קסטל: תמונת מצב 2018

יותר יינות ותוויות, כרמים חדשים ו- 300,000 בקבוקים, אבל ב'' מרגישים גם שינוי סגנוני

"קסטל" הוא ללא ספק אחד היקבים האייקוניים של ישראל. במדריך המקיף ליינות ישראל, שפרסמתי יחד עם יאיר קורן וחיים גן ב- 2016, הענקנו לו ולמספר קטן מאוד של יקבים נוספים ציון של חמישה כוכבים. הגראנד וין של קסטל (2013) זכה אז בציון הגבוה ביותר שנתנו ליין, במדריך.

הסגנון של אלי בן-זקן ובני המשפחה היה תמיד סגנון צרפתי: סגנון היין והעשייה שלו ואפילו מספר היינות – לבן, אדום 'קטן' ואדום 'גדול' – נוהל לפי המתודה הבורדולזית; שיטה מאוד מוצלחת בעיני, שמאפשרת ליקב קטן להסביר ולתקשר לצרכן שלו את מה שהוא עושה.

וגם למכור את הכול, בתנאי שהיינות טובים, תנאי ש'קסטל' תמיד הקפידו לקיים.

בשנים האחרונות עבר היקב מהמיקום שלו ברמת רזיאל, אל יד השמונה: מעין איזור תעשיה קטן, שנראה כמו כל דבר, חוץ מאשר איזור תעשייה.  ברמת רזיאל הבנתי שממשיכים בניסיונות שונים, בין השאר ביינות מזנים דרומיים וגם מבעבע.

מי שתכנן את היקב עשה עבודה מצוינת, וכל מה שתראו יהיה יערות וגבעות ואפילו קצת כרמים, אם תביטו לצפון מזרח מהיקב; חלקה חדשה שנטעו, שבה שרדונה וענבים לבנים. בכניסה ליקב, אגב, נטעו גם סוביניון בלאן, שיחליף את הפרי שנקנה מ'כרמל' ושימש ל- La Vie הלבן.

ביקב עצמו ניכר אמנם השימוש בחביות, אבל כבר לפני כמה שנים עברו כאן לשימוש מאסיבי במכלי בטון לצרכים שונים (147,000 ליטר), ולא רק לצורך ייצור היינות הקטנים יותר, שמיד נדבר עליהם.

אמרתי "שינוי סגנון"?

אז כן. אפשר בהחלט לחוש במעבר ליינות יותר פירותיים ומקומיים או 'חדשים', אם תרצו, גם ביינות הגדולים יותר של היקב. השרדונה C עדיין שומר על העשייה בעץ – תסיסה של 1/3 מהיין בחביות חדשות, למשל – וזה מאוד מורגש ביין, אבל נראה שכבר פחות פוחדים כאן מ- 14% אלכוהול ונותנים לפרי לדבר. זה לא שמדובר עכשיו במונדאבי, חלילה, או שהכל מלא "פרי אדום וסגול, מתוק ועסיסי" (אם נניח שזה מה שעושה 'עולם חדש'), אבל שחררו קצת את המוסרות.

שני דברים נוספים? שיפור מאוד משמעותי ב- La Vie וגם זה שביקב עושים היום הרבה יותר יין לבן ממה שייצרו פעם: 35% מהתוצרת היא 'יין לבן', וזה לא מעט.

קסטל גראנד וין - 2016 יהיה מהטובים של היקב (צילום מאתר היקב)

קסטל גראנד וין – 2016 יהיה מהטובים של היקב (צילום מאתר היקב)

מה יש על המדף?

בסדרה הנמוכה – La Vie – שני יינות: אדום ולבן.

מהמכל: לה וי אדום 2017; יבוקבק בערך בפברואר 2019 ונראה שיהיה המוצלח מכל יינות הסדרה עד היום. היות וביקב היו עודפי פרי ב- 2017, החליטו לנצל רק את ה- free run (במקום למכור ענבים) גם ליין הזה. התוצאה היא יין עם אף מצוין, רענן וטרי, "אדום", אם תרצו – מפטל ועד דובדבנים כהים. הפה מלא יותר ובעל גוף טוב. (טנטטיבי 89)

לה וי לבן 2017
בלנד של 70% סוביניון בלאן, 20% שרדונה ואז קצת סמיון וויונייה. האף מינרלי-פטרולי (מחוזר) ובעל ארומות של הדרים. הוא מאוזן מאוד, עגול ולא בעטני. חומציות גבוהה ומעט טאני בסיומת. מה שחסר לי – כמו שמיד נראה, גם ביין אחר – נמצא (או חסר) במיד פאלט: הוא מעט חלש לטעמי, וחבל. (87)

לה וי אדום 2016
בלנד של מרלו, קברנה סוביניון ומעט סירה. מעט ירקרק, על רקע של פרי אדום, טרי, עם קצת פלפל שחור טרי. הפה טוב, לא כבד, והסיומת פירותית, צעירה וטאנית. זהו יין שנמכר ב- 75 ש"ח בערך, ומאוד מתאים אם רוצים ליהנות מיין יחסית לא כבד, ומתווית של קסטל, במחיר הזה. (89)

קסטל רוזה 2017
היין בעל צבע סלמון חיוור מאוד, כמעט שקוף. האף מאוד מאוד עדין, מעט מתקתק באופי. החומציות טובה מאוד ורעננה, וליין סיומת חומצית ויבשה, קצת מינרלית. יופי של רוזה. (89)

שרדונה C בציר 2017
באף הראשון – ריחות קלויים בולטים מאוד, דומיננטיים, וניליים. טעמתי את היין הזה פעמיים, עד עכשיו, ובפעם הראשונה משהו כמו שבועיים אחרי המילוי. הפעם הייתי יותר מרוצה מאשר בטעימה הראשונה, אבל גם כאן היה חסר לי משהו במיד פאלט; חסר שמפיל קצת היין. זהו שרדונה מאוד מלא, עגול, בעל חומציות טובה וסיומת מאוד ארוכה ומפולפלת. (89)

שרדונה C 2009
או, יש מי שיזכרו את היין הזה היטב: זהו יין שבזמנו נאסף על ידי היקב מלקוחות רבים, שהתלוננו על ריחות מחוזרים ביין. עבר זמן, ועכשיו הוא נמכר במשורה, בעיקר למסעדות שמבקשות יין ייחודי, מהמרתף:

הוא בעל צבע ירקרק-צהוב-לימון. האף עדיין מחוזר מעט, ומתקבל יין פאנקי לתפארת, ומעניין. הפה מצוין, מורכב ובעל חומציות מעולה וסיומת מינרלית וארוכה מאוד. (91)

פטי קסטל 2016
קברנה סוביניון ומרלו – 45 – 40% – ואז פטי ורדו, קברנה פרנק ו(שומו שמיים) סירה.הפה עגול וטוב, בעל טאנינים עדינים ופאלט חלק ואלגנטי. הסיומת חומצית וטובה, עם טאנינים מדוייקים. באף יש ליין פירות אדומים, אבל גם ארומות של סלרי, מכל הדברים; נעימות ומעניינות. (90)

גראנד וין 2015
האף מעט מבוגר; כאילו עבר עליו כבר זמן. הפה הרבה יותר צעיר, טאני מהמתקפה והלאה, די אגרסיבי, עם חומציות מאוד גבוהה. יין מתובל בעל סיומת טובה, אם גם מעט אלכוהולית. (89/90)

גראנד וין 2016
(פחות או יותר מקו המילוי) כ- 75% קברנה סוביניון ואז מרלו ופטי ורדו. מעט-מעט עץ באף הראשון. הרבה פירות אדומים, טריים; דובדבנים. הפה חלק ומאוד טוב, קטיפתי ממש, מלווה בטאנינים חלקים אמנם, אבל בעלי נוכחות. הסיומת מצוינת, ארוכה ורעננה. יין שאפשר לשתות עכשיו, אבל ייקח אתכם לשנים ארוכות. (93+)

ולקינוח? קינוח.

קסטל M 2015
ראיתם טוב: היקב מציע יין קינוח, שעשוי ממוסקט אלכסנדרוני. מבוקבק בחצאי בקבוקי בורדו סטייל שקופים, אחרי שהות של שנה וחצי בחביות בורגון משומשות. הענבים מגיעים מכרם במצפה רמון (עוד, על אודות נטיעות כרמים בנגב), נבצרים בבריקס גבוה ונסחטים סחיטת אשכולות שלמים. התירוש עובר תסיסה שלמה כמעט וביין יש 14% אלכוהול ולא הרבה סוכר.

זהו יין קינוח ארומתי מאוד, מאוזן מאוד ומהנה. והוא נמכר רק ביקב. לא הייתי משכיב אותו לשנים רבות, אלא מתייחס אליו יותר כאל בום דה וניז קטן, ושותה במהלך הזמן הקרוב. (90)

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה טעימות, יין, יין, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.