רימון בלאן דה נואר 2017: המממ… בד"נ זה לא

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

יין הרוזה של היקב בצפוני, שלרב עוסק בהתססת רימונים, חוטא במשהו-יתר, עושה לעצמו שרות דב, וחבל. למה חבל? כי היין חביב להפליא

The North Lake 2017 אומרת התווית שעל הבקבוק, ומוסיפה – והכול בלועזית צחה – Blanc de Noir 2017.

על איזה פ..ג אגם צפוני מדובר, אני שואל את עצמי, כשאני טועם את היין? דלתון הלוא יושבים איפשהו במרכז הגליל העליון, בואכה המירון. הלוא אפילו את החולה לא רואים משם, אם זכרוני אינו מטעה אותי.

אז מסתבר שליד דלתון יש איזו שלולית שהמקומיים מכנים "אגם דלתון" ומדובר בלוע געשי עתיק יומין, שנוטה להתמלא מים בחורף. זה מזכיר לי את המאגר של בית זית, שפעם ראיתי אנשים שמביאים לגדותיו אופנועי ים, ומנסים להשתולל בו. יותר "הר נפוליון", נגיד ככה; גם בתמונות.

אבל זה לא העניין: אם קברניטי היקב וממתגיו רוצים לקרוא ליין בשם שיקרוץ למישהו בחו"ל – שיבושם להם, באמת. North Lake, North Face, North Whatever –  Be it.

הבעיה שלי היא עם המונח "בלאן דה נואר".

רבותי, תקשיבו: זה שעשיתם יין ורוד מענבים אדומים לא אומר שהוא "בלאן". אם הוא היה לבן הוא היה בלאן. הוא לא לבן. לא. הוא ורוד. ועוד ורוד עמוק. לא ורדרד, או לבן עם טינט ורוד. לא. הוא ו-רו-ד.

עמוד. פטל. כזה ורוד.

וכזה ורוד? לכזה ורוד אנחנו קוראים איך?

רו-זה. Rose. (עם אפוסטרוף, שאין לי במקלדת).

אז זה רו-זה. יין ורוד. לא לבן. ורוד.

שעשוי מקברנה פרנק ומקברנה סוביניון. ואין טעם לדבר בתווית על טרואר ייחודי או כל מיני דברים אחרים מהסוג הזה (טעמי פרי אופייניים – לפחות זה לא אומרים ברימון), כי ביינות כאלה אין טעמים אופייניים לשום דבר. יינות כאלה צריכים להיות פירותיים, נעימים לשתיה ונחמדים.

סֶה טוּ.

אז אין היין?

Rimon The North Lake 2017
נחמד. טוב, פירותי, וחביב להפליא, אפילו אם קצת יותר "עבה" מעבר לרוזה צרפתי אופייני. זה יין ישראלי, נקי ועשוי היטב, עם לא הרבה 'מתוק' (וגם לא הרבה חומצה, אבל מספיק), במחיר בהחלט סביר (75 ש"ח). זה אפילו רוזה – ישראלי – טוב מאוד. (88)

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה טעימות, יין, יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.