חומוס מול יין – השוואה בלתי נמנעת

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

מה ההבדל בין יין לבין חומוס בקרב הקהל הישראלי? האם יכול להיות אי פעם חיבור בין חומוסיות ויין?

איכשהו, בלי שום קשר לשום דבר, נתקלתי בפרסום של CodefaceBdi על אודות שוק החומוסיות בישראל: חברת המחקר הגדולה פרסמה, לכבוד יום החומוס הבינלאומי, מחקר שאמר שישראלים מוציאים כ- 750 מיליון ש"ח בשנה בחומוסיות.

אותה חברת מחקר פרסמה ב- 2018 שישראלים רכשו בשנה ההיא כ- 42.4 מיליון בקבוקי יין ב- 1.82 מיליארד ש"ח, מה שאומר שהוצאנו בממוצע כ- 43 ש"ח על בקבוק יין.

זה נשמע הרבה כסף, בהינתן שרוב הקניות נעשות בסופרים סביב פסח וראש השנה, ואז המחירים אמורים להיות כ- 28 ש"ח לבקבוק, או פחות.

אבל לא בזה עסקינן הפעם.

כאשר העלתי בדף הפייסבוק שלי קישור לפרסום על אודות ההוצאה הישראלית בחומוסיות – המספר הזה לא כולל הוצאה על חומוס מפלסטיק או הכנה ביתית – שאלתי "מה שווי שוק היין".

התשובות היו מגוונות, אבל לפני שאני מדבר על מה שלדעתי שונה מאוד בין חומוס ויין, אני רוצה להזכיר דבר אחד אחר: בין השאר הועלו הצעות לשיפור המצב, ולהגשת כוס יין עם מנת חומוס, כדי להעלות את הצריכה.

אולי זה אפשרי. אני לא יודע אם זה מה שיביא את הישועה, אבל מב"י/קרלסברג עשתה בזמנו קמפיין גדול מאוד לדחיפת בירה שחורה עם חומוס, כאשר גילתה שזו ההעדפה הישראלית המובהקת. מאז ועד היום אני כמעט ולא שותה שום משקה קל אחר עם חומוס, ואפילו לא מים.

חומוס אצל אבו חסן (מיכאל יעקובסון)

חומוס אצל אבו חסן (מיכאל יעקובסון; ויקיפדיה)

חומוס עם בירה שחורה כן? אז למה לא עם יין?

בכל ימי חיי הקפדתי לגור במקום שבו יש כפר ערבי קרוב, ובית כנסת. היה לי פחות חשוב בית הכנסת (פשוט ככה יצא, אז הפכתי למסורת), אבל כפר ערבי היה ונשאר בגדר חובה. למה? כדי שיהיה איפה לעשות קניות בכל זמן, וכדי שתמיד תהיה חומוסיה קרובה.

בירה לא מתאימה לחומוסיות במגזר הערבי, ובשנים האחרונות במיוחד, אפילו לא בירה שחורה, למרות שכתוב עליה בגדול ובערבית – ללא אלכוהול. יש לא מעט מקומות שבהם מגישים מעין ראדלרים או משקאות לתת בטעמים, שברור עליהם שהם לא מכילים אלכוהול והם לא בירה; משום סוג. באותו אופן, די ברור שיין לא יוגש במקומות אלה, מה גם שרוב הסוגים שלו לא מתאימים לחומוס בכלל.

מה לגבי חומוסיות שמופעלות על ידי יהודים, אם ככה? נראה לי שההרגל כל כך חזק, שהוא כבר לא רלוונטי במאקרו, היות ואין דרישה, פשוט כך.

אז מה ההבדל בין חומוס ויין? למה חומוס הולך עם בירה ולא עם יין?

במילה אחת? קומונאליות.

אומרים שזה התיבול החריף שמסביב, אומרים שזה הקהל וזה עניין של מחיר, אבל אני חושב שזה נובע מסיבה אחרת.

חומוס הוא מוצר קומונאלי. בחוץ, אנחנו כמעט לא אוכלים חומוס לבד. אנחנו משתדלים מאוד אפילו לא ללכת לחומוסיה בזוג, אלא תמיד בחבורה. שני זוגות, שלושה, כמה חברים. רבים יסעו מרחק של חצי שעה כדי להגיע לחומוסיה שהם אוהבים – ויעשו חצי תריסר טלפונים לפני זה, כדי לקבץ חבורה.

אותו דבר בירה: זה משקה ששותים בחבורה, כמה אנשים יחד. יין, לעומת זאת, הוא משקה לזוג והוא לא משקה קומונאלי. יין הוא לא מוצר כזה. לא בישראל, שבה לא מוזגים יינות מקראף, אלא מבקבוק. מקומות שבהם משתמשים בכוסות ללא רגל, עושים את זה בצורה מאולצת לטעמי, וההגשה הזו גם לא מתאימה ברוב המקרים לאוכל, שעבורו משלמים מחיר שכן מצדיק כוס 'נורמלית'.

אז האם עלינו לוותר על המגרש הזה, של החומוסיות, לטובת בירה ומשקאות בירה? ואם הסוד להעלאת הצריכה כן נמצא במסעדות עממיות, באילו סוגי מסעדות כן היינו מתמקדים? תאילנדיות? מסעדות בשר עממיות?  אולי גם לא.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה אוכל, יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.