סטיב ג'ובס בנימה אישית

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

הבוקר, כשקראתי את הידיעה על מותו של מייסד אפל, משהו עצר אותי פתאום. החלתי לחשוב קצת על ההסטוריה שלי עם הצאצאים הטכנולוגיים של ג'ובס, ואיך ולמה נטשתי אותו יום אחד, ולא חזרתי מאז

היה משהו חתרני במוצרים ובגישה של אפל, במשך כל השנים. משהו שאבד, והתמסד, והפך למעין אימפריה שלטונית-דורסנית, שרק החמירה עם השנים. סוד ההצלחה של ג'ובס ואפל היה אותו דבר שהרגיז כל כך הרבה אנשים, בכל העולם: יד ברזל שלא נתנה ולא הניחה לשום דבר לבוא מבחוץ, בלי שאפל רואה ומאשרת אותו – ובעיקר מרוויחה ממנו.

כשהשתחררתי מהצבא (סוף 84), הלכתי לעבוד במשרד הפרסום של הורי. כמה חודשים לפני האוניברסיטה. קיבלתי שולחן, נייר ועפרון, וכמה משימות פשוטות, שכללו כתיבת ססמאות למכוניות שונות, סוגים שונים של וספות וכד'.


84' היתה השנה שבה יצא המקינטוש. וואו, איזה commercial אייקוני. הוא הציע לנו להלחם בדבר השנוא עלינו ביותר – השבלוניות, ולהיות יצירתיים. כמה חודשים אחר כך הוא גם הגיע ארצה, לידיה של חברת ידע, שמהר מאוד הפכה לגוף השנוא ביותר בעולם המחשבים בישראל. Per capita, אני חושב שידע היתה השנואה ביותר בעולם; יותר ממייקרוסופט. מחירים נוראיים, גאווה ויוהרה ושרות מהגרועים בהסטוריה, אפיינו את החברה הזאת. לג'ובס ולחבר'ה בקופרטינו בכלל לא הזיז – ידע נותרה הסוכנת בישראל, עד לכניסתם של הסלולריים, לדעתי.

בכל אופן, עם יציאתו של המק, הזמנתי סוכן שלהם למשרד. הוא בא עם תיק גב קטן – תרמיל – שבו היה מקינטוש – או אפל – קטן וחביב, שידע להציג הכל דרך מסך שחור לבן מופלא. אפשר היה לצייר בו כל מיני דברים, ולכתוב דברים ולשרטט. מודעות אי אפשר היה לעצב (אדובי עוד לא היתה מה שהיתה) והמכשיר – היקר בצורה מטורפת – נשלח חזרה עם איש המכירות.

אחר כך קנינו פיסי (תוצרת הארץ. כן, היה מפעל בנתניה), ולאחר כמה שנים החלטנו לעשות את הקפיצה הגדולה, ולקנות מקינטוש. מק II, שאני לא זוכר כמה זמן החזיק אצלי. די מהר הוא קודם למעמד חדש: LC475. LC = LOW COST. היה לו מעבד מקביל ל- 486, אני חושב, ואפשר היה להריץ עליו מערכת הפעלה חדשה. 7, אם אני לא טועה.
בעוד שכל החברים שלי הריצו איינשטיין ווורד 3, אני התבחבשתי עם המחשב הזה ומעט התוכנות שהיו בעברית. מחברי סקזי מוזרים, מדפסות שאף אחד לא תמך בהן (מדפסת שולחנית של שארפ, שהוציאה תדפיסים ברמה של ברומייד – אותם תדפיסים מיוחדים ששימשו להכנת פילמים למודעות), אמצעי קלט מוזרים ודיסקים אופטיים יקרים להחריד, ולא לגמרי יעילים. מי זוכר היום את איומגה ואת ה- ZIP שלהם?

כל דבר עלה הון, ושום דבר אי אפשר היה לשדרג.

משם עברתי למחשב חדש שיצא לשוק – קוואדרה. קניתי 650 משומש – כן, היה שוק למחשבי אפל משומשים. את זה החלפתי תוך שנה ל- 950 משומש שייבאתי מחו"ל – הפעם הראשונה שקניתי משהו באיביי שעלה יותר מ- 150$, וסט של מעבדים שאפשר לי להפוך את המחשב הזה לפאואר פיסי. ההמצאה העוצמתית של אפל, שאפשר היה להריץ עליה מדמה ותוכנות שונות שהיו מיועדות ל- PC. בשלב מסוים חשבתי לקנות ניוטון…

בשלב כלשהו – בדרך, אולי קודם – ג'ובס עזב את אפל. הכל התחיל להתדרדר. ב'ידע' כבר לא ענו באנטיפטיות לטלפונים. הם פשוט כבר לא טרחו לענות.

וזהו, בשלב הזה נשברתי. עברתי ל- PC. נמאס לי מהעריצות הלבנה, ומזה שלא יכולתי לקנות מה שאני רוצה ומתי שאני רוצה, כי המחירים בשמיים, וממילא לא יהיה מה (באמת) לעשות עם הדברים. נמאס היה לי שכל העולם משתמש בוורד, ואין וורד נורמלי או אקסל או מה שלא יהיה למקינטוש שלי. נמאס לי להפוך הכל לאותיות יווניות והפוך, כי כל העולם משתמש ב- PC. נשבר לי אפילו מהגרסא העתיקה של נטסקייפ, שהיתה הדבר היחיד שרץ על מקינטוש; מייקרוסופטפו לא רצו לעשות אקספלורר למק. ולמה שיעשו?

מכרתי הכל – חוץ מה- Low Cost, שנשאר אצלי במשך שנים, כמו אבן שאין לה – וקניתי טאיוואני אפרפר עם מעבד של אינטל.
מאז לא חזרתי למק, וגם לא לאייפון. כן, אני יודע שאיכות המסכים היא נפלאה. גם האינטרפייס יוצא מהכלל. אני יודע שאפל מאשרת את כל האפליקציות, ולכן הן כולן – כמו התוכנות של פעם – ידברו זו עם זו באופן מושלם. אני יודע שאין לו וירוסים, והוא ממש IN והכל, אבל הוא כבר לא בשבילי יותר. הקונספט הזה, של עולם סגור ומהודק, של עריצות טכנולוגית לטובת משהו – זה כבר לא מתאים לי.

אבל ג'ובס עשה דבר גדול: הוא לא רק יצר מכשירים מצוינים, אלא גם משהו שאף אחד לא הצליח לייצר לפניו: כת טכנולוגית. משתשמשי אפל למיניהם הם כת. לפעמים מטעמים 'אמיתיים' ולפעמים מטעמים פחות נכונים, אבל הם כת. ג'ובס הצליח לנכס לעצמו מחתרתיות, ככלי למלחמה בעריצות (ה- PC של שנות השמונים), ובלי שהרגישו, הפך לעריץ בעצמו. חברי הכת הלבנה שלו המשיכו לאהוב אותו, ולנהל איתו סוג של יחסי BDSM טכנולוגיים מוטרפים. בעניין הזה, אני לא חושב שיהיה שני לו.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה תהיות שונות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.