ויתקין: שורשים חדשים וריזלינגים ישנים

יקב ויתקין מוציא גרסה חמישית של יין הדגל שלו – שורשים. הפעם הוא נקרא על שמה של ליזה שבץ, אחות הסבתא המקורית של המשפחה שעל שמה נקרא בשעתו שורשים א'

חלק מעניין בסיפור של ךיזה שבץ הוא זה שהיא הייתה קצרנית עד שנתה ה- 88, עבדה עם שמונה שרי ביטחון ועם ראשי ממשלות מבן גוריון ועד רבין, רשמה דיונים במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום
הכיפורים והייתה שותפת סוד להרבה דיונים, מהם לא הדליפה מילה. היא נפטרה בגיל 103, אחרי שחזרה מחדר הכושר…

ויתקין השיקו את שורשים 2011 ובמקביל הוציאו כמה יינות ארכיון לטעימה, מריזלינגים שונים ועד יינות שורשים מבצירים קודמים. אסף פז, שייסד את היקב יחד עם דורון בלוגולובסקי, בעלה של שרונה, אחותו של אסף היה מי שהנחה את הטעימה. פז מדגיש היום מאוד את זה שהיקב עושה ועשה יינות מזנים לא מקובלים, בדרכים ואופנים שלא היו שגורים בתעשייה הישראלית. בין השאר הוא זוקף לזכותו (במידה רבה של צדק) את תחיית השימוש בקריניאן בארץ, מקצת משימור כרמי פטיט סירה וקריניאן מבוגרים ועוד.

אין ספק שזו במידה רבה תפקידו של יקב בוטיק, להעיז ולעשות דברים שאינם שגרתיים בהכרח, ולו רק בגלל שהוא יכול.

ויתקין עושים היום 52% יינות לבנים. זו מהפכה לא קטנה, שאמנם לא התרחשה ביום אחד, אלא על פני תקופה, אבל היא משקפת את הנעשה והמתחולל בשוק העיקרי של ויתקין – חובבי יין בתל אביב והמרכז, אם לשפוט לפי פופולריות החיפוש בגוגל, למשל.

היינות מובאים לפי סדר הטעימה.

ריזלינג 2015
למרות ש'ויתקין' מצליחים להוציא דברים טובים מ- 2015, שנת השמיטה הזו נראית טובה יותר ליינות לבנים בהרבה מקרים, מאשר ליינות אדומים. ליין הזה יש אף פטרולי מצוין – אולי טיפה מוקדם מדי – תפוחים ירוקים שייקחו אתכם עד לסיומת ומעט פרחים לבנים. הפה טוב, אם גם קצת מימי בסיומת. החומציות טובה, עם נימות לימון ואשכולית. (89)

ריזלינג 2013
מעט לחמי. אף הרבה יותר מתון מזה של ה- 2015. יין מאוד 'שתי' אבל לא מאוד ארומתי. הפה מעולה: חומציות מאוד גבוהה, מהנה ורושם של יין שעכשיו סגור, אבל יחזיק מעמד יפה וייפתח היטב. (90)

גרנאש בלאן 2015
פז מאוד אוהב את היין הזה. לפני שנה טעמתי את ה- 2016, וכאן הוצג דווקא ה- 2015, שנראה לי שנופל ממנו: זהו יין מעט מינרלי בפה, עם סיומת חומצית טובה וטיפה מלוח. עם הזמן בכוס המינרליות עולה והוא נראה טוב יותר, אבל עדיין, לא משתווה ל- 16 או ל- 14. (88)

יינות אדומים: שורשים

ויתקין שורשים ה', 2011
הבציר ה'חדש' הוא בציר 2011 – היקב מוציא יין כשבע שנים אחרי הבציר שלו, לא פשוט. א' – לסמוך על היין שהוא משתבח בזמן הארוך שהוא שוכב במרתפי היקב. ב' – לממן את העניין הזה. אמנם לא מדובר בכמויות אדירות של יין או בקבוקים, אבל בכל זאת. באופן כללי, להכנת היין משתמשים רק בחביות הטובות ביותר. יוצרים את הבלנד ומערבבים אותו כשנה אחרי הבציר, ואז מחזירים את הממסך לחביות המקוריות (לא לעץ חדש). מתחילים כך אמנם עם עץ חדש, אבל מסיימים עם עץ בן שנה והיישון בבקבוקים, כאמור, הוא ארוך.

יש כאן קריניאן ופטיט סירה מכרמים בוגרים מאוד, עם 1/3 פטי ורדו וסירה צעירים. בנוסף, פז מכניס כמה אחוזים של קולמבר ליין, לעדן אותו.

אפשר בהחלט לראות קו אחיד, מתמשך ומאוד יפה לדעתי ביינות האלה: מזכיר מאוד קריניאנים טובים ממקומות אחרים: אסף פז נזכר שיינות פריוראט היו היינות הראשונים שהתפעל מהם באמת, ויש כאן לא מעט מהאופי הזה: עולם ישן במיטבו (קריניאן) עם ארומות ברורות וטובות מאוד של סירה; אופי בשרני, שיוצא עם הזמן בכוס. מאוד אהבתי את היין. יש בו נימות ירקרקות עדינות, טובות, מבנה כללי מצוין וחומציות מדויקת. (92).

בצירים נוספים:

שורשים ג' (על שמו של יורם גלאי ז"ל, איש חברת הכרם ש'ויתקין' היו בדמו), בציר 2008
אף טוב מאוד – דומה לזה של 2011 למרות ההבדלים העצומים בשנים. החומציות גבוהה ממש, עם עוקצנות בסיומת וטאנינים טובים. היין עדיין צעיר, עם דובדבנים ועושר פרי טוב. ניתן עדיין לקנות מהיין (470 ש"ח לבקבוק ביקב). (92)

שורשים ב' – בציר 2007
האף רזה מכל היינות; המון דובדבנים ופרי שחור בפה. חומציות בינונית, טובה, עם טאנינים קצת יבשים(!) בסיומת וקצת חם. הוא בן 11, אפשר לשמור עוד, בתקווה שיקבל קצת יותר אופי מתבגר. (90)

שורשים א' – בציר 2006
זוה הייתה שנה עדינה יחסית וקרה (דומה ל- 2004 בהרבה מובנים וקצת ל- 2011). האף מבוגר כבר, אבל לא מאוד מבוגר. הפה חי, עם חומציות טובה ומינרליות מפתיעה בסיומת. היין עצמו הכי פחות יבש מכל היינות, אולי באופן קצת מפתיע. למרות דימיון השנים, אני לא חושב ש- 2011 לוקח למקומות האלה. (89; לשתות).

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה טעימות, יין, יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.