ירדן קצרין אדום ורום: בציר חדש – 2014

יקב רמת הגולן משיק את הקצרין אדום 2014, ולצידו גם את הירדן רום 2014; היין שהוא שיתוף הפעולה בין ויקטור שונפלד וזלמה לונג

וזו תהיה ככל הנראה השנה האחרונה ליין הזה – ל'רום', כוונתי – ואני מצטער, אבל אני לא מצטער.

אתחיל ממנו: ירדן רום הושק לראשונה אם אני לא טועה ב- 2010, בערב רב רושם ביקב, בחדר החביות. היין סימל למעשה את שיתוף הפעולה בין היקב לבין זלמה לונג, שהיא ייננית ומומחית כרם אמריקאית שחיה ופועלת בדרום אפריקה. לונג ייעצה ליקב בנושאי גידול כרמים מאז 2002, כאשר בבציר 2006 נעשה היין הראשון שלו הייתה שותפה.

ללונג היה – עד כמה שאני יודע – הסכם עם היקב, שאמר שהמחיר של היין המשותף שלה ושל שונפלד יימכר במחיר זהה לזה של הקצרין. המחיר המומלץ לשני היינות הוא 450 ש"ח, אבל בפועל הם נמכרים במחיר גבוה מזה: את הקצרין מצאתי בחנות מקוונת במחיר של 600 ש"ח, ורום מבציר 2012 נמכר ב- 680 ש"ח באחת החנויות. במחיר כזה אפשר למצוא לה פלר פטרוס או אורנלייה, עם עודף. והרבה עודף. מחירים כאלה מעלים שוב את השאלה, האם יש יין ישראלי שמצדיקים אותם, ובענין הזה אפשר למשוך בכתפיים ולהמשיך הלאה בחיים. מי שירצה – שיקנה.

ירדן רום 2014
הרום הוא בלנד של 48% קברנה סוביניון, 38% סירה ו- 14% מרלו. זהו יין כבד, מלא עץ חדש, שכאילו סוגר  על הפרי השחור שיש בו. הפה חלק מאד, קפה'אי, עם מעט ירוק. היין נגיש ומוכן לשתיה, חלק, עם חומציות טובה וסיומת ארוכה, אבל הוא בפרוש לא מרגש. (89)

ירדן קצרין אדום 2014
בלנד של 84% קברנה סוביניון, 10% מרלו, 3% מלבק ו- 3% פטי ורדו. 15.5% אלכוהול (ל'רום' יש 14.5%). האף הרבה יותר סגור מה'רום'. הפה מצוין: לא כבד, אלא בינוני כמעט, עם עוצמת פרי טובה ומורכבות שעדיפה בהרבה על ה'רום'. אני חושב שזה יין ממש שונה מקודמו (2013) ברעננות שלו, והרבה יותר מוצלח. בנוסף, הקצרין, למרות הפרמטרים היבשים, מפגין הרבה יותר רעננות מהרום, שבטעימה חוזרת אחריו, מרגיש כמעט שטוח. לא כוחות, הייתי אומר. (94)

לסיום, שווה להזכיר משהו שרמת הגולן עובדים עליו, וזה עניין הקיימות: היקב עובד על קבלת תו קיימות לכרמים שלו, כפי שהם ניתנים לכרמים במחוז LODI בקליפורניה. בארץ הדבר הזה עדיין לא בא לכדי ביטוי שיווקי, ומעטים עדיין מי שזה חשוב להם, אבל בחו"ל כבר בהחלט מסתכלים על תווי איכות הסביבה שכאלה.

ליקב יש היום 1,700 דונם שעבר 'הסמכה' והוא מקווה להעלות את המספר הזה ל- 2,200 דונם בסוף השנה.

כבר לפני עשר שנים(!) בחנתי, בעזרתה של מעבדת קטיף באבשלום (מעבדה ותיקה שעוסקת באיתור חומרי הדברה ביבולים), את כמות חומרי ההדברה בכמה יינות ישראליים, והדברה היא חלק מעניין הקיימות. המסקנה שלי הייתה שתנאי הגידול של ישראל מאפשרים לנו כאן, ליצור יין ללא חומרי הדברה, בוודאי בהשוואה למה שנעשה באירופה.

זה קשה מאוד, לגדל יין ללא חומרי הדברה. יעידו על כך זאב דוניה וגבי סדן, כמו גם ייננים וכורמים אחרים, אבל זה לא בלתי אפשרי.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה טעימות, יין, יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.