(כוס) השמפניה של קזבלנקה חוזרת

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

אומרים שהיא קיבלה יותר זמן מסך מאינגריד ברגמן, ואולי גם מהמפרי בוגרט עצמו – ויש לפחות שתי ורסיות שלה לאורך הסרט. אומרים גם שהיא לא מתאימה בכלל לשמפניה, אבל עכשיו היא חוזרת – ביג טיים

קזבלנקה: אחד הסרטים האהובים עלי. עד כדי כך, שפעם, מרוב זה שאני מכיר בו כל סצנה, כל מה שנשאר לי היה לשבת ולנסות לפענח (כמעט בלי הצלחה) אילו משקאות שותים שם הדמויות והגיבורים השונים. ישנה שם ערימה של סוגי ויסקי שונים, כולם ככל הנראה גנריים, יש לפחות שני סוגי – אחת לפחות אמיתית – ויש לפחות דבר אחד שנראה כמו ברנדי, או לפחות איזה משהו תוצרת ארצות הברית, שמנסה להראות כמו קוניאק או ארמניאק או מה שזה לא יהיה. בכל מקרה, מייקל קורטיז – במאי הסרט – והמפיקים שלו, הקפידו הקפדה משמעותית על הסוואת המותגים השונים מלבד אחד: Mumm Cordon Rouge.

(כוס) השמפניה של קזבלנקה חוזרת 1

קורדון רוז' דהיום. (צילום: Mumm)

אלה היו הימים שטרום 007, בולינג'ר, ג'יי אנד בי ויתר משקאות מסך הכסף הגדולים; ימי התום של טרם "נשים בקבוק שלכם בכל סצנה, עם התווית חשופה למשך חמש שניות לפחות. תחתמו כאן." אלה היו הימים שבהם היה נהוג שסרט שמתרחש בתקופה מסוימת, ישדר ככל האפשר את הרוח של אותה התקופה: הקורדון רוז' היתה בהחלט מוכרת, הן בצרפת והן בארצות הברית, ושדרה גם משהו שאולי לא מדבר לצופה הישראלי, אבל מוכר מאוד לאירופאי: הסרט האדום הוא עיטור ה- Legion d’Honneur הצרפתי. כשאני חושב עכשיו, כמה היו דורשים היום בשביל תמונה כזאת, שבה הבקבוק הוא הבסיס למשולש בוגארט-ברגמן-שמפניה, אני מניח שזה היה שווה למשהו כמו כל תקציב הסרט דאז.

שמפניה Mumm, אינגריד ברגמן והמפרי בוגרט

'זה קורדון רוז'. תסתכלי לי בעיניים ותגידי שזה לא מוצא חן בעינייך. מה לא? לא טוב? אה, הכוסות? טוב נו, יש מלחמה..." בוגרט וברגמן בקפה לה בל אורור (קליק להגדלה)

אבל בחזרה לכוסות: חברה אמריקאית בשם המתבקש History Company (אתם חושבים שהם הורידו את ה- The בהשראת ה'רשת החברתית'?) עוסקת במכירה של רפליקות ומוצרים בהשראת מוצרים ישנים ועתיקים. באתר שלה אפשר למצוא מקושי דלת בסגנון זה של דאונינג 10, כסאות עבודה של נשיאים לשעבר (1,950$, ואתם יכולים לשים את הישבן שלכם על הכסא של ריצ'רד ניקסון) או תיק 'כתבי מלחמה' בסגנון זה של עמיתי המלומד, החבר י. גת. מה שעוד אפשר למצוא שם הם מוצרי בר שונים: פותחנים, שייקרים ועכשיו גם גביעי שמפניה.

ולא סתם גביעי שמפניה, אלא אלה של הסרט קזבלנקה עצמו.

האמת, שהחברים בהיסטורי קומפני קצת עיגלו פינות כאן. לאורך הסרט, מופיע גביע השמפניה בשתי צורות: אחת, ככל הנראה בביתו של בוגי בפריז, והשניה ב'לה בל אורור', הקפה בו מבלים הצמד חמד ברגמן-בוגרט ביום בו הגרמנים עומדים בשערי פריז ("אני זוכר כל פרט. הגרמנים לבשו אפור, את לבשת כחול."), גרסא שמכאן ואילך מלווה את הסרט לשארית אורכו.

(כוס) השמפניה של קזבלנקה חוזרת 2

-"טעים, הא?" - "אהבתי את הכוסות. קריסטל צ'כי?" - "אה, סתם משהו שהיה לי בארון."

הגרסא הראשונה 'עשירה' יותר, עשויה מה שנראה כמו 'קריסטל בוהמי משובח', עם חריטה ופרחים וכל מה שרק חשבתם עליו. השניה, זאת של הפליטים האומללים ויתר בלייני 'קפה ריק'ס', פשוטה הרבה יותר, עגלגלה וללא שמוצי-פוצי. גביע שמפניה קלאסי, בנפח של 70 – 80 מ"ל; הגרסא שאותה מציעים עכשיו ב- History Company.

(כוס) השמפניה של קזבלנקה חוזרת 3

גביע שמפניה, סטייל של פליטים, מודל 1942. לפי הצבע, נראה גם שהשמפניה מאז... (צילום: History Company)

אז אם אין לכם יקב או אגו גדולים במיוחד ויכולת תכנונית-תככנית סטייל ניקסון, ואתם לא חושבים ש'התעשייה זה אני', הפתרון של הכוסות נראה לי חביב ולא יומרני. היום הוא אולי לא מקובל לשתיית שמפניה, אבל הוא רומנטי להחריד, תודו.

המעוניינים בגרסת הארנבים לתקציר הסרט יכולים למצוא אותה כאן.

תמונות הסרט: אחים וורנר.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.