ETEL winery: יינות אטל, קפריסין

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

יקב אטל והיינות שלו מקפריסין הצפונית הוא הפתעה בהחלט לא שגרתית לתייר הישראלי שהוא גם חובב יין: יש בו כל מה שהייתם רוצים מאחוזת ספא – ואז עוד

הטיסה ללרנקה הייתה מהגרועות ביותר שהיו לי בחיים. כלומר לא ממש הטיסה, שהייתה בהחלט נעימה, אלא הבידוק הבטחוני והצ'ק אין בשדה התעופה על שם הנתב"ג: בידוק עצלני ולא מאורגן, משפחות של ישראלים שחיים בקפריסין, על ילדיהן וצעקותיהן, כמה תיירים צעירים שניסו לחתוך את התור ומישהו שאיים לחתוך להם את הגרון וויכוחים על תנאי ההטסה של מטען היד.

ארבעים דקות אחרי ההמראה הייתי שוב על הקרקע, בשדה התעופה של לרנקה. אותן משפחות "בייבי?! בייבי!?  קח את הילדההה! בייבבייי!!" ניסו לחתוך הפעם הן את התור, אבל נתקלו בקצין בטחון עקשן במיוחד, שהעביר אותן לקצה הזנב הארוך של התיירים. שלושים דקות אחר כך הייתי בידיו של נהג מונית קפריסאי טורקי, חייכן ואדיב, בדרך ל- Gillham Vineyard Hotel, ליד קירניה שבצפון קפריסין.  פתאום נהיה שקט.

אני מספר את כל זה, גם בגלל שאני קוטר חסר תקנה, אבל לא רק: במרחק של חמש שעות בסך הכול, כולל ה"בייבי!? בייבי?!" והעברות, נמצאת חוצלארץ, בלי "בייבי" ובלי בטיח, עם הרבה מאוד שקט והרבה נוף, עצים, אוכל ויין טובים, באווירה מוכרת, אבל נעימה. אני לא מדבר כבר על המחיר, שגם אם כולל טיסות ובשיא העונה הוא עדיין חצי ממה שיבקשו מכם בארץ, אפילו על בסיס חצי פנסיון.

Gillham Vineyard ו- Etel winery

המלון בנוי במתכונת דומה לזו של מלונות ספא בישראל ובמקומות אחרים בעולם, ואני לא יכול להימנע מלעשות את ההשוואה עם מלון ידוע מאוד בארץ, והוא יערות הכרמל.

שני בתי המלון בנויים על יסודות של בתי מלון או אכסניות קודמים, ששופצו והורחבו, הותקנו בהם מתקנים מודרניים שהפכו אותם לדבר אחר לגמרי. שני המקומות מנוהלים כאחוזות מבודדות בהר, החדרים מפוארים ושני בתי המלון מציעים טיפולי ספא מגוונים, בריכת שחיה, חדר כושר ומסעדה מעולה.

מלון אחר של ישרוטל – "כרמים" – בנוי כדי להעביר חוויה של יין, אבל אין לו את מה שיש לגילהאם, וזה כרם גדול ויקב של ממש.

"גילהאם" הוא שמו של אחד משלושת השותפים במלון – האיש שהיה בעל המקום המקורי ובעל השטחים שסביבו. אחד משני השותפים האחרים הוא בנצי פרידמן, שהוא איש נדל"ן ישראלי, שעסקיו בקפריסין הצפונית. בנו, מאור, מנהל את המלון עצמו על חטיבותיו השונות. בן סימן-טוב הוא השף הישראלי של המסעדה במלון, ואותו מלווה אייל לביא, מי שמוכר לכולנו בזכות "רוקח 73".

כל האוכל מוכן מחומרי גלם מקומיים, עונתיים ברובם, ובלי להיכנס לעומק המטבח, אוכל לומר שהוא בהחלט טעים וטוב. הסטייק שאכלתי כאן בארוחת הערב היה מצוין והמנות כולן היו טובות. אולי קצת ישראליות מדי ופחות מקומיות, אבל זו תחושה שתייר מקומי או בריטי (נפוצים מאוד בקפריסין, תיירים בריטים) לא יחוש בה. בנוסף, המלון רוצה לתת משהו שונה ממה שמגישים בעיר ובסביבה, וגם זה נכון מהרבה בחינות.

ומה שותים עם האוכל?

יקב אטל (Etel) ולין גולד

יקב אטל נקרא על שמה של ד"ר אטל פרידמן ז"ל, אשתו של בנצי פרידמן, שנפטרה במהלך הקמת הקומפלקס. ממה שהבנתי, חלק לא מבוטל מזה שבכלל יש יקב במקום בא בזכותה, כיון שהיא הייתה זו שהאיצה בבעלה לבנות יקב, ואחרי היקב הגיעה ההבנה שיש צורך במרכז מבקרים, ומכאן נפתח הרעיון לכל הקומפלקס, למעשה.

את הכרמים נטעו עוד לפני שהיה יקב, בשנת 2016. המשימה הוטלה על טל פלטר, בהזמנת בנצי ומאור פרידמן. יהודה אבו מונה לתכנן את היקב עצמו ובמקביל נכנסה לעניינים לין גולד, מי שהייתה הייננית של יקבי עמק האלה ומונתה להיות הייננית של אטל. היקב בנוי ועובד היום לפי הדרישות שלה, סוג של חלום של כל יינן, שמגיע ליקב ורוצה לקבל משהו שהוא יכול לשלוט בו במאת האחוזים. הבציר הראשון היה ב- 2017 (גפנים צעירות מאוד) וממנו יש ביקב כבר יינות לבנים.

מה נטעו ל- Etel Winery, איפה ואיך?

שטח הכרמים הוא כ- 40 דונם, שחלק מהם נמצאים ממש ליד המלון וחלק נמצאים על פלאטו בין הגבעות בהרי Beşparmak, מרחק לא גדול מהיקב. פלטר נטע את מה שהוא מכיר מהבית: גרנאש, פטי ורדו, סירה, מרלו, קברנה סוביניון וקברנה פרנק, סוביניון בלאן ושנין בלאן. לין גולד אומרת שהיא מתכוונת לטעת גם זנים מקומיים (מאברו ואחרים) ולנסות להפיק גם מהם יין, בתחושה – נכונה – שיש ליצור משהו מקומי לחלוטין.

אני מניח שההחלטה של פלטר והשותפים לטעת את מה שנטעו נבעה מכך שהם רצו לקצר את הדרך ככל האפשר (מדובר בכל זאת במיזם עסקי), גם אם לי לפחות לא נראה שנעשתה כאן בחירה מושכלת. אולי זה בא גם מתוך מחשבה שאחרי שיהיה יין שאפשר למכור במלון ובמסעדה וגם בחוץ, אפשר יהיה להתחיל לעבוד על הבנת זנים פחות מוכרים.

מבחינת יין, בינתיים יש ללין יין לבן מהבצירים הראשונים, אדומים שאו-טו-טו נכנסים לבקבוקים, ויין מבצירים קודמים שיוצר על ידיה ב'עמק האלה' ונמכר תחת התווית של היקב (על תוויות הבקבוקים האחוריות כתוב במפורש מה מקור היין, ואפשר להתייחס לכך כאל מותג פרטי לכל דבר, מה גם שיוצר למעשה על ידי אותה ייננית).

בהקשר הזה חשוב להבין שאטל הוא היקב הראשון בצפון קפריסין, וגם אם לא הראשון "ממש", אז הוא בוודאי המיזם העסקי המודרני – להבדיל ממשפחתי או קטן – שקיים כאן. ליקב, אומרת לין, יש יכולת ייצור של 50,000 ליטר יין בשנה ואין גם בעיה להרחיב אותו. כל המכלים עשויים כך שניתן להפריד בין חלקות שונות וזנים שונים ויש בכך אפילו צורך של ממש, לא מעט בגלל מבנה הכרמים.

חלק לא מבוטל מהכרמים נטוע על מדרונות במגוון שלם של מפנים, מה שאומר שקיימים תנאים מאוד שונים בתוך הכרם עצמו: יש צורך בתגבור השקיה לשורות מסוימות, למשל, אחרת עלולים לקבל הבשלות במועדים שונים או סטרס בחלקות. יש גם תהליך של לימוד שרק התחיל, בהרבה מישורים:

אין בעיה של כח אדם לבציר, אומרת לין, "אבל יש בעיה אם רוצים כח אדם שיש לו למשל ניסיון בטיפולי כרם או עבודה ביקב. צריך ללמד ולהנחות וללוות כל הזמן." בנוסף, בגלל שהיקב ראשון באזור, אין תקן או רגולציה: "הלכתי ואימצתי את התקן האירופי," אומרת גולד, "מה שהיה נראה לי הכי נכון."

לי לא ברור מה מהזנים שניטעו עבור היקב אכן יצליחו; התנאים כאן מזכירים קצת את מדרונות הכרמל, למשל, עם קרבה יחסית לים (אווירית), גובה של 200 מ' – לא רב מדי – והרים מאחורי הכרמים: עד כאן אולי בסדר. העניין הוא שבסביבות המלון, הקרקע נראתה די גירנית, דלה מאוד וחשופה, ללא אדמה. אני לא כורם או בן של כורם, אבל אפשר לראות הרבה מקומות קשים. מקוצר זמן לא נסעתי לכרם שבין הגבעות (סוביניון בלאן, שנין בלאן, קברנה פרנק וקברנה סוביניון).

איך יינות יקב אטל?

באופן כללי? רואים שהכרם צעיר מאוד ורואים שחלק גדול מהפרי מגיע מכרם שקשה לו. היינות טובים – הם שומרים על רעננות, אין כאן בומבסטיות והם יופי של יינות למסעדה ואוכל וזה בדיוק מה שצריך כאן. עם ההתבגרות של הכרמים יבוא בוודאי גם פרי טוב יותר, ואולי בהמשך, עם נטיעות מסודרות וגבוהות אולי יותר, יהיה עוד יותר מעניין. מבחינתי זה בית ספר יוצא דופן של ממש, כאשר יש כאן הזדמנות ליצור יין ים תיכוני באמת, בלי שצריך לקלוע לטעם של תחרויות יין.

אטל שנין בלאן 2017
הבציר הראשון של היקב, למעשה, מגפנים בנות שנה בלבד. האמת שהוא היה מפתיע: אולי לא מורכב מאוד, אבל מהנה ובעל חומציות טובה. היה בו משהו קצת אגוזי.

דוגמת המכל של האטל שנין בלאן 2018 הייתה הרבה יותר טובה: הרבה פרי כתום-צהוב. הפה בעל מתקפה עגולה וטובה על רקע של עץ קל (גולד נותנת ליין קצת חיזוק בעץ). היין מוציא מתיקות ארומתית, עם הזמן בכוס ומעט מינרליות.  אין שום ספק שהפרי טוב יותר.

אטל סוביניון בלאן 2017
אף מאוד רענן אך לא מורכב. סיומת יבשה ומעט טאנית. בסופו של דבר, האף מתפתח יפה מאוד בכוס. זה יין מהנה ואפריטיף טוב.

אטל סוביניון בלאן 2018
אחרי בנטונייט וסינון ראשון (דוגמת מכל): אף מאוד פירותי, מלא אשכולית ואפילו קצת גוזברי; מאוד אופייני. החומציות טובה מאוד והסיומת מאוד טובה, די ארוכה. סוביניון בלאן טוב.

אטל רוזה 2018
עשוי 100% גרנאש: רוזה בעל צבע יפה, תות קל מאוד, שמשתקף גם באף. הוא בעל חומציות טובה ואחרי מתקפה טובה, הפה ממשיך, מאופק ועדין, לא מתוק או מתחנף. יתאים מאוד לבשרים קלים, לבנים, לאוכל מטוגן.

אדומים – לפני בקבוק

אטל טרה 2017
45% קברנה סוביניון, 40% פטי ורדו, 15% סירה. הרבה פרי אדום-סגול באף הראשון. יין טאני ויפה, עם משהו קצת מינרלי-אדמתי ופרחוני מאוד. לי נראה שהסירה יוצא ובא כאן לכדי ביטוי יותר מהזנים האחרים באף, כאשר הקברנה נותן את הבודי, אבל לא ממש טעמים.

אטל אאורה 2017
אף הרבה יותר כבד, ביין שאמור להיות מהטופ של היקב (70% סירה, 30% פטי ורדו). יש כאן פרי שחור על הרקע האנימלי של הסירה. מיד פאלט מרוכך יותר ונעים. הסיומת טאנית למדי. יש כאן 30% עץ חדש (סגין מורו).

דוגמאות חבית ומכל של יינות אדומים, בציר 2018

בלנד של קברנה סוביניון וקברנה פרנק 2018
אף שחור כהה, עם נימות ירקרקות טובות, מאוד יפות, שמשלימות את הפרי הכבד יחסית. לא מעט קופסת סיגארים, מהחביות, אני מניח. הפה חלק, יבש מאוד וטאני, עם רעננות טובה במתקפה. סיומת מתובלת.

מרלו 2018
אולי הפחות "ברור" מבחינת פרי? האף מאוד סגור וצעיר, על רקע שבכל זאת יש בו עניין. הוא יותר על הצד המתוק של הפרי, עם משהו שמזכיר אצות ואומאמי. הזנים האחרים כבר מראים יותר, אבל יש פה עניין.

סירה 2018
קצת חיזור, אנימליות טובה, זיתים שחורים בפה. טאני ויבש מאוד. נראה כמו סירה טוב, אופייני.

פטי ורדו 2018
פרי שחור, אופייני לזן ובולט. הפה חלק מלא וטוב עם חומציות מאוזנת וטובה. סיומת טאנית ומתובלת.

אם אני צריך לסכם, אזי הפטי ורדו והסירה נראים מבטיחים. הקברנה סוביניון נותן שלד, אבל ללא מורכבות (מזכיר לי קצת את האמירה של חי וורטמן – אפלסיון כרמל – על הקברנה סוביניון שלו). קברנה פרנק שנראה טוב. בלבנים, הסוביניון בלאן נראה מבטיח והשנין? קצת מוזר.

פרטים, לוגיסטיקה והגעה למלון גילהאם

טסים ללרנקה ומשם יש העברה במונית למלון (כ- 90 דקות נסיעה), דרך מעבר הגבול לקפריסין הטורקית. לא עניין גדול ולא לוקח הרבה זמן. המלון עצמו נמצא כ- 20 דקות מקירניה, שהיא עיר נמל עתיקה, עם רחוב שבו אפשר לקנות את כל מה שקונים בטורקיה, מינוס אולי מעילי עור. מי שלא מחליט להישאר במלון ורוצה לאכול 'בחוץ', יש אופציות מצוינות ממה שהבנתי, ויש מוניות במחירים בהחלט סבירים.

מעבר ליין ואוכל, יש חדר כושר וחדרי טיפולים בספא – כולל וינו תרפיה – חמאם טורקי יפה, סוג של ג'קוזי חיצוני ובריכת שחיה. פחות רלוונטית לנו כישראלים היא האפשרות לאחסן ולשמור כאן יין משלכם ולארח אורחים בחדר האירוח ביקב; אופציה שכוללת לא רק יין אלא גם אוכל שמוגש בסלון הזה, שצופה לחדר החביות.

פרטים מלאים, הזמנות ושות', באתר היקב.

gillhamvineyard.com

כל הצילומים בגלריה הראשונה מאתר מלון גילהאם. התמונות הגלריה השניה – שגיא קופר.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, טעימות, יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.