פטיט סירה-דוריף, טעימה ישראלית

בשנת 2013 כתבתי על יינות פטיט סירה של זאב דוניה – סוסון ים מונק והמינגווי – וחמש שנים או קצת יותר אחר כך, רציתי לחזור לזן הזה בצורה קצת יותר כללית. אז הנה רשמי טעימה של יותר מתריסר יינות, עם כמה מסקנות

מהו פטיט סירה? מי משתמש בו בישראל?

הזן הוא הכלאה ספונטנית של פלורסין וסירה שארעה במאה ה- 19, בצרפת ואופיינה לראשונה על ידי פרנסואה דוריף, בוטנאי צרפתי, שגם קרא לה על שמו. ארבע שנים אחרי כך הגיע הזן לארה"ב וניטע בתור התשובה העמידה לקימחון. הדוריף – או הפטיט סירה – עשיר מאוד בצובענים ופנולים, וכך מצא את מקומו גם בישראל, שבשנות השבעים שלה הייתה משופעת בקריניאן דל צבע, חומצות וטעמים. כיום הוא משמש כמה שזאב דוניה מגדיר "שיפוצניק של יין", בריכוזים של 5-10% ברוב היינות בהם משתמשים בו.

יקב מרגלית מגדל ומתסיס פטיט סירה ומכניס אותו לבלנדים עוד מתחילת שנות התשעים, וכיום הוא בסיס ללא מעט מהיין המעניין של היקב. השני בין יקבי הבוטיק שגילה אותו היה זאב דוניה, מסוסון ים, ולאחר מכן יקב ויתקין.

בתחילה עובד זאב דוניה עם שמואל תמיר, בגבעת ישעיהו, אבל בבציר 2008 הוא עובר להשתמש בפרי מכרם ותיק מאוד של יגאל ישראל. הכרם, בגלל שהיה זקן ובקושי הניב פרי, נעקר ב- 2011, ודוניה עבר לחלקה של פטיט סירה שנטע בר גיורא ב- 2007 ומניבה מאז 2010 וחלקה גלילית, שאותה נטע כשנתיים מאוחר יותר. מהפרי "המקורי" הופק ה'מונק' בעל התוויות הכתומות, ואילו מהפרי בבר גיורא ומהצפוני מופק ההמינגווי, ולאחר עקירת הכרם של יגאל ישראל, גם המונק.

כפי שמיד נראה, מעטים היקבים שמשתמשים בזן לעשיית יין זני – 100% או קרוב לכך. אין פלא, כיון שהזן אולי עמיד לקימחון, אבל לעומת זאת, אומר אהרון ג'לח, מיקב אפק, הוא עשיר ברקבונות, קשה למיון ולניהול בכרם וביקב וקשה לא פחות מזה להתססה ולעבודה: "החברות של הבנות שלי (מי שממיינות תא הפרי כשהוא מגיע ליקב. ש.ק.) שונאות את הפטיט סירה…".

מה מאפיין את הזן?

פרי, גוף, טאנינים ואלכוהול: מארבעת המרכיבים האלה לא חסר לזן הזה בשום צורה ובשום מקום, כנראה. חומצה גבוהה היא גם עניין מאפיין. בכל מקרה, הזן נחשב מתאים מאוד לגידול באקלים חם. האם הוא לא כהיל מדי? כמו שעוד מעט נראה, זאת שאלה מעניינת, במיוחד בקונטקסט הישראלי.

הטעמים המוכרים שמאפיינים את הזן הם טעמי פרי סגול כהה – שזיפים ואוכמניות – שוקולד לסוגיו, אבל במיוחד בלגי, כהה ועמוק, עם דובדבנים בכהל (מצטער), תה שחור וסיומת מפולפלת. יש ייננים ומקורות שטוענים שיש לזן גם משהו ירקרק באופי. הוא עשיר בטאנינים, כאמור, והרבה נפח וגוף בפה.

"זה על הנייר", מה שקוראים, וזה גם מה שרואים בשטח.

בטעימה הבאה לקחו חלק (לפי סדר א-ב): יעל גיא – יקב רמת הגולן, אהרון ג'לח – יקב אפק, שגם אירח את הטעימה (ותודה רבה), זאב דוניה – יקב סוסון ים, אייל דרורי – רקנאטי/סוסון ים, והחתומטה. הציונים הם ציונים שאני נתתי ליינות.

תודתי לכל היקבים שסיפקו יין. להזכירכם, המטרה היא לא תחרות או מציאת היין הטוב ביותר, אלא לראות מאפיינים משותפים וכיצד הפרי והיין נראה לאורך שנים, בבצירים שונים ואצל יצרנים שונים.


המאפיינים שעולים מהיינות:

לא הרבה הבדל ממה שכתוב בספרים, אני מניח: טאנינים מאוד דומיננטיים בכל מקרה, צבע עז, שנשמר היטב וחומצות גבוהות ברוב המקרים. גם מבחינה ארומתית רואים זהות בין היינות ובינם למה שמופיע בספרות. זה לא זן שיוצר יינות מורכבים במיוחד, אבל כן יינות שמתאימים מאוד לאוכל, בכל גיל. בסופו של דבר, אם לקוחים בקבוק יין כזה ומקררים אותו טיפה, מגישים עם בשר אדום שיש בו שומניות, גבינות קשות ועשירות או תבשילים כבדים, הוא יכול ממש לפרוח.

בציר 2016 נראה קצת מנומנם כרגע. בציר 2017 נראה מבטיח מאוד. 2015 מתנדנד. 2014 – יפה מאוד.


יינות בציר 2017 – דוגמאות חבית, למעשה (נטעמו לפני היין מבציר 2012, ולפני הפסקה)

פרי מיפתחאל, שעשוי עם 1%-2 פטי ורדו (יקב אפק): האף ממש שחור, קלוי – קפה ומוקה. הפה עגול ומעט ירוק, וחריף ממש בסיומת.

פרי מבר גיורא – 100% (סוסון ים): סגור מאוד. פה חלק וטאני, מאוד שחור וקטיפתי, על רקע הטאנינים. חריף בסיומת.

פרי מדלתון – עם 1% קברנה סוביניון (אפק, עם פרי שנקנה מסוסון ים): מאוד טאני וחריף, אבל בעל אופי שונה לגמרי משני היינות האחרים. האף הרבה פחות שחור ויותר אדום ומרוכז, עם נימות של פרי אדום יותר.

דלתון פטיט סירה 2016
ריחות קפה ומוקה בולטים. פרי שחור, עשיר מאוד. פאלט רך במתקפה, אבל מתפתח לטאני, בהמשך. מעט מרירות עץ בסיומת, וחבל. על היין הזה אמרו הטועמים שהוא עשוי מעט loose: נתנו לפרי להתבטא, ואפילו בצרו אותו קצת מאוחר. (89)

אפק טרז'ר 2016
אף יותר פרחוני, מתקתק, ומזכיר קולה. הרבה פחות עץ. הפה טאני וחומצי והסיומת מתובלת מאוד וחומצית. יין מאוד "חזק", שהעשייה שלו נראית פחות מתפשרת, ושואפת לפחות עץ. (89)

סוסון ים מונק 2016
אף נעניין. פה רך למדי במתקפה – שוב טאני מאוד, ככל שהיין מתארך בפה. הוא מאוד "שתי" ופתוח יחסית לקודמיו, והסיומת שלו טאנית אבל לא אגרסיבית. זאב דוניה אמר (הטעימה עיוורת, להזכירכם) שהיין "עדיין לא בפוקוס." (89)

טפרברג לגאסי 2016
האף מאוד סגור – אולי הסגור מכל היינות, פה חלק ויחסית חלש, עם סיומת טאנית, קצת 'cola'. הוא מזכיר קצת את העשייה של דלתון, רק בלי ארומתיות כבדה. הוא עשוי טוב – לשתייה, אבל מעט חסר רעננות. (87)

נווה ירק פטיט סירה 2016
האף היה מחוזר מעט, פאנקי, לא אופייני לזן. הרחתי ריחות של קרום לחם, כאשר הפרי ממשיך את האף. הפה טאני, טיפה בשרני, והסיומת חומצית. (85)

ויתקין פטיט סירה 2015
חצי בקבוק. ריחות של זיתים ירוקים. הפה טוב, חלק, לא מורכב. די סגור, עם טאניות בסיומת. לטעמי הפורמט וגם השנה לא עושים טוב ליין. (87)

רקנאטי ריזרב פטיט סירה 2015
מכיל 10% קברנה סוביניון. הפרי מגיע מעמק יזרעאל. הפה חלק, טאני, אבל די פשוט. חומציות טובה, כאשר הטאנינים נמשכים ונשארים בפה. מוכן לשתיה – ועם אוכל מתאים, גם מאדו שתי. (89)

מוני נחל פטיט סירה 2015
נראה מבוגר והראשון שהראה סימני גיל בצבע. יין עם אישיות, אבל כזה שיש לשתות כבר, מעט מקורר. טאנינים עדיין טובים וחומציות יחסית עדינה. לא בטוח שהוא 100% פ"ס. (85)

מוני ריזרב פטיט סירה 2015
עוד חצי שנה בחביות. מאוד עולם ישן, חלק ומאוזן, אבל בוגר. (86)

סוסון ים פטיט סירה חבית יחידה, 2014
רענן מאוד, חלק, על רקע של עץ מלא וטוב. פרי כהה, קפה ומבנה מצוין. יין שנמצא בתחילת הדרך. פרי מבר גיורא בלבד. (90)

תבור סופה (פטיט סירה) 2014
אף מרוכז, עשיר מאוד וסגור. הפה חלק, די בוגר, על טאנינים טובים ולא יבשים, גם אם עוצמתיים. יין מאוד מרוכז ואפילו חריף בסיומת, על רקע של מתיקות פרי. אנחנו חשבנו שחסרה חבית, שהייתה מרככת את היין ועושה אותו טוב הרבה יותר. בכל אופן, עם אוכל שומני ובשר אדום – יהיה מוצלח מאוד. (88)

מונטיפיורי פטיט סירה ריזרב 2013
אף מבוגר למדי, פה רך, די שטוח. טאני בסיומת. מזכיר מאוד את היינות של מוני, ואין פלא, היות והוא נעשה באותו יקב ומאותו פרי. (84)

ויתקין פטיט סירה 2012
פה טוב, לא מאוד מבוגר ועדיין טאני. שופע מתיקות פרי, שעולה ויוצאת יותר ככל שעובר זמן בכוס. בסופו של דבר זהו יין מאוד 'עולם ישן'. (89)

סוסון ים מונק 2006
הפרי מגיע מהכרם של שמואל תמיר, שכיום לוקחים ויתקין. היין מאוד פטרולי – ממש, ובעל טאניות מורגשת מאוד. פה מלא, מעניין, עם חומציות טובה. יין בן 12 שאפשר עדיין להחזיק. (90)

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה טעימות, יין, יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.