זלצברג, היינן הראשי, מחלק את האזורים של היקב לשלושה: אזור תל אל סאפי הוותיק, אזור עלמה הצפוני – מקום שבו ליקב יש סדר גודל של 1,000 דונם ויותר, תחת משטרי גידול חדשניים וניסויים בחלקם. אזור נוסף הוא אזור קריית ענבים-בר גיורא-עמינדב, שבו היקב מפתח כרמים חדשים, חלקם עם זנים חדשים.

היינות האלה הם יינות שהם 'פריצת דרך' בכל מה שקשור באזורים אלה. מה שיותר מעניין היא האמירה שהבלנדים האלה משמשים כדי למכור יינות מזנים שאחרת לא היו נמכרים. "הקהל," אומר זלצברג בעצב, "לא מוכן לקבל יינות זניים שאינם קברנה סוביניון או מרלו. סדרה מבוססת בלנדים היא פתרון מצוין לשימוש בזנים שאחרת לא היינו מצליחים למכור לקהל הישראלי." ה'תלונה' הזאת של זלצברג אינה יחודית לברקן: גם ביקבים אחרים מתלוננים שקשה להביא את הקהל הישראלי להתנסות ולקנות דברים חדשים. ישנו גרעין מתעניין, אבל לא מדובר בכמויות שלהן זקוק יקב גדול. יותם שרון ועירית בוקסר-שנק הקדישו זמן רב לבחירת הזנים והחביות להרכבת היינות השונים, בפיקוח וליווי של אד. 'אלה יינות לא רק מעניינים, אלא טובים מאוד, ומהפכניים.' סיים זלצברג את החלק שלו בהצגת היינות.

יותם שרון המשיך את הקו: 'התעשייה הישראלית מתבססת על תעשיות היין האמריקאית והאוסטרלית כמודלים, והקהל הישראלי חונך להעדיף יינות זניים מסוימים. יצירת ממסכים הוא עניין אחד,' אומר שרון, 'אבל הנושא המעניין לא פחות הוא ללכת לכיוון של אזורי יין ואזוריות, משהו שהיקב לא התעמק בו בעבר. כל אזור צריך לתת את האופי והחתימה היחודיים לו, גם אם זה על חשבון העוצמה של היין: יינות שעברו יישון של שנה בעץ ולא יותר, עם מבנה טאני מוצק, חמיצות טובה והמשוואה שמיועדת לליווי אוכל.'

בעבר, ניסיתי למצוא הבדלים טרואריים בין יינות מרלו שונים מרחבי הארץ, ולא הצלחתי בזה. הגישה של ברקן מעניינת – ואולי מעניינת יותר: היקב לא לוקח את אותם זנים לבלנדים, ואומר "בואו נראה איך הם מתנהגים בכל אזור ואזור", אלא מייצר יין בהרכב זני שונה – בהתאם לאזור. הרעיון הוא להוציא את היין לא רק הטוב ביותר, אלא השונה ביותר, עם מה שגדל הכי טוב בכל אזור. לבדל בין האזורים בדרך זו.

הרעיון לא רע, השאלה היא רק איך היישום.

היקב יוציא את שלושת היינות הבאים באופן הדרגתי. כרגע יוצא ה- איתן.

ברקן אסמבלאז' איתן 2008

היין נקרא על שמו של הר איתן, שנמצא בהרי ירושלים – בגובה של 780 מטר, בערך. האף מעט ירקרק-עשבוני, מאוד מאופק ונעים, והתחושה היא של יין מאוזן. הפה מתקתק מעט, במיוחד המתקפה, עם רכות טובה. היין עגול אך לא כבד. החמיצות אכן גבוהה (יין לאוכל?), והעץ מאוזן היטב לתוך היין, אם גם מורגש. הטאניות מרוכזת באמצעיתו של היין וכמעט ולא מלווה אותו בסיומת. זהו בלנד מבוסס שיראז, שנוספים לו קברנה סוביניון ומעט מרלו. מעט חד בסיומת. כ- 15,000 בקבוקים.

ברקן אסמבלאז' צפית 2009

תל אל סאפי (תל צפית) הוא אחד מאתרי הנטיעות הוותיקים של ברקן (משנות ה- 70). עירית בוקסר שנק מגדירה את הבלנד 'המרגש והמטורף שעשינו עד היום.' הרעיון היה לעשות את היין בלי תכנון מראש, כיין שכיף ותענוג לשתות אותו, גם אם הוא בא מאזור שלא רבים מדברים עליו בהערכה. אין בו קברנה ואין מרלו או סירה. מה שיש הם מרסלן וקלדו (caladoc)– זנים מדרום צרפת (הכלאות מודרניות של ק"ס וגרנאש וגרנאש ומלבק, בהתאמה), שמהם יש ליקב כ- 100 דונם, בסך הכל. המרסלן נבנה כזן ליינות כמותיים והתקבל זן עם גרגרים קטנים ואשכולות גדולים שנותן יינות איכותיים. מה שעוד יש בממסך הוא פינוטאז' ומעט קריניאן.

האף סגור מאוד, ולוקח לו הרבה זמן להפתח ולהתפתח. יש פה פרי אדום טרי בסוג של subtext עדין, עם קצת פטל וטיפה תבלינים. הפה מאוד חלק, עם עובי טוב, והסיומת נוחה, בינונית, עם חמיצות נמוכה יותר מהיין הקודם וטאנינים רכים. זהו יין לאוכל פחות אגרסיבי או שמן, בהשוואה ל'איתן'. כ- 12,000 בקבוקים. כאמור, עדיין לא בשוק, ויהיה מעניין לראות איך יתפתח לקראת השחרור.

ברקן אסמבלאז' ריחן 2008

אף מצוין. צפון הארץ זה צפון הארץ. בכל זאת יש בו משהו… זה גם ברובו קברנה סוביניון – 70% מעלמה, עם שיראז ומרלו מכרם בן זמרה. זהו יין עמוק, שחור, עם גוונים אניסטיים, וטיפהל'ה פרחוניות. בפה הוא מאוד מעוגל, ושמנמן, עם טאנינים טובים. יופי של יין, מאוד ישראלי, שמזכיר מאוד את האלטיטיוד הנמוך באופי שלו באף, אפילו אם הוא מעודן יותר בפה. קל להתחבר ליין הזה, ללא ספק. 15,000 בקבוקים.

מחיר יינות הסדרה הוא 90 ש"ח, וסך כל הייצור הוא כ- 40,000 בקבוקים. סיכום? יינות טובים, נוחים להתחבבות ושתיה. ממלאים היטב את ה'חור' הקטן שיש לברקן בין יינות הריזרב ליינות אלטיטיוד.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

1 Response to חדש: ברקן אסמבלאז'

  1. פינגבאק: רשימת פסח 2012 | יין בירה ואלכוהול - שגיא קופר: המרקקה היומית - The Daily Spittoon by Sagi Cooper

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.