צובה: מיתוג ויינות חדשים

יקב צובה הוותיק משיק מה שהוא קורא לו תדמית חדשה וכמה יינות לא רעים בכלל, אפילו מבציר 2015 האגדי

צובה הוא אחד מהיקבים שמייצרים יין ישראלי איכותי מאוד, במחירים לא גבוהים – בהחלט סבירים – ואיכשהו נמצא תחת הרדאר של רוב חובבי היין. למרות זאת, היקב מייצר היום משהו כמו 60,000 בקבוקים, ומוכר יפה (חינאווי הם המשווקים), כך שאולי מה שאומר כאן הוא בכלל לא רלוונטי.

אני רוצה לדבר קודם כל על היין, כי הוא טוב, וחבל עליו. אחר כך אני הולך להרביץ מכות ולדבר על התוויות ועל מה שמסביב ליין.

היינות

סמיון סוביניון בלאן 2017
בלנד ותיק ביקב, ואחד מה- Money makers.שלו. האף ארומתי, טוב ורענן. הפה מעט חלש במתקפה, אבל מתאזן, ובעל חומציות טובה מאוד; מזכיר אשכוליות. מרענן טוב, מקורי וטעים. (87)

שרדונה 2017
פה עגול וטוב, מאוד עדין. החומציות גבוהה ורעננה, אולי טיפה מודגשת מדי בשלב הזה. לאחר שהיין קצת ירגע, הוא יהיה מהנה אף יותר. אפריטיף טוב מאוד. (88)

קברנה סוביניון 2015
היין האדום הכי נגיש כרגע, בפורטפוליו. מעט מעושן, בעל פה מאוד טרי ו'אדום'. הגוף בינוני, טאני ובעל סיומת בינונית-מתובלת. (90)

מרלו 2015
כבר יותר מזכיר את ה- 15' למיניהם: די ירוק, למשל. הפה חלק, הטאנינים קלים. יין מאוזן וקצת אדמתי. (89)

סירה 2014
יין נעים. זהו סירה על הצד המחוזר של הזן, ומי שאוהב את זה – יוקסם מהיין. הרבה פלפל שחור, חומציות רעננה וטאנינים טובים. (88)

מצודה 2016
הרבה פרי אדום-שחור, פטל וקצת אוכמניות. הפה טאני, יבש. יין מרוכז שירוויח מזמן בבקבוק. (89)

צובה טרסה 2016
25% סירה, 75% קברנה סוביניון. האף מאוד "סירה" – קצת מעושן, עם טינט ירקרק-משהו מהקברנה סוביניון אולי. הפה חלק מאוד במתקפה, יבש מאוד וטאני, בעל סיומת בעלת חומציות מודגשת. מה שפעם קראנו לו 'אגרוף ברזל בכפפת קטיפה'.  (91/92)

בצירי 2016 (מכל וחביות)

דוגמאות מכל וחביות של סירה, קברנה סוביניון ומרלו מבציר 2016 גילו יינות טובים מאוד (89 – 90 כרגע): סירה שהוא מאוד טוטי – פרטי בהשוואה ליין שמושק עכשיו, ומפולפל בסיומת. קברנה סוביניון ירוק מאוד, בעל פה בשרני וחלק. מאוד טאני. המרלו מלא, בעל חומציות טובה ואף 'אדום', כמעט קלאסי לזן.

מחירי צרכן :
סמיון סוביניון בלאן – 79
שרדונה – 85
קברנה סוביניון – 65
מרלו – 65
סירה – 119
מצודה בלנד רזרב – 119

קיפצובניקים ויין

למתבונן מבחוץ עלול להיראות כאילו קיבוץ צובה משקיע במפעל הזכוכית שלו ובגן המשחקים, ואת היקב הוא משאיר בחיים, לא יותר.

אחד הדברים העצובים ב'צובה' הוא שהוא יושב במיקום שיכול להיות פנינת נוף וארוח, אבל כל מה שעומד לרשותו היא מרפסת די עצובה, שצופה – במקום להרי יהודה וירושלים – לצבר מחסנים או משהו כזה, ולסככות של קיפצובה. בכל פעם שאני מבקר בצובה, אני לא יכול שלא להיזכר במרפסת היפהפיה של הנס שטרנבך (ומנגד, בזו של יקב מוני) ולהצטער על הפוטנציאל המבוזבז.

היקב סובל במשך שנים מזהות לא ברורה. זה נראה כאילו הוא "עושה יין", אבל אין תשובה לשאלה "מיהו יקב צובה?" ומה עומד מאחורי מה שהוא עושה או מציע. לשם השוואה, צרעה למשל הוא יקב טרוארי. סוסון ים הוא יקב אקסצנטרי ואישי מאוד וכו'. מה יש כאן, לא ברור לי. מתחת ללוגו המיושן והקוצני כתוב Estate Winery, אבל זה לא משודר בשום צורה אחרת, בשום מקום. במיוחד לא על התוויות.

לאחרונה נעשה מאמץ לרענן את תוויות היין, לאחד בין יינות וליצור סדרות ברורות. עם כל החיבה שלי ליקב ולמי שעושים במלאכה, לי נראה שזה לא מספיק. אני מבין את הרעיון של צעד אחר צעד, אבל למה ככה?

קחו למשל את 'מצודה' – יין בודד במעין סדרת ביניים. היין מתווה בתווית שחורה, אלדנטית ויוקרתית יותר מכל שאר היינות. שימו לב, שזה לא יבלבל אתכם.

הסירה – יין במחיר של מצודה – מתווה בתווית של סדרה נמוכה וכך גם – הפתעה – היין הגבוה:

'טרסה' – הוא השם שנבחר לסדרה הגבוהה. למה? לא ברור לי. זה שם קשה, שמי שלא מכיר את המונח החקלאי לא יבין שלא מדובר במרפסת. מה הקשר בין יין לטרסות, גם זה לא ברור לי. הלוא ענבי יין לא מגדלים בטרסות. מה שיותר גרוע הוא, שהתווית של הסדרה הזו נראית בדיוק כמו התוויות של הסדרה הנמוכה; סדרה של יינות זניים שונים. למה? שוב, לא ברור לי.

כשר – ומעצבן

מה שיש ליקב לשים בתחתית הקפסולה, בחיבור שלה לבקבוק וישר מול פני הלקוח, היא מדבקת הולוגרמה "כשר" של OK. למה? כדי להתחנף לשלל שוחרי היין הדתיים שמבקרים ביקב? זה מכוער (!!!) וזה לא משהו ששמים בחזית של בקבוק יין.

בכלל, הדגש על הכשרות נראה למרחוק, בכל מקום ובכל פינה, על סף מה שהייתי מכנה "פוגעני" כלפי הקהל הלא דתי. דוגמא נוספת לכך היא אתר היקב.

באתר היקב – אתר לא רלוונטי בכלל ובשום צורה, מכוער ומיושן, שלא עודכן כבר שנים – יש דף עם צילומי בקבוקים ישנים. מילא זה שהטקסטים (האיומים!) מופיעים באות קטנה להחריד והם לא קריאים. לא נורא, כי תמיד אפשר לעשות ctrl+. אבל מה שחוזר תחת כל תמונות הבקבוקים, מה שיש ליקב לומר שוב, ושוב ושוב, הוא שהיינות כשרים למהדרין. שוב, ושוב ושוב.

האתר מציג ב- front לא את היקב ואת היינות אלא את תיירות צובה ואת האטרקציות שיש לקיבוץ להציע. אפילו על ההיסטוריה של היקב לא מדברים באתר בצורה נכונה. אין אזכור לאיפה אפשר לקנות את היינות, וכל הדגש הוא על גיתות ואריכאולוגיה. אני אוהב ארכיאולוגיה ותיירות זה חשוב, אבל זה לא הדבר הראשון ששמים באתר של יקב. למה? גם כי אבנים לא מוכרות, ואנשים – כן.

האתר הזה משדר חובבנות וגישה בלתי שיווקית בעליל, ואני גם מעיז לומר "קיבוצניקית". זה נראה כמו משהו שהאקונומית של המשק, יחד עם מרכז הפלחה ישבו והגו, בניגוד לכל תובנה שיווקית-תדמיתית מודרנית, ועם תקציב שהגזברית של המשק הצליחה לא לשים עליו את הידיים. למה זה צריך להיות ככה?

ואגב אתר, האתר באנגלית פשוט לא עובד.

תוויות היין

התוויות החדשות בולטות ונאות. הן בסדר, גם אם לא ברור מה הן אומרות. אני מבין שתהיה קפסולה נכונה וטובה שתשלים את המראה, וזה יהיה עוד יותר בסדר. זאת למרות ששוב, חבל שלא טיפלו בלוגו.

במרכז התוויות החדשות יש משהו שנראה היה לי כמו מטבע זהב עתיק. עד כאן – בסדר. אולי זה משהו שמצאו בחפירות בסביבות צובה? אולי משהו שמסמל את היקב?

לא. זה לא מטבע.

מדובר בעיגול של פויל זהב, שמזכיר טיפת שוקולד לא מטומפרר, שערבבו עם מקל. אולי זה בהשראת מפעל השוקולד שנמצא ליד היקב.  אחרי שהסתכלתי עליו שוב, עם זכוכית מגדלת, הוא נראה כאילו יש עליו מחווה ל'גל' של הוקוסאי. אני לא מבין את זה, אבל שוב, לפחות הוא נראה למרחק, הוא מאוד ברור וקליט על רקע הלבן של התווית.

אני מאוד מקווה שהיינות של צובה ימשיכו להמכר היטב. אלה יינות טובים, במחירים סבירים. הקיבוץ צריך לצאת קצת מגדרו, להשקיע קצת כסף בנראות ובמקום עצמו ולהוריד קצת את הרגל מדוושת הכשרות.

 

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה טעימות, טפשות, יין, יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.