אלטיטיוד והפתעה בצידו; ברקן

יקב משיק שלושה יינות חדשים בסדרת אלטיטיוד שלו, והפעם מבציר 2014. אבל לצד היינות האדומים בלט דווקא לבן אחד

סדרת אלטיטיוד של ברקן היא אחת מסדרות היין האדום היותר מעניינות בארץ, בגלל האפשרות שהיא נותנת להשוות בין השפעת הטרואר על היין.

רק כדי להזכיר: מדובר בשלושה יינות, שמגיעים משלושה כרמים שונים, שנטועים בגובה שונה ובמקומות שונים בישראל. ההבדל הבולט הוא בגובה, אבל קיימים הבדלים גם בסוג הקרקע ובאקלים המקומי, מן הסתם.

כרמי לבנשטיין, שבשעתו הייתה היועצת האסטרטגית של ברקן (עם הרבה יותר אסטרטגיה ויכולת מהרבה יועצים "גדולים" מחו"ל ומכל מיני מומחי שיווק אחרים שאנחנו רואים עכשיו ביקבים הגדולים) היא שבנתה את הסדרה הזו: לבנשטיין עברה במרתפים וטעמה עם הייננים דאז פחות או יותר את כל החביות ביקב ומצאה הבדלים בולטים, שניתן לתקשר ולשווק. הגובה היה ההבדל הבולט והקל ביותר ל'מכירה', וכך קיבלו היינות האלה את שמם – בתחילה בתוך סדרת הריזרב. הבציר הראשון מהיינות האלה היה 2003, והוא הושק ב- 2006.

כיום יש בסדרה שלושה 'גבהים' שונים במקצת מאלה שהיו במקור: ה- 412, שהיה בסבב הראשון (אבנ"י אית"ן – היה דווקא יין מפתיע) הוחלף ב- 585, ואילו ה- 720 וה-624 נשארו.

היקב משיק עכשיו את בציר 2014; שנה טובה, באופן כללי, לא חמה במיוחד ונטולת אירועים יוצאי דופן. מחיר היינות הוא 120 ש"ח לבקבוק; באופן כללי מחיר הוגן עבור יין מתיישן, במיוחד ליין הטוב יותר בסדרה.

אבל לפני זה:

עידו לווינסון, היינן הראשי של היקב יצר עם הגעתו לברקן יינות לבנים ורוזה תחת תווית שנקראת "בטא": כמה אלפי בקבוקים שיימכרו רק במסעדות, במחיר שאמור להיות סביב 120 ש"ח לכל היותר לבקבוק (להבנתי). אני פספסתי את היינות המקוריים, אבל בהשקה הפעם טעמתי שני זנים: מראווי וקולומבר.

המראווי הוא מראווי: לטעמי לא משהו שצריך לכתוב עליו הביתה, שלא באשמת היינן; זה פשוט זן לא מעניין. אם אתם מעוניינים להריח קצת סרדינים ביין שלכם או משהו מעט קלוי, נסו אותו.

אלטיטיוד ברקן 720 (יח"צ; רני רהב)

אלטיטיוד ברקן בציר 2014, גובה 720 מ' (יח"צ; רני רהב)

אבל מה שהוא סופר מעניין הוא הברקן בטא קולומבר (2017) דווקא: לווינסון לקח ענבים מכרם במסילת ציון, התסיס אותם עם שמרים לסוביניון בלאן והניח את היין להתבגר קצת בחביות קטנות, אינרטיות, במשך כמה חודשים. התוצאה נפלאה בעיני: זהו אחד מהיינות הלבנים היותר מעניינים, בעל ארומות של אשכוליות מצד אחד, ופסיפלורה מצד שני. הגוף טוב מאוד, היין כולו מאוזן ובעל סיומת ארוכה וקצת טאנית.  התווית נראית קצת פארש לערב במסעדה אולי, אבל היין מצוין. (91)

ואני חושב עכשיו: "הגיע הזמן לטעימת קולומבר יבש…".

אלטיטיוד ברקן 2014 +585
הייננים מתארים אותו כ"ירקרק", והוא אכן כזה: האף ירקרק ואפילו ירוק מאוד במפגש הראשון. הגוף בינוני, מעט חלש, אבל די טאני. החומציות בינונית, אבל זהו יין יחסית חם; מתקתק – המתקתק ביותר מהשלושה – וחלק באופיו. יין נמוך-גובה, כמו תמיד, ומוכן לשתיה. (88)

אלטיטיוד ברקן 2014 +624
זהו היין שתואר כבעל 'תבלינים חמים', על ידי הייננים. אני פחות הרגשתי בצד הזה: מה שחשבתי הוא שהוא ירוק מאוד באף הראשון, עם ריחות של טבק, למשל. הפה מאוד חלק, הגוף בינוני, טאני והחומציות טובה. הבוגר באופיו מבין השלושה; אולי זה מתחבר לצד ה'חום' שתואר על ידי הצוות. (88)

אלטיטיוד ברקן 2014 +720
לא מעט פרי אדום, כהה, באף; מאוד אופייני ליין הזה, שנה אחר שנה. הוא קצת כהיל – היינות הוגשו חמים מדי כולם – עם מעט אדמתיות. מעט מרירות במתקפה, חומציות מצוינת, יבש – מדויק. גוף בינוני, סיומת ארוכה ומתובלת וחומצית-דובדבנית. (90)

כללית, לסיכום: כל היינות יחסית חלקים, רכים ומוכנים לשתיה. ה- 720 יהיה טוב גם בעוד חמש שנים; את האחרים לא הייתי מחזיק מעבר לשלוש שנים.

להגיש מקורר – 16 – 18 מעלות לכל היותר.

כשרות: לא בד"צ עדה חרדית.

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה טעימות, יין, יין, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.