הולה אקרמן: בצירים חדשים מספרד

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

יבואנית האלכוהול הגדולה בישראל אף פעם לא שמה דגש מיוחד על . בתקופה האחרונה היא עושה קצת סדר בפורטפוליו, ולפני החגים אף הציגה יינות חדשים

לא לפני זמן רב הצטרף לחברה אריה לקונישוק: כיום הוא מנהל את תחום היין, ועם נסיון של 15 שנה או יותר, ועבודה במקומות כמו יקב תבור ו'בית המשקאות של שחר' בירושלים, האיש יודע משהו על עולם היין. השקת הבצירים החדשים של דוריוס ומרקס דה לה קונקורדיה היו בשבילו הזדמנות מצוינת לקבל תגובות על מקצת מהיינות שמצא בפורטפוליו של '' ובשבילנו, לראות מה באמת מתחדש.מרקס דה לה קונקורדיה קריאנזה

הדגש אצל אקרמן הוא לא על יינות גדולים. לא נראה לי שמישהו יבוא דווקא ליבואנית של פינלנדיה, כדי לקנות יינות מתיישנים למרתף המסעדה או הבר שלו. לעומת זאת, יינות שיכולים להיות יינות בכוס, או יינות בבקבוק במחירים סבירים, שם, במגרש הזה, הדברים כבר שונים בתכלית. בסביבות 40 – 70 ש"ח יש לאקרמן מה להציע: יש להם יינות טובים בתחום הזה, למרות שעשו להם מעט קידום (יחסית) וההרגשה שלי הא שהדגש היה הרבה יותר על מכירה נקודתית וישירה ללקוחות שלהם, מאשר יחסי ציבור עבור מדפי חנויות היין. האם זה משתנה עכשיו? אולי.

קבוצת היינות הספרדיים שאקרמן מייצגים הם קבוצה של יקבים שנמצאים בבעלות בריטית. מדובר בקבוצה של 'הסיינדות' תיירותיות ששופצו והוחזרו לשימוש, ועיקר היין שהן מייצרות מיועד ליצוא לבריטניה. ברובם אלה יינות טכניים טובים, שהנסיון שלי איתם (עוד אצל היבואן הקודם) הוא שאת רובם יש לשתות כשהם צעירים. הפעם, היינות שהוצגו היו בחלקם יינות מבוגרים – בציר 2005 ליינות אדומים (לא ברמת גרנד ריזרבה) ויינות לבנים מבציר 2009, שבניגוד למקרים אחרים, היה צריך לשתות אותם צעירים יותר.

דוריוס נטורל רזרב טמפרניו 2005

אף מאוד אופייני לזן: הרבה דובדנים ופרחוניות. מאוד 'ספרדי' ונעים. הפה טאני, עם חמיצות גבוהה שרק מדגישה את הטאניות. פה בינוני – לא מכביד. קצת מבוגר, בכל זאת. מחיר? 48 ש"ח לצרכן; עדיין מצוין.

מרקז דה לה קונקורדיה הסיינדה אבסקל טמפרניו 2008

ריברה דל דוארו, כמו קודמו. עבר התבגרות קצרה בת שישה חודשים בעץ מעורב. מעט ירקרק, ומעט מחוזר. פה חריף ומריר. מחיר? 63 ש"ח. פחות אהבתי.

מרקז דה לה קונקורדיה הסיינדה אבסקל קריאנזה 2008

100% טמפרניו, גם כן מהריברה דל דוארו. שנה בעץ כבר נותנת ליין הזה יותר עומק ויותר 'כיף'. הוא מאוד פרחוני ונעים, ו'מאוורר'. הפה עגול, חלק וקטיפתי, בלי תוקפנו. הוא מתובל וטוב, מאוזן אך בעל סיומת טיפה ריקנית, שמשאירה בעיקר טאנינים. 72 ש"ח. לא רע בכלל.

מרקז דה לה קונקורדיה ריזרבה 2005

ריוחה, 100% טמפרניו. צעיר להפליא, יחסית לשנת הבציר שלו. הפה קל, עדין ולא עמוס, והפרי מאוזן עם העץ, שכבר מתחיל לצאת. 114 ש"ח – טיפה יקר, אבל יין טוב.

שני יינות לבנים

וגה דה לה ריינה ורדחו 2009

אף מאוד נעים, מתקתק-סוכריה וארומתי, עם משהו קצת מוזר בדרך. הייתי רוצה לשתות את היין שנה קודם לכן, כשהיה ממש צעיר. הוא בוגר – וטוב – אבל קצת מחמיץ את האופי של הזן, שבכל זאת צריך קריספיות ורעננות. הסיומת מתובלת וטובה. 58 ש"ח – מחיר טוב, ליין שלא יתאים לכל מי שמחפש יינות ברמת המחיר הזאת.

וגה דה לה ריינה סוביניון בלאן 2009

את זה בטוח היה צריך לשתות לפני שנה. הוא לא קל מספיק, או מרענן – וחבל.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה טעימות, יין, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.