יקב דלתא: יקב חדש בישראל

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

עולם היין הדתי-חרדי ממשיך להתחדש, והפעם עם יקב דלתא: שותפות שבה חבר גם יהודה כמיסה, מי שהיה היינן של 'אור הגנוז'

"דלתא" -היקב, לא מפעל ההלבשה התחתונה – שוכן באזור התעשייה דלתון, כאשר עיקר הכיוון שלו, כך נראה, הוא לייצוא: השם, הלוגו, התוויות – כולם באוריינטציה אמריקאית, וכמו שנראה מיד, גם היינות. אין כאן זהות ישראלית כלשהי, גלילית או מקומית אחרת משום סוג, ויקב בעל שם דומה ואולי גם כינויי יין דומים יכול היה לקום בארה"ב, ניו זילנד, או הולנד, לכל דבר ועניין. אלפא, אומגה, פיוז'ן – הכול כבר נמצא בשימוש ביינות ישראליים בצורה כזו או אחרת ואני באמת לא מבין מה הרעיון.

יקב דלתא – כמה מייצרים ומה?

היקב מייצר כיום בערך 70,000 בקבוקים, והכוונה היא לגדול לכ- 110,000 בקבוקים בשנה, עם פנים לייצוא. המחירים של היינות נעים בין 90 ש"ח ל- 150 ש"ח לבקבוק, שהם מחירים לא נמוכים ליקב חדש, אבל לא מעבר למה שנהוג בקרב יקבי הבוטיק.

שלושת השותפים הם בני מושב דלתון ואחד מהם – יהודה שאקיר – הוא החקלאי שהכרם שלו הוא המקור למרבית הענבים הלבנים וחלק מהאדומים של היקב. מעבר לכך, הגרנאש לרוזה מגיע מדרום רמת הגולן, הגווירצטרמינר מרמת הגולן, חלק מהקברנה מגיע מכרם הרוח ברמת הגולן ויש גם ענבים מכרם כפר שמאי (גליל עליון).

כמו כן, בבניית היקב, שהתקציב להקמתו הגיע בחלקו מכספי מדינה (כמו שקיבלו רקנאטי ולוריה, למשל) הושקע סכום לא מבוטלברכישת ציוד חדש, שכוללת ממיינת אופטית, ציוד קליטה ומערך ייצור מודרני וחביות קטנות וחביות 300 ליטר חדשות משלושה וארבעה יצרנים שונים בצרפת.

איך היינות של יקב דלתא?

מדובר ביינות צעירים, כאשר האזומים הם בציר 2017 והלבנים – 2018. בכל היינות ניכר השימוש הרב בעץ חדש ובבציר מוקדם מאוד, שלא נראה לי שמספיק להבשלה פנולית טובה: היה חוט מקשר ביין, כאשר הלבנים היו מאוד לא ארומתיים, כמעט חסרי גוף ודי חומציים. האדומים היו בחלקם ירוקים מאד, בעלי חומציות גבוהה וגם כן, לא מספיק נדיבים. העץ – חדש, קלוי – היה ניכר מאוד בכל היינות.  אני מקווה מאוד שהדברים האלה ישתנו עם הזמן, וגם יהודה כמיסה עצמו אומר שהוא יוריד עם הזמן את השימוש בעץ חדש, ככל שהיקב "יתבגר" (ליקבי בד"ץ קשה לקנות חביות משומשות, בגלל ענייני כשרות, בעיקר).

דלתא רוזה גרנאש 2018
אף לא ארומתי. צבע ורוד די עמוק. הפה קל, נעים במתקפה אבל מיד פאלט מימי. החומציות סבירה והסיומת לא מספיק נוכחת. (84)

דלתא סוביניון בלאן 2018
קל מאוד,  אולי קל מדי. חיוור מאוד בצבע. סוג של אפריטיף זריז על הבר, אבל חסר אופי זני או אחר. סיומת יבשה, חומצית. (85)

דלתא שרדונה 2018
חומציות סבירה. הרבה מאוד עץ באף הראשון, אבל לא מאוד ארומתי או אופייני. טיפה שמנוני – משהו שמשותף לו ולסוביניון בלאן. (86)

דלתא גוורצטרמינר 2018
יין חצי יבש. צבע שקוף מאד. שוב, כמעט ללא ארומות באף אבל יותר מתיקות בפה, ממה שהייתי מצפה לו. סיומת טאנית, חומצית. (84)

דלתא סיגמא פיוז'ן 2017
בלנד של 72% קברנה סוביניון והשאר שיראז. שני בקבוקים שטעמתי מהם היו הרבה ירוקים, מעט כהילים (על 14% בלבד) וטאניים, וכל זה על רקע של מתיקות במתקפה ומעטפת שכולה "קשה". (84)

דלתא אומגה פיוז'ן 2017
בלנד של קברנה סוביניון, פטי ורדו ושיראז. את היין הזה טעמתי כשהוא היה מקורר היטב, וההתרשמות שלי ממנו הייתה סבירה: הרבה עץ אולי, אבל מאוזן; מאוד "אמריקאי של פעם". בטעימת ההשקה היין האדום היה פחות מקורר, והוא הוציא הרבה מאוד עץ, המון ירוק ופה טאני עם מרירות בסיומת, ולא מעט אלכוהול. (87; גם על סמך ההתרשמות הראשונה)

אז א' – לקרר טוב. ב' – לבצור את הפרי במועד מתאים אולי, ככה שיוכל לסחוב את האלכוהול.

דלתא פאי 2017
יין קינוח מחוזק (15% אלכוהול בלבד) מקברנה סוביניון, בתוספת אלכוהול שיוצר מענבי היין עצמו. מחומצן ותרופתי. (75)

בנוסף על אלה הייתה גם דוגמת חבית של יין נוסף – בלנד שנקרא "אלפא".

יקב דלתא – כמה מילות סיכום

אין ספק שהיקב נמצא בתחילת הדרך, עם הרבה כוונות טובות לייצר יינות 'שתיים' ונגישים. אני מקוה שישכילו כן לתת להם יותר גוף ומנעד ארומתי, ולא להשאיר אותם כמו שהם עכשיו.

צילומים: דף הפייסבוק של יקב דלתא.

 

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, טעימות, יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.