תבור: תדמית חדשה ומלכיה חדשה

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

יקב תבור עושים refresh לתדמית הכללית שלהם, מדגישים קיימות ואיכות סביבה ונותנים יין במחיר הולם. מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה?אני לא יודע מי חשב ב'תבור' על הביטוי "כרם נותן שרות", אבל הוא מאוד מוצא חן בעיני: הרעיון של טיפוח כרם והתאמה שלו לסביבה, כך שהוא משמש מוקד מחיה, ולא "אי" שתקוע באמצע השטח, הוא מאוד יפה וכנראה שמחולל כבר עכשיו שינוי בתפיסה של הרבה יקבים. מבחינה זו, ומבחינות רבות אחרות, מיכל אקרמן, האגרונומית של היקב, עושה עבודה משובחת, עם יד ככל הנראה מאוד נדיבה של הנהלת היקב ושל עמותות סביבה וגופים חיצוניים שונים.

בשנים האחרונות מדברים הרבה על כרמים אורגניים, ומרעילים את האדמה עם נחושת. מדברים על עיבוד "ביו דינאמי" (מה שזה לא אומר) ומחללים לגפנים, ברוב המקרים. הגישה של תבור, כפי שהציגה אותה כבר בעבר מיכל אקרמן, האגרונומית, היא להפוך את הכרם למוקד משיכה לבעלי חיים וצמחי בר, ולא רק "לא להפריע להם". זו תפיסה שונה, כיון שהיא הרבה יותר אקטיבית. בכרם אקולוגי, שמהווה מוקד משיכה לבעלי חיים שונים, יש איזון טבעי טוב יותר, פחות מזיקים (כיון שיש מי שמרסן אותם) ופחות צורך בנחושת, לצורך העניין.

בין שאר האמצעים שתבור משלבים בפיתוח הכרם תמצאו גלי אבנים – בהם יכולים בעלי חיים קטנים להסתתר ולחיות, עשביה – שאותה אני גם מזכיר בספר "המדריך הדעתני ליין" (הנה הכנסתי את זה) – עצים גבוהים וכמובן קופסאות קינון. כאלה, אגב, היו גם במקומות כמו כרם מהר"ל ואולי גם ברמת הגולן.

את כל המאמץ האקולוגי הזה ממקד ומציג היקב בצורה מצוינת על התוויות החדשות שלו, בדמות תנשמת; אותה ציפור טרף לילית שעבורה הקימו בכרמים תיבות קינון. (התנשמות אוכלות מכרסמים קטנים, נחשים ושאר מריען בישין והן סמן לסביבה בריאה יחסית).

בעלי חיים גדולים, אגב, יש גם בכרמים: שמונה חודשים סביב חודשי הבוחל והבציר, הם לא מוגבלים בכניסה לשטחים הכרמים של תבור, שפזורים בכל הארץ.

מה עם היין?

היקב ביצע מיתוג מחדש – הטוב ביותר שנעשה עבורו עד היום, ללא ספק. הוא מייצר היום כ- 1.7 מיליון בקבוקים, תחת 20 – 25 תוויות שונות. הוא מתחיל ברמות מחיר נמוכות וסדרות שמיועדות בין השאר ללקוחות צעירים, כמו סדרת ה- Tipsy החדשה (30 ש"ח), סדרת "הר" הבסיסית, "אדמה" – ביניים, ואז יינות מסדרות שאולי ואולי לא ימשיכו איתנו: סופה, רעם וכו'; יינות שמעולם אגב לא הבנתי לאן לשייך אותם. מעבר לכל אלה, שמגיעים עד כדי 120 ש"ח בלבד לבקבוק "יקר", נמצא ה"מלכיה" – יין הפרמיום של היקב, שנמכר ב- 200 ש"ח בלבד, לפני הנחות.

ההפרש בין המלכיה לנמצאים תחתיו ממצב אותו גבוה בין יינות היקב, אבל המחיר רק מדגדג את מחירי יינות הפרמיום בשוק, מלמטה. מהבחינה הזו היקב ממשיך בתפיסת ה- value for money.

טעימה של יינות 'תבור'

היקב הציג את 'מלכיה 2015' ולצידו כמה יינות אחרים, חלקם חדשים בשוק וחלקם סוסי עבודה ותיקים.  בשיתוף אריה נשר, היינן הוותיק של היקב, עושה היינן אור נדבך עבודה מצוינת ומפיק יינות שתיים מאוד, נגישים ומאוזנים. נחמד אולי היה לראות יין אחד או שניים חריגים, עם say קצת מתפרע, אבל זה לא מחויב ביקב בסדר גודל כזה.

תבור אדמה סוביניון בלאן 2018
אף אשכולייתי, אופייני, יפה ונקי, רענן. הפה יחסית מלא במתקפה, עם חומציות טובה. יין מאוזן, לכל עת ולכל חפץ. סיומת מתובלת במקצת. (90) לשתות.

תבור רוזה ברברה 2018
בקבוק דרום-צרפתי שקוף. רוזה נחמד, רענן אבל די פשוט. יש בו קצת 'מסטיק בזוקה', אבל הוא לא הרבה יותר ארומתי מזה. חומציות סבירה, לא בעטנית. (87) לשתות.

תבור רוסאן אדמה 2018
ציפיתי לקצת יותר, אבל האמת היא שהיין הזה ממשיך את אותו קו של השנים הקודמות: קל מאוד, עדין יחסית ומעט – רק מעט – מזכיר סוביניון בלאן. כוס יין גדולה משפרת קצת את המצב הארומתי, אבל הפה מאכזב. בציר 2017 היה מעט טוב יותר. (86) לשתות.

תבור מרסלאן רבדים 2014
(שימו לב לשנת הבציר – זה היין שכרגע בשוק): האף טוב מאוד, לא מבוגר. הפה בעל חומציות טובה מאוד, רענן ושתי, עגול ולא כבד. פרי אדום טוב, אם אם לא מאוד מורכב. (89) 2020 – 2025

מלכיה 2015
רק להזכיר: מלכיה הוא כרם ממש על גבול הלבנון. קברנה סוביניון כולו, שבעבר שימש ל'מסחה', שהיה היין הגבוה של היקב ומסיבות של קארמה לחלוטין לא עניינית, לא הצליח להמריא. היינות האלה תמיד היו טובים, רק שאני חושש שבזמנו היה קשה ליקב של 'תמורה לכסף' לקבל "כסף" ליין יקר. היום המצב שונה, אומרים אנשי השיווק, ו"מלכיה" נמכר מצוין, חלקו הגדול לארה"ב.

זה בציר שמן הסתם פחות יימכר בארה"ב (שמיטה), אבל עדיין יימצאו לו בוודאי קונים: היין עובר התבגרות של שנה בעץ חדש ועוד שנה בחביות משומשות, לאחר תסיסה, לפחות חלקית, בעץ. יש כאן הרבה קפה ומוקה, ואז יוצאת הטינט הירקרק, האופייני כל כך בעיני ל- 2015, באדומים, אבל היה גם ביין מבציר 2013; יכול להיות שזה פשוט קברנה סוביניון. הקליה יורדת קצת לאחר זמן בכוס, ומתקבל יין יפה מאוד, עגול ומאוד שתי ונגיש, עם לא מעט פרי סגול. (90) 2020 – 2023.

מלכיה 2009
היין הזה נמכר בזמנו תחת תווית 1:10000  או לימיטד אדישן, והבציר האחרון שטעמתי ממנו היה מלכיה 2013.

ניתן להשיג עדיין את הבציר הזה ביקב (מחירו כ- 300 ש"ח), וזה מצוין, כי היין פשוט נפלא: האף פירותי-שחור מאוד ודי כבד, ועם זאת היין עצמו מאוד שתי, ואפילו אלגנטי. הגוף, גוף בינוני, נעים, כאשר הכול מחובר יפה. טעמים שלישוניים כבדים עדיין אין כאן, וזה יין שהייתי מכנה "קר יחסית": כלומר לא כבד ובשל, מצד אחד, ומצד שני לא חומצי. האם הוא עוד יתפתח? אני מניח שכן. שווה. (92) 2022 – 2025.

כל צילומי המוצרים בכתבה: איה בן עזרי. תמונת אור נדבך: לירון אראל. מיתוג: סטודיו מיכל סודאי.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, טעימות, יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.