יוליוס לראש השנה

סוף סוף ביקרתי במזקקת יוליוס שבקיבוץ חניתה. הסיבה החגיגית תתגלה אולי בעוד כמה שנים, אבל היא הייתה הזדמנות משובחת לטעום כמה וכמה דברים

בעליה לקיבוץ חניתה שאלתי את עצמי אם ג'וב, הלוא הוא יובל הרגיל, בחר בקיבוץ בזכות הלוקיישן הלוגיסטי שלו: אם יש מקום רחוק מכל המקומות שבהם הוא מוכר את עיקר התוצרת שלו, ואם יש מקום שאליו משאיות עם ציוד יתקשו לעלות, או משאיות עם תוצרת יתקשו לרדת ממנו, זה המקום הזה.

ובכל זאת, לוגיסטיקה או לא, אין מקום מתאים ממנו לקביעת מושבה של מזקקה שעושה כל כך הרבה דברים מקומיים, כמו מזקקת יוליוס; בזכות המוצרים, אם נתחיל מהם:

  • ג'ין עכו – מעשבי תיבול ועלים שונים ומשונים שכולם מקומיים לישראל
  • קרופניק – תזקיק מבוסס דבש מקומי
  • משקאות מזוקקים מבוססי אתרוגים וקלמנטינות וכמובן כאלה שמוכנים בעזרתם של יקבים מקומיים שונים, שמספקים למזקקה את הגפת.

בזכות הנוף ממשטח הטעינה והפריקה של המזקקה, כמו גם מהמרפסת שלה, שהוא פשוט מדהים: ביום טוב רואים את הים ומעבר לו, דרומה, את הרי הגליל וזה פשוט, כך, מקסים.

בזכות הידידותיות לסביבה: כל הזיקוק מתבצע בעזרת אנרגיה מהשמש – חשמל שמקורו בתאים פוטוולטאיים מקומיים – וג'וב אפילו עושה שימוש בתזקיקים שלו (ב"ראשים", שאותם לא שותים) לניקוי המקום, חיטוי ושות'. בעיר הגדולה, איפה היה מוצא את כל אלה?

כל זה אני אומר כדי שאם באיזשהו זמן אתם יוצאים לצפון, תעברו. תאמו מראש, ודאו שיש מי שיטעים אתכם מהמשקאות ואל תוותרו, אפילו לא בפיתול התשיעי בכביש.

ועכשיו לענייננו:

מעבר למוצרים המוכרים ואלה שכבר כתבתי עליהם בעבר, אני ממליץ בחום רב על הבאים.

  • סליבוביץ' – 42% . כמו פובידל בכוס, עם מתיקות ממש מרומזת, נעימה. עקצוץ של פלפל שחור על קצה הלשון ומשהו ירקרק, קל; כמו של אורנים.
  • יוליוס אפרסקים – טעמי פרי לבן, טוב. פחות דומינטטי, אבל מעניין. סוג של צויקה.
  • מוסקט – ארומתי בטרוף. המון פרחים לבנים ודבש. 40% אלכוהול. מאוד עגול ומתחנף, אבל מאוד "משקה לכל" – וזה לא דבר רע.
  • גווירצטרמינר – כוכב אמיתי. יש כאן "אופי" של גרפה – כל המינרליות והדלק, אבל עם גוונים ירקרקים שהם הרבה מעבר לזה. אין מה לחפש פה את האופי המתחנף של הזן – את כל זה השאירו ביין – אלא את התיבול וה- Karkater הגרמאני. אני באמת מאוד-מאוד אוהב את זה.
  • יוליוס ביטר'ס – לא לחובבי הפרנט, ממש לא. זה של יוליוס הרבה יותר עדין, עשבוני וטעים. יותר מזכיר סליבוביץ או רקיה אירופית שהוסיפו לה עשבי "עיכול", ללא מרירות הכינין.

במכלים, בהכנה ובצנרת:

מדוד הזיקוק טעמתי או דה וי של אגסים – מלא פרי ריחני של ממש.

ממכל המרגוע טעמתי תזקיק של משמש, שהיה מלא ארומות וטעמים אמיתיים של משמש ולדר, שהלוואי ויישארו ויחכו גם למשקה המוגמר.

זה הכול להפעם.

(צילומי הבקבוקים – מאתר המזקקה)

 

 

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה אלכוהול, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.